כתבה עם מותה של הזמרת ארתה פרנקלין , שמטרתה לסקור את האלבומים.
אלבום 1: Songs Of Faith
סגנון: גוספל , שנה 1956
רקע
ארתה פרנקלין נולדה בממפיס, טנסי בשנת 1942. בשנת 1946 האב, סי.אל. פרנקלין, מונה לעמוד בראש הכנסיה הבפטיסטית "בית אל החדשה" בדטרויט. הכנסיה היתה מחוברת מאוד לפעילות חברתית ולמוזיקה, עם פרנקלין האבא, המקהלה של הכנסיה היתה לשם דבר בתחום.
בשנת 1956 והיא בת 14 בלבד , אביה של ארתה פרנקלין, שתמך בכשרונה לכל אורך הדרך, הקליט איתה את האלבום הראשון שלה שהופץ על ידי חנות תקליטים מקומית מעין "הוצאת בוטיק".
ארתה מלווה עצמה בפסנתר עם מעט קולות רקע של צוות הכנסיה. האלבום הוקלט בהקלטה "חיה", ובו קטעים שונים בסגנון גוספל, שמחוברים לרקע ולגורמים המוקדמים להשראה של ארתה פרנקלין וכשרון הנגינה והשירה שלה.
באלבום עיבודים ליצירות שונות מפס הקול של הכנסיות הדרומיות בארה"ב, החל ממזמורים כנסתיים מהמאה ה-18 , דרך קטעים של תומאס א. דורסי (Thomas A. Dorsey), אבי הגוספל המודרני משנות ה1930-ים ועד שירים חדשים עוד יותר של מלחינות בנות זמנה וזמרי מחאה, שמיצגים את המאבקים החברתים שמהוים גורם ברקע של ארתה והכנסיה.
האלבום חושף טפחים שונים מכשרונה של ארתה פרנקלין הצעירה.
השירים:
בעוד הקטעים המסורתיים שארתה מבצעת נשמעים יותר כמו רשימת השמעה שצריכים לעשות בהקשר הגוספל, באלבום שני קטעים אחרים , שמאפשרים הצצה אל היצירתיות , השירה האופיינית, הצליל והניואנסים של ארתה פרנקלין. כבר בגיל 14 ארתה מבצעת את שני הקטעים המצמררים האלו:
You Grow Closer, הוא שיר של זמרת דוריס אייקרס משנת 1954. אייקרס, פסנתרנית, מלחינה וזמרת, שהיתה ממוזיקאיות הגוספל הבולטות של התקופה, בהרכביה בלט שיתוף פעולה בין שחורים ללבנים והיתה מעורה חברתית-פוליטית.
You Grow Closer (1956)
הקטע השני הוא עיבוד לזמר המחאה החברתית והגיטריסט ג'וש וואייט משנת 1935, While the Blood Runs Warm.
While the Blood Runs Warm(1956)
סיכום: אלבום ראשון של ארתה קשור בעבותות לרקע ולמקורות ההשראה שלה, מוכיח את הכשרון והיצירתיות.
אלבום 2: Aretha: With The Ray Bryant Combo
סגנון: ג'אז ובלוז, שנה: 1961
רקע:
האלבום הראשון של ארתה בגיל 14 לא היה אלבום מסחרי אלא היה אלבום בהפקה פרטית שיצא בלייבל "בוטיק". בשנים שעברו מאז אמנים צעירים רבים עם רקע מוזיקלי של הגוספל בדומה לארתה כבר פרצו, ביניהם ג'ימס בראון, ריי צ'ארלס וסאם קוק, ארתה בת 18, וגם היא רוצה לחצות את הכביש ממוזיקת גוספל למוזיקה פופולארית בת זמנה.
בשנת 1960 כשהיא בת 18 בלבד היא חתמה בלייבל של קולומביה. באותו הזמן זמר הנשמה המפורסם סאם קוק פתח לייבל שלו ורצה גם הוא להחתים את ארתה פרנקלין, אבל ארתה ואביה בחרו בלייבל קולומביה , עם המפיק המזיקלי ג'ון האמונד סניור שנחשב לצייד כשרונות ומפיק מוביל. תחת חסותו נתגלו רבים ביניהם: בילי הולידי, קאונט בייסי, טדי וילסון, פיט סיגר ועוד הרבה אחרים.
