חודש: יולי 2010

בפרק הקודם מבקרי הג'אז 11 ניסיתי להראות שהמודרניסטים בעצם לא היו שונים בהרבה מהפונדמנטליסטים, וזאת בהסתכלות מרחוק על התוצאות לאחר שעברו מעל שישים שנים מאז ארנסט ברונמן בנה את המודל שלו. ישנם כל מיני מונחים שלא באים לידי ביטוי במודל של ברונמן, למשל: הוא התייחס לפונדמנטליסטים (קנאים), ומודרנים בלבד, אך יש גם מונחים כגון: שמרנים, מסורתיים,פוסט מודרנים ועוד שבעצם מאחר ובמודל של ברונמן הכל התנקז לקנאים ופוסט מודרנים הדברים נשאלת השאלה האם המודל שלו היה מושלם. המודל של ברונמן לדעתי לא היה מושלם, ואני רוצה לדבר על מודלים נוספים.

מודל נוסף שנתקלתי בו לפני שנים היה בספר נידח למדי בסיפריה אוניברסיטה של מישהו בשם אלי כהן (אם אני זוכר נכון את השם, אני לא זוכר את שם הספר). בניגוד למודל של ברונמן שכלל רק קנאים ומודרניסטים, המודל שכהן הציג בספרו היה לדעתי מקיף יותר. כהן חילק את הנושא לשלושה חלקים:

1. שמרנים
2. מודרנים
3. פוסט מודרנים להמשיך לקרוא מבקרי הג'אז (פרק 12)

ארנסט ברונמן היה אחד האנשים המבריקים ביותר שכתבו על ג'אז אי פעם. כאנתרופולוגיסט, כמובן שהוא כתב את עשרת הכתבות "מבט האנתרופולוגיסט על ג'אז". אחרי מלחה"ע השניה החלו להתברר כל מיני דברים מעניינים, ובשנת 1947, ברונמן כתב את הכתבה האחרונה שלו בתחום הג'אז, מעין כתבת פרידה, שבחלקה השני סקר מנקודת מבטו את "מלחמת מבקרי הג'אז". ברונמן סוקר את המלחמה הזו החל מאמצע שנות השלושים, דרך הגילוי של באנק ג'ונסון, ניתוח העניין, האירועים במהלך מלחה"ע השנייה, והמצב אחרי המלחמה.

הניתוח שלו מחלק את מבקרי הג'אז, ודרכם בעצם את עולם הג'אז לשני קבוצות. ה"פונדמנטליסטים", וה"מודרניסטים". ברונמן אומד את הבעיות בשתי הגישות, וסוקר את הדו שיח ביניהן. תוך כדי מעבר על הניתוח, חושף ברונמן כמה רובדים מעניינים, וחולק תובנות אנתרופולוגיסטיות מעניינות הקשורות בקבוצות אלו. להמשיך לקרוא מבקרי הג'אז (פרק אחד עשר)

החלק התשיעי בסדרת הפוסטים אודות מבקרי הג'אז עסק בגישתם של מבקרי הג'אז כלפי אמנות נאיבית למול תיאוריה, החלק הנוכחי יעסוק בחשיפה נוספת בדומה לפרקים הקודמים של כמה מההטעיות הגדולות של היסטוריית הג'אז, מי שעקב אחרי הסדרה בטח מבין שהסדרה הזאת איננה ההיסטוריה של הג'אז כפי שתיארו אותה רבים מבין המבקרים וההיסטוריונים, אלא עד כה ניסקרו בעיקר נקודות שונות מתוך ההיסטוריה של הג'אז שהתעלמו מהן פעמים רבות למרות שמבקרי ג'אז רבים בהחלט מודעים להם.

חלק מהעניין הוא אינטרסים שתמיד משכתבים את ההיסטוריה, אינטרסים כלכליים של לייבלים שמוציאים את העוקץ מהאמנות ומנסים ליצור ממנה תועלת כלכלית. שורה ארוכה של ליינר נוטס שרובם רומנטיזציה של גיבורי ג'אז החליפו החל משלב מסויים את הביקורת הטובה שהיתה נשמעת על ידי מבקרים רבים. ההיסטוריה הפכה להיות מנוהלת על ידי פובלציסטים, והמונח ג'אז הפך להיות מילה שגורה אך חסרת משמעות: מילה שלא ניתנת לכאורה להסבר. להמשיך לקרוא מבקרי הג'אז (חלק עשירי)

אחרי שבוע עבודה מתיש, מגיע יום חמישי. כשחזרתי מהעבודה, פשוט נרדמתי, התעוררתי רק בשעה 23:00, בקיצור, נשרף היום. מה עושים במצב כזה? נכנסתי לבלוג שלי ועברתי על הפוסט שבו ציינתי 4 שנים לבלוג. רשמתי שם מה אני רוצה לעשות השנה. היה לי ברור שאני הולך לעשות משהו בבלוג, ביקורת דיסק. הורדתי קרטון מהארון ומצאתי שם מספר דיסקים סגורים עדיין בניילון, שלא הייתה לי הזדמנות לשמוע אותם עד כה מפאת קוצר בזמן.

שלפתי את האלבום של יונתן קרצ'מר, וזה היה בינגו. מהצליל הראשון ידעתי שזה אלבום טוב מאוד עבורי בשביל להסביר דברים שאני מדבר עליהם בבלוג. המיבניות של הקטעים באלבום היא בדיוק השלב הבא של מה שאני מכנה ג'אז "פסקולי סרטים", וזוהי הזדמנות מצויינת עבורי להסביר את העניין בצורה יותר מעמיקה כאשר האלבום עושה בדיוק את עבודת ההמחשה. להמשיך לקרוא YONi KReTZMER'S NEW DILEmMA

נדהמתי לגלות את הנתונים חסרי ההגיון של עניין המונדיאל. משום מה, ערוץ אחד השייך לרשות השידור שהיא המונופול הממשלתי על שידורים ציבוריים, החליט לקחת על עצמו רכישה תמוהה של זכויות המונדיאל בעלות 30,000,000 ש"ח. חשוב לציין שזהו רק המחיר של עלות השידורים, שלא כולל עלויות נוספות, למשל, עלות השהות בדרום אפריקה עבור מספר לא ידוע של עובדי רשות השידור שיצאו לשם.

וזה לא כולל את שאר העלויות. אם מחברים את העלויות הכוללות בוודאי הסיפור הזה יותר מ-30,000,000 ש"ח, אפילו לא התחלנו לדבר על טכנאים ושדרים, יועצי תסרוקות וכדומה, דברים הכרחיים שבלעדיהם רשות השידור לא יכולה לתפקד. וזה מדהים, משום שזה פי כמה וכמה ממה שהשידור הציבורי משקיע בשנה בהפקות מקוריות, כ-10,000,000 ש"ח, כולל הכל. האם זה הגיוני שהשידור הציבורי יעדיף שעובדיו ומנהליו יטיילו להם בדרום אפריקה, יתחככו עם כל מיני אנשים, יהנו להם מנופש אקסלוסיבי שרוב אזרחי המדינה בכלל לא יכולים לחלום עליו, בשעה שיוצרים ישראלים והיצירה הישראלית אינם זוכים מרשות השידור לתמיכה ריאלית? להמשיך לקרוא מונדיאל 2010 – לא צריך שידור ציבורי בשביל זה