לייבל לצעירים ישראלים ששרים באנגלית?

כתבה מעניינת אודות לייבל ישראלי חדש, הממומן מקרן ברונפמן, המתכונן לעודד ישראלים שמצויים ב underground לייצא מוזיקה באנגלית. הלייבל בעצם משתמש באנשים נכבדים וותיקים מתעשיית הפופ הישראלי כיועצים, ופה נשאלת השאלה, כמה "underground" כבר זה יכול להיות? האם זה ייראה כמו תעשיית הפופ בישראל?

ישראלים ששרים באנגלית? היו כמה הצלחות אבל לא ממש משפיעות וגדולות. לא היתה להקת אבבא ישראלית או משהו כזה. ואולי עכשיו תפתח הדרך לאמנים ישראלים צעירים המעדיפים לשיר באנגלית. רשימה נכבדה של אדריכלים ויועצים, יצטרכו לפצח את השוק העולמי. האם לישראל יש מה להציע לעולם? מבט על ההיסטוריה מראה שתעשיית הפופ הישראלית מושפעת עמוקות מתעשיית הפופ דוברת האנגלית, ולא להיפך.

להמשיך לקרוא לייבל לצעירים ישראלים ששרים באנגלית?

תפרן ורעב

בנטוניה שבדלתא של המיסיסיפי היא מקור למוזיקה טובה מזה שנים. המפורסם שבאמנים הוא Skip James, שהקליט בשנת 1931 הקלטות מאוד משפיעות, בין השאר אריק קלפטון קנה עבור ג'יימס בית בשנות השישים כתמורה לשימוש להקתו בשיר I'm So Glad, או למשל רוברט ג'ונסון האגדי שהקליט שני שירים של סקיפ ג'יימס והושפע ממנו עמוקות. ג'יימס היה המפורסם ביותר, אבל לא היחיד מבנטויה. Jack Owens התפרסם גם הוא בשנות השישים אם כי זכה לפחות חשיפה מג'יימס שהוא אחד מגדולי הבלוז של כל הזמנים.

לפני כשנה הוקם הלייבל Broke And Hungry, במטרה לתת במה לאמני בנטוניה ואחרים מהדלתא. מתברר שבלוז ממשיך לחיות ולבעוט בדלתא בקרב חוגים מסויימים, ולא רק זאת, הוא מודרני ואיכותי מאין כמותו. אחרי שני אלבומים, האחד של Jimmie "Duck" Holmes, בשם Back To Bentonia, אלבום שזכה לשבחים והוא בין 10 המועמדים האחרונים נכון לרגע זה לזכות בהוצאת הבלוז בלייבל להוצאה עצמית של השנה מטעם מוסד ייסוד הבלוז

להמשיך לקרוא תפרן ורעב

סקרימין ג'יי האוקינס, הילדים, וארונות הקבורה

סקרימין ג'יי האוקינס התפרסם יותר בזכות ההופעות הפרובוקטיביות שלו מאשר מכירות התקליטים שלו. אלמנטים של הכישוף, וודו, מיסתורין, והומור שחור נילוו להופעות שלו. הדרך העיקרית שבה עלה לבמה היתה כשהוא עטוף תכריכים בתוך ארון מתים. מילות השירים שלו היו בהתאם.

האוקינס החל דרכו דווקא כפסנתרן בלהקתו של טייני גריימס. די מהר הכאריזמה שלו פרצה החוצה והוא החל להיות עצמאי בשטח. בשנת 1956 השיר I Put A Spell On You היה ללהיטו הגדול ביותר והשפיע מאוד מאז על רבים בתחום הרוקנרול. לא היה בלוזיסט או רוקיסט אחר באותה תקופה שפנה לדרך הזו בצורה כה קיצונית. בשנות השבעים להקות רוק רבות נמשכו לקסם השחור והמסתורין שלו.

האוקינס נפטר בשנת 2000, ואחד החלומות של הביוגרף שלו היה לאסוף את כל הילדים שלו. בעייה לא פשוטה, בעיקר מאחר והיה ידוע על לפחות 57 מהם עוד לפני הפרוייקט. הרעיון הראשוני של האתר שהוקם לצורך הפרוייקט היה לאתר את כל הילדים בתקווה שהם יסכימו למפגש שכזה. אלא שזמן קצר לאחר מכן התברר שמדובר בקצה הקרחון, נמצאו עשרות ילדים נוספים שיצרו קשר עם האתר, ולאחר ספירת מלאי להאוקינס יש לפחות 75 ילדים שלו, וסביר להניח שיש נוספים שאפילו לא מודעים לכך!
לבסוף הוחלט על "מיני-מפגש" של כ-33 צאצאים מאושרים שאמור היה להיות יריית הפתיחה לקראת מפגש עתידי גדול יותר.