את ארתה פרנקלין בת ה-18 האמונד מצוות להרכב של ריי בריאנט, פסנתרן ג'אז שחתם גם הוא על חוזה אצל המונד באותו הזמן וסיפק זה לא מכבר להיט אנסטרומנטלי ללייבל. ההחלטה לצוות הרכב ג'אז אנסטרומנטלי שמצליח עם זמרת שהיא כשרון צעיר נראית הגיונית.
השירים:
ארתה ביצעה היטב את מה שהאלבום דרש ממנה, ג'אז ווקאלי , סטנדרטים של גרשווין, בלוז, בלדות, הדברים האלו ידועים, כל הקטעים בעצם מראים רמת ביצוע גבוהה של הזמרת בת ה-18.
שני קטעים יוצאי דופן גם באלבום הזה:
הראשון קטע של המלחין קרטיס לואיס, שהוא זה ששידך את ארתה להמונד וקולומביה. הקטע נקרא "Today I Sing The Blues" שהפך ללהיט האר.אנ.בי הבכורה שלה בשנת 1960. הקטע הזה מראה סגנון שירה שונה של ארתה ממה שעשתה בשאר הקטעים, בלוז איטי, צרוד ועמוק.
Today I Sing The Blues(1960)
הקטע השני והמרתק ביותר של האלבום היה גם הראשון שפרצה איתו למצעד הכללי (של כל אמריקה ולא רק של האר.אנ.בי) , קטע סוחף שבו שומעים לראשונה את החידושים שארתה פרנקלין מביה לעולם המוזיקה בקולה ובשירתה, הניואנסים, הסגנון והמעבר בין שירה מחוספסת לעדינה עפי שרק ארתה יכולה לעשות בצורה כזו. הקטע נקרא Won't Be Long:
Wont Be Long(1961)
סיכום:
האלבום של ארתה לראשונה עם כוונות מסחריות, עם זאת, בקולומביה תחת המפיק ג'ון האמונד הפופולאריות כרגע פחות חשובה מאשר להציג רצף כרונולוגי של השפעות והתפתחות ולמצוא כיוון. התוצאה אלבום ג'אז-בלוז מעניין ותוסס.
אלבום 3: The Electrifying Aretha Franklin
סגנון: ג'אז (בלדות, בלוז, סנטימנטלי) 1962
רקע:
ארתה הצליחה כבר להוציא מספר להיטים , שם האלבום היומרני "ארתה המחשמלת" דווקא מציג אלבום יחסית רגוע, הרבה בלדות ג'אז, מוזיקה שקטה ורגועה. לפני יציאת האלבום הצליח סינגל "Rock-a-Bye Your Baby With a Dixie Melody / Operation Heartbreak" על שני צדדיו וכלל סגנון של בלדות וג'אז ווקאלי , אולי בגלל זה המשיכו בקולומביה לכיוון הזה.
ג'אז ווקאלי כמו דיינה וושינגטון כבר היה בדרכו לצאת מהאופנה ולפנות את המקום לסגנונות חדשים אך האמונד והצוות שלו כנראה האמינו שזה הכיוון שארתה תפרח בו. הכיוון הזה הראה מגמה ברורה, ארתה לא פרצה את מעגלי האר.אנ.בי, אך ההצלחה שלה בקהל הכללי שמבוסס ברובו על קהל לבן המשיכה להזין את הרצון ללכת בכיוון הזה.
השירים:
ארתה מוכיחה כהמשך ההתבססות בסגנון ובכיוון של ג'אז ווקאלי ובלדות שהקהל הכללי בהחלט סופר אותה. היא מבצעת את השירים ברמה גבוהה. באלבום הזה אפשר לציין 2 שירים, הראשון Rough Lover מציג בתוך הבלדות הרבות שיר עם אנרגיות אחרות ועמוקות בהן ארתה מצטיינת:
Rough Lover(1961)
השיר השני שאציין מהאלבום הוא בלדה מיוחדת שארתה הופכת אותה לבלדת גוספל מיוחדת, זהו ביצוע מיוחד שנעלם מהרדאר ההיסטורי:
That Lucky Old Sun(1962)
סיכום: האלבום לא מראה התפתחות והתקדמות מקודמו אבל אלבום טוב בפני עצמו.
המשך בפוסט הבא…