מוזיקת הבלוז – פרק 2 – לשיר זה לא מספיק בשביל להיות חופשי, אבל כמעט בכל מצב האדם מספיק חופשי לשיר

בעבור יצירה אמנותית כמו ציור או פסל נדרש חלל שבו ניתן להציגה. בשביל תאטרון או ריקוד צריך מקום , במה מיקום צופים. בשביל מוזיקה, הדבר היחיד שצריך זה אוויר. האוויר הוא מתווך בין המוזיקה שמבצע המוזיקאי לבין עור התוף של השומע.


שירים תוך כדי עבודה

בבסיס המהות של אמנות וכל סוגי האמנות העברת מסרים. בין אם זה הצגת תאטרון או ציור קיר. זה חשוב להבין את זה, לא ניתן למצוא את זה כתוב ברור ובהיר בקלות כי זה די מוצנע. גם אם אמן ינסה להסתיר כל מסר עדיין יעברו מסרים. המסרים יכולים להיות מועברים על ידי היוצר לעצמו או לסביבה אך בכל אופן הסביבה תקבל את המסרים שהיא רוצה לקבל, בדיוק כמו כל מסר שעובר בתהליך של קשר בין צדדים.

מספיק לדבר, לזמזם או לשיר, לשרוק, לחרוק, כל דבר שהוא מפיץ את הצלילים והמילים לחלל האוויר, ומשם אל אזני האנשים שבסביבתו. ניתן להמשיך בשגרה היומית ולהעביר מסרים בשירה או נגינה וזה יכול להיות אפילו על ידי משהו בסיסי למשל על ידי יצירת קצב מסוים או רחש מסוים. וזה התהליך שבו נוצרת מוזיקה בסופו של דבר, מתוך דברים בסיסיים כגון אלו.

 [ המוזיקה ככלי תקשורת אינה בלעדית לבני אדם, אלא גם בעלי חיים. אך אצל בעלי החיים אין צורך בתעשיית מוזיקה שתחליט איזה מסרים היא משווקת לקהל היעד. אצל בני האדם בימינו תעשיית המוזיקה בוררת חלק גדול מאוד מהמסרים, למשל , כאשר צופים בסרט ושומעים פס קול מלא יריות , זה מוזיקה שתעשיית המוזיקה מייצרת עבור תעשיית הנשק, כאשר נשמע קולות רקע הזויים, בסים מעוותים וכל מיני צלילים שכאלו נדע כי זה עבור מסרים שמבקשת תעשיית התרופות מתעשיית הקולנוע לבצע באמצעות פס קול מוזיקלי של צלילים. ]

להמשיך לקרוא מוזיקת הבלוז – פרק 2 – לשיר זה לא מספיק בשביל להיות חופשי, אבל כמעט בכל מצב האדם מספיק חופשי לשיר

מוזיקת הבלוז – פרק 1 – התקופה שבה צמח הבלוז, המאה ה-19

[סדרה של כתבות הנוגעות במוזיקת בלוז , בעיקר אוסף דברים שלא ניתן לקרוא עליהם במקום אחר.]

המאה ה-19 הייתה בסימן שינויים חברתיים כלכליים תרבותיים טכנולוגיים ואחרים, למשל טכנולוגיות של העברת מידע חדשניים, טלגרף, טלפון ואחרים שאפשרו תרבות פרסום ועיתונות שיכולים בזמן אמת להעביר מידע בתפוצה רחבה לראשונה. לעומת החדשנות הזו- דרום ארה"ב היה עדיין בהיסט לאחור, עידן של חקלאות ושל עבדות כשבצפון הסתיימה העבדות כבר בתחילת המאה ה-19, בדרום הפיתוי להשתמש בעבדים כידיים חקלאיות היה רב: עבד הוא רכוש בעליו, עובד הוא שכיר. הבדל בעלות , בשעות העבודה וכדומה ברור, עלות נמוכה לעבד ותפוקה גבוהה יותר.