תו, גליון מוזיקה ואמנות

תו הוא מגזין מוזיקה ואמנות היוצא פעמיים בשנה. עיקר הכתבות שם הן עניין לאקדמאים העוסקים במוזיקה בעיקר, מוזיקה שמעניינת את האקדמיה הישראלית כלומר מוזיקה קלאסית. בין הנושאים המועלים במגזין שאלות אתיות, כגון הקשר בין פוליטיקה לאמנות, אסטתיקה ועוד נושאים מתקדמים העומדים בפני עצמם.

מה שדי צורם לי לגבי האקדמיה ומוזיקה, זוהי העובדה שהאקדמיה כמעט ולא התקדמה מאז ימי הביניים בתחום המוזיקה, ממשיכים לדון ולנתח באותם כלים מיושנים. כמעט כל תחום אקדמי התפתח והתקדם ואילו המוזיקה נותרה במשך מאות שנים בלי שום פריצת דרך אקדמית, שום דרך חדשה לנתח מוזיקה וללמד מוזיקה באקדמיות השונות והדרך הישנה גם היא כמעט ולא התקדמה במשך הזמן הזה. תארו לעצמכם מצב שבפיזיקה היו ממשיכים לעבוד אך ורק לפי ניוטון, ופוסלים כל דבר שלאחריו.

המוזיקה הקלאסית לא עונה על כל צרכי האדם, במאה העשרים למשל נוצרו סגנונות עם מאפיינים שהמוזיקה הקלאסית התעלמה מהם. כשהרוקנרול פרץ היו כאלו שהתנגדו למוזיקה בצורה קיצונית ולא רק באוניברסיטאות, טענו טענות שונות נגד המוזיקה, רובן חשוכות למדי שנגזרות וזהות לדעות של ימי הביניים. כיום הציבור בעולם כבר אימץ את הסגנונות הללו, אבל הבשורה לא הגיעה מספיק לאוניברסיטאות.

למרבה המזל מוזיקאים שיוצאים מהאקדמיה אל החופש בתחומים המתקדמים של ימינו, מרחיבים את היריעה המוזיקלית שלהם באלמנטים שהאקדמיה לא מודעת להם ויוצרים מוזיקה עם מאפיינים חדשים. ואולי זו הגדולה של האקדמיה, השמרנות הקיצונית מוציאה לשוק אמנים שהקדישו הרבה זמן תחת משמעת קפדנית בשביל ללמוד בסיס מוזיקלי ותאוריה, מיושנת אבל איתנה, כזו שאפשר להסתדר איתה גם כיום בשביל דברים בסיסיים.

פורטל הג'אז הישראלי ג'אזראל

לפני חודשיים הודיע אתר ג'אזראל בדרמטיות על מכירת הפורטל עכב בעיות של חוסר זמן ומשאבים של הבעלים הנוכחי. מאז נותרה עדיין ההודעה הזו. הפורטל קם לפני כשנתיים או שלוש ככל הזכור לי, והיווה באמת פלטפורמה טובה לג'אז ישראלי. אבל המצב הנוכחי די עגום, מזה חודשיים שכמעט ואין פעילות, והפורטל מבזבז את הפוטנציאל שהוא עצמו ייצר.

הג'אז בישראל זקוק לפורטל, והג'אז בישראל זקוק למישהו שיקדם אותו. יש בישראל התעניינות בג'אז ויש אנשים מוכשרים וראויים שעוסקים בו. בכל מדינה מערבית שמכבדת את עצמה יש סצנת ג'אז מפותחת. בישראל יש הרבה נסיונות אבל די נאיביים מבחינת הפרסום שלהם, בלי הרחבת הפרסום בכל אפיק אפשרי, בלי העברת המידע לציבור זה לא יקרה. ואפיק של פורטל יכול לסייע, לתת תמונת מצב, לעדכן. מצער מאוד שלא מקפידים להשאיר את הגחלת דולקת.