שרים בזיכרון

האירוע המסורתי של מועדוני הפולק הישראלים יתקיים בסוך השבוע, שישי-שבת, 7-8 לנובמבר בזיכרון-יעקב. האירוע מבוסס על סדנאות שונות ומגוונות, מאומנויות לחימה ועד סדנאות משולבות מוזיקה ורוחניות, סדנאות למוזיקה, מספרי סיפורים ועוד. מרבית האקשן מתבצע בשפה האנגלית, ככה שזה הזדמנות טובה להתאמן בדיבור באנגלית.

לפרטים נוספים על האירוע אפשר להכנס פה.

צליל יהודי, תגובה ל"כיפת הזהב"

בוואלה נכתב טור של עינב שיף בשם כיפת הזהב. הדבר הזעיק אותי, ראשית בשל שבעיני הטרנד החדש של חזרה למקורות הוא מבורך, בריא ושפוי מאין כמותו. שנית, בשל שעצם העניין צריך להיות האמנות של האמן, והאמנים שחזרו למקורות יהודיים בטרנד של השנים האחרונות, אף אחד מהם הוא לא איזושהי דמות וגנרית או משהו כזה. הדבר השליש והאחרון הוא זכותו של האמן לחופש, וההתנגדות להכניס את האמנים לתבניות שלמה ארציות או אריק איינשטייניות. זוהי זכות שטוב מאוד שהיא באה לידי ביטוי בשנים האחרונות! אם אמן בישראל של השנים האחרונות יכול להיות לבטא עצמו במסגרת המיינסטרים במגוון הרבה יותר רחב מבעבר, הרי זה עושר ואושר ולא מגבלה.

עוד דבר שאני רוצה להתייחס אליו זה עמיר בניון. משום מה כלי התקשורת הישראלים מדביקים לו תדמית שהוא עצמו התבטא ואמר שאינה שלו. נוצר מצב שבניון צריך להגן על עצמו מדברים שלא בטוח שהוא היה רוצה בכלל לחשוב שהם הוא. זה די דומה למצב שמישהו נמצא בחברה סגורה כלשהי, כיתה, פנימיה, מועדון ספורט, עבודה או כל דבר אחר, ומפיצים עליו שמועה במסגרת הזאת כלשהי. למשל, שהוא עצבני. אפילו אם הוא לא ידע שהוא כזה. במשך הזמן נוצר מצב של רפלקסיביות, כלומר, החברה משכנעת את עצמה שהאדם הוא כזה, והאדם בשלב מסויים כתוצאה מהתגובות מתחיל להלחם נגד זה. להמשיך לקרוא צליל יהודי, תגובה ל"כיפת הזהב"

כוריאוגרפיה משנות השלושים

בעבר ציינתי שמבקר הג'אז המועדף עלי בהיסטוריה הוא רוג'ר פריור דודג'. כתביו הראשונים של דודג' התפרסמו בשנת 1926. הוא היה כוריאוגרף, רקדן, ומבקר אמנות. שני זאנרים אמנותיים שבהם הביקורת שלו הותירה חותם עמוק הם הריקוד והג'אז. לקרוא את כתביו של דודג' כחוויה זה הרבה מעבר לאמנות שהוא מבקר, עצם הקריאה היא משפיעה מאוד ואני אישית מרגיש את השינוי לאחר שקראתי את כתביו.

דודג' היה אחד המבקרים המוקדמים הכי חשובים של הג'אז. בשלב מסויים החלו להגיע מבקרים חדשים שתמכו בסצנת הביבופ, דודג' לא היה חובב של מוזיקה מבוססת ביבופ ועל כן היה פחות מעורב בכתיבת ביקורת בסגנונות אלו. בערך באותו הזמן דודג' טבע האת מונח "Post-Bop", לתיאור תהליכים שקרו בג'אז בסוף שנות החמישים. היה זה אך סמל לתפיסתו, ולחיבתו לג'אז כמו גם למוזיקה קלאסית שיש בהם קשר עמוק לריקוד ולפולקלור. להמשיך לקרוא כוריאוגרפיה משנות השלושים

קתרין פארמר, לבונטין 7, 3 בנובמבר 2008

רק השבוע כתבתי על תוכניות הבלוז שאנשי 88 FM הורידו מהלוח שלהם. והנה מגיעה קתרין פארמר, מלווה בהרכב ישראלי, במופע הפותח של הסדרה בלבונטין. פארמר מגיעה מסגנון ג'אז ששייך לתקופה שבה הבלוז היה במינונים גבוהים, וכך באמת מגיע פיצוי. ספק אם היו בארץ בשנים האחרונות איזשהו זמר או זמרת שיכולים לשיר את הבלוז כמו פארמר. פארמר שרה שהשראה גבוהה מצד אחד, ומצד שני, כשפארמר נכנסה לנישה של בלוז ישיר, כמו שאומרת האימרה הידועה, It ain't nothing but the Blues.

למרות שלא היה קהל רב בהופעה השנייה, היתה אווירה מצויינת. הללו שנשארו להופעה השנייה נהנו, ודי מפתיע שלפארמר היה כוחות לשיר מופע שני בהשראה שכזאת. לבונטין-7 הוא מועדון הג'אז הכי חם שיש בישראל, נקודה. כל מופע ג'אז בלבונטין-7 יש לו פוטנציאל ענק להתפתח למשהו גדול, המקום עצמו, בשל האווירה האינטימית שבו דוחף את האמנים. להמשיך לקרוא קתרין פארמר, לבונטין 7, 3 בנובמבר 2008