ההתנגשות בין עבדות לבין התנגדות לעבדות הלכה והתרחבה במשך השנים שעד למלחמת האזרחים. בשביל לתחזק את העבדות, לא הספיק רק החוק הקיים, אלא, האליטה השלטת תחזקה את התודעה של עולם העבדות על בסיס יומיומי. התקשורת, בתי המשפט, וכמובן, כל סוגי האמנות והתרבות כולם גויסו , כאשר המטרה כמובן להציג את העבדות כאידיליה מושלמת עבור השחורים.

נוצר מכלול תרבותי אמנותי שהתגבש לכדי תאטרון ה-"minstrel shows", מחרוזת של מופעים שונים ומשונים עם מסרים של גזענות , דעות קדומות ונימוקים להצדקת העבדות.

דנדי ג'ים מקרוליינה – דמות מינסטרל . דאנדי במובן הרגיל פירושו גבר שמטפח את עצמו, אך המובן קיבל משמעויות אחרות בתוך עולם המינסטרלסי.

להמשיך לקרוא מוזיקת הבלוז – פרק 1 – התקופה שבה צמח הבלוז, המאה ה-19

קיי אמ וויליאמס

בינואר יגיע לארץ לשלוש הופעות הטקסאני קיי. אמ. וויליאמס, המפיקה ימית הגר שהביאה בהפקה הבכורה שלה בהצלחה רבה את רוברט בלפור, הולכת גם הפעם על אמן בלוז ייחודי ומקורי. וויליאמס הידוע בכינוי "מטיף הבלוז הכפרי", "יטיף" את משנת הבלוז והגוספל האמנותית הסדורה שלו במספר מועדונים: בתאריך 10.1.2013 במועדון הבארבי בתל אביב, בתאריך 11.1.2013 במועדון לבונטין- 7 בתל אביב ובתאריך 12.1.2013 בצוללת הצהובה בירושלים.

סגנונו של קיי. אמ. ויליאמס משלב ממסורת הבלוז הכפרי של טקסס לה הוא נותר נאמן, יחד עם בלוז מיסיסיפי מודרני וכמובן שירי הדת: המנוני דת מסורתיים, ספיריטואלס ושירי גוספל. זוהי קרקע פורייה עליה וויליאמס מגלה יצירתיות ומקוריות רבה והאישיות שלו ניכרת בביצוע כמו גם בכתיבה.

מלבד השימוש לפרקים בגיטרת מיתר-אחד שקיי אמ ויליאמס בנה בעצמו, ייחודו ניכר בדואליות שבין הבלוז והגוספל איתה הוא מתמודד בביטחון וללא היסוס – וזה לא מובן מאליו! יש האומרים "מוזיקה שאינה מיועדת למען האל היא בהכרח מתכוונת אל מענו של השטן" וזו תפיסה מקובלת מאוד במקומות אליהם משתייך וויליאמס, בפרט בקהילות אפריקאיות-אמריקאיות. בגלל תפיסה זו, במשך הדורות היו שהקליטו במשך השנים תחת שם כינוי אחר על מנת שלא יזהו אותם בקהילה שלהם כמבצעי בלוז ובנפרד כשעשו גוספל. אפילו גדולי הבלוז כבליינד למון ג'פרסון וצ'ארלי פאטון שהיו ידועים כאמני בלוז בתקופתם, הקליטו בשם בדוי כאשר היה זה קטע ספיריטואלס, משום שלו היו מפרסמים בשם הבמה הרגיל שלהם את השירים הדתיים, היה הקהל המודע לכך שהם אמנים ששרים בלוז, ממעיט בקניית התקליטים הדתיים שלהם. פעמים רבות אנשים הוקעו מהקהילה ואפילו מהמשפחה בגלל עניינים כגון אלו. להמשיך לקרוא קיי אמ וויליאמס

רוברט בלפור

עם עלייתו של רוברט בלפור לבמה היה לא מעט הלם בקהל. קשה היה לעמוד מנגד ולא להחסיר פעימות לב כאשר האיש ממרום 72 שנות הבלוז שלו דידה בקושי, יד אחת אוחזת יד ביד עם ימית הגר, יזמית הארוע,  היד השניה נעזרת במקל סבא. כמה אנשים בקהל נאלצו להרים את הלב שלהם מהרצפה כאשר בלפור ספק התיישב ספק התרסק לתוך הכסא שאורגן עבורו. זה היה נראה כמו כסא מלכים, כיאות לכבודו הרב של רוברט בלפור. כן, בלוז הוא אחד הסגנונות הללו שבהם נותנים כבוד לזקנים, הם זקני השבט, והם האחרונים שנותרו מהבצירים הטובים של העבר, כאשר בדרומה של ארה"ב נטעו את ענקי הבלוז. ככל שנוקפות השנים הבצירים הופכים להיות פחות ופחות טובים. אבל פה בציר 1940, זוהי שנת הולדתו של בלפור על אדמת הבלוז המכובדת של מיסיסיפי.

מספר דקות לאחר מכן בלפור באיטיות סידר את הגיטרה ודיבר כאשר מגרונו מדברים הבלוז והאלכוהול. בשלב הזה כבר היה ברור לכל הקהל שהדבר האמיתי הגיע לעיר. תל אביב לא תשכח את ההופעה הזאת. ואם היו חששות כלשהן שיכולת הבלוז של בלפור תהיה דומה ליכולת ההליכה שלו ללא מקל הסבא, הרי שמשהו קרה בשניה שבלפור החל לנגן שבאחת הפיג כל חשש. קשה לומר מה זה, אך ברגע שבלפור החל להוציא את סוד הקסם שלו מהגיטרה הזמן עמד מלכת. היה קשה שלא להשתאות, בלפור מנגן כל כך טוב שבכל שנה כמה עשרות גיטריסטים צעירים הולכים לעץ הזה בצומת של המיסיסיפי בתקוה שהשטן יסכים לתת להם חצי מהיכולת של רוברט בלפור בתמורה לנשמתם. להמשיך לקרוא רוברט בלפור

רוברט בלפור, 23 באוגוסט, מועדון הבארבי

יום חמישי, 23/8/2012, דלתות 21:30 בארבי רחוב קיבוץ גלויות 52 תל אביב טלפון 03-5188123

ניתן להזמין באינטרנט

רוברט בלפור נולד בשנת 1940 במיסיסיפי. את הגיטרה הראשונה שלו ירש מאבא שלו גרנט בלפור שהיה נגן בלוז בסטייל מאוד ישן של ראשוני הסגנון. אביו נפטר זמן קצר לאחר מכן בשנת 1953 ורוברט בלפור נאלץ לותר על עזיבת הבית וקריירה מוזיקלית לטובת סיוע למשפחה. הוא העמיק בבלוז מתקליטים ישנים של ג'ון לי הוקר, מאדי ווטרס, האולין וולף ואגדות בלוז אחרות שהיו פופולאריות בשנות החמישים.

באחת הפעמים עוד ביותו נער עת היה במסיבה אישה מסתורית הסעירה את דמיונו. היא ניגנה קטע בלוז מוכר בדרך שלא הכיר. כאשר ניגן קטע של ג'ון לי הוקר לימדה אותו לנגן בדרך אחרת ולכוון את הגיטרה אחרת. בלפור למד את הטריק תוך זמן קצר באותו היום כבר ניגן טוב ממנה והיא אמרה לו "אולי יום אחד תגיע למקומות ותצטרך את זה". לאחר מכן הוא לא מצא אותה שוב מאחר ומסרו לו מספר אנשים שהיא נסעה לשיקגו להופעות.

להמשיך לקרוא רוברט בלפור, 23 באוגוסט, מועדון הבארבי