המגמה הכי חשובה שקרתה השנה לתעשיית המוזיקה המערבית קשורה במוזיקת ראפ: בשנת 2011 הראפ הוא מעודן יותר ביחס לעבר, ישנה מגמה כזו שבה הראפ והתדמית של הראפרים משתנה מעט, מתמתנת. המגמה הזו משפיעה מאוד על כללי המשחק, משום שהראפ הוא זה שמוביל את תעשיית המוזיקה מבחינת יצירתיות ודחיפה לשינוי.
מותה של איימי ווינהאוס הוא סיפור מעניין מבחינת תעשיית המוזיקה. ווינהאוס עשתה שינוי גדול בדעת הקהל שרוצה לחזור ככל הנראה לזמרות שיש עומק רב יותר בשירתן. זו מגמה מפתיעה כי עד כה בנושא עומק זמרות פופולאריות ישנה ירידה תלולה במשך השנים, ווינהאוס קיבלה הזדמנות מעניינת ולקחה אותה בשתי הידיים, עם מותה ייתכן ותעשיית המוזיקה תנסה לשמר את הנישה. החל מהצלחתה של סוזן בוייל בשנת 2009, היה פתח לזמרות שיכולות לשיר בלי להיות מעצבות אופנה או דוגמניות, ולהצליח להיות פופולאריות. השנה הם מצאו את אדל, זמרת שמספקת את זה וההצלחה גדולה מאוד.