עם אבינועם עשיתי בעבר פעמיים ראיונות. הראיון הראשון שעשיתי עם אבינעם בשנת 2008, היה אודותיו כיוצר, וכלל תובנות רבות הנוגעות למוזיקה בישראל ולדרך שבה אנו מסתכלים על מבצעים, יוצרים, "קאברים".בראיון השני עם אבינעם בשנת 2011 , היו תובנות רבות לגבי משוררים, אמנים ובשוליו אודות סצנת ה"אינדי" אותה ניתח אבינועם.
בזמן שהראיון נכתב זו הייתה בגדר נבואה או הערכה לעתיד לבוא, שמאז התגשמה: סצנת ה"אינדי" או "אלטרנטיבי" הישראלית אכן דעכה, לא נותר שריד לסצנה במבנה שהייתה אז ומעט מאוד אם בכלל הותירה לקאנון הישראלי. אחד הדברים שאבינועם התעמק בו מאז הוא עולמם המורכב של הגיטרות. גם נגני גיטרה גדולים שמנגנים על גיטרות במשך שנים ומתפרנסים מהן, לפעמים חומקת מהמודעות שלהם שאלת הגיטרה עצמה.
אם נשאל שאלה כמו "מדוע 2 גיטרות מאותו דגם ייצור, אותה שנה, אותה חברה ובכל זאת אחת טובה מהשנייה ובהרבה?" אפילו אמנים ותיקים לא תמיד יודעים להסביר זאת עד לעומקם של הדברים.
גיטריסטים בדרך יגידו שהעיקר זה הצליל כשלוקחים את הגיטרה לידיים ומנגנים, אבל התהליך עצמו של יצירת הגיטרה צופן בחובו כמה הפתעות בשבילם.
אבינעם מנגן על מספר כלי נגינה שונים, אך מקום מיוחד שמור לו לגיטרות. במשך השנים בתקופות שונות לא פספס הזדמנות להיכנס לחנויות גיטרות, במשך 30 שנים, כמעט מידי שבוע אבינועם ביקר בחנות גיטרות, במקומות שונים בארץ ובעולם. במהלך הנסיעות שלו לחו"ל במסגרת העבודה, פגש שני בוני גיטרות, אחד נוסף הזמין לביתו, אבל האסימון נפל רק כמה שנים לאחר מכן.
איך הגעת לעולם בניית הגיטרות?
בנסיעה לפאריס לפני כ 3 שנים, יחד עם הבן שלי הלכנו לחנויות גיטרות, אלא שהפעם הגענו לרחוב של בוני כלי נגינה. הראשון שפגשנו היה בונה כינורות/צ'לו/קונטרבס … כלי מיתר/קשת.
בצעד הראשון לתוך הסדנא, עם המראה של הבונה הצרפתי והסיגריה, הקונטרבס הפתוח, כלי העבודה מסביב, ריח העצים והדבק, כבר ידעתי שאני הולך לבנות גיטרות.
שוחחנו עם הבונה הזה ארוכות, והמשכנו לחנות הבאה ברחוב, וגם שם היה בונה. הסתבר שזה לא רחוב מסחרי רגיל.
הבונה השני עסק בעיקר בשחזור כלי נגינה עתיקים אבל היו לו שתי גיטרות "מרטין" אקוסטיות. אחת מהן נשמעה מעולה, ושאלתי איך זה? הוא הסביר מה עשה, זה גירה את האינטואיציה וההבנה הפיזיקאלית שלי, הבנתי את זה.
באותה התקופה אני כבר 3 שנים מחפש גיטרה בחו"ל והגיטרות שראיתי בהזדמנויות השונות והרבות לא היו לטעמי. באותו ביקור בפאריס הבנתי שסוג הכלי, הצורה שלו, זה העניין בשבילי.
בארץ מכרו מאז ומעולם בעיקר סוג מסויים של גיטרות. אלה היותר גדולות, עם הווליום הגדול, לא עם האופי שחיפשתי. פתאום שמתי לב שנגני האקוסטיות שאני אוהב לא מנגנים עם הגיטרה הגדולה. האסימון נפל. התחלתי את המסע לבניית גיטרות ממש בנסיעה ההיא. עשיתי בירורים בחו"ל ובארץ אצל כמה בונים, ובסוף בחרתי בבועז אלקיים, ולמדתי אצלו את היסודות.
מה דורשת בניית גיטרה
במרוקאית אומרים שצריך דודה. Dooda. ה "תולעת". מן דרייב כזה, לא מוסבר.
אפשר לבנות כפרוייקט, לעשות, לסמן וי ולהמשיך.
אולי לעשות חוג, להיות נגר חובב.
בניית גיטרה דורשת לדעתי קודם כל את הסעיף הראשון, לדלג על הסעיף השני, ואחר כך שזה יהיה עניין ארוך טווח, לחיות את זה.
אני רואה יתרון בזה שאני מנגן. על עצמי אני אומר שתמיד חיפשתי את הצליל. לכן היו לי גיטרות רבות שכל אחת נתנה או שלא, משהו אחר. שמתי לב שאני מרגיש את הגיטרה דרך המשקל שלה, התחושה בשתי הידיים, המראה, סוגי העצים. קשרתי וזכרתי בתת מודע את כל הנתונים אלה לאופי הצליל המתקבל מהכלי.
אם ככה,בניית גיטרה דורשת אינטואיציה ואוזן.
בניית גיטרה דורשת את הצד הפרקטי. שלבים א', ב', ג'. ולזה צריך ניסיון, הכרת כלים, עצים, דבק, צריך "ידיים". בונה שמחזיק רק את הסעיף השלישי, יהיה בעיניי נגר, מרכיב, "עשה זאת בעצמך". אני חושב שבניית גיטרה דורשת את כל ה 3. יחד עם זה, חלק מגדולי הבונים לא ידעו לנגן.
האם נדרשים כישורי עיצוב? הנדסה? סבלנות? דיוק?
כישורי עיצוב והנדסה … לא ממש. תמיד אפשר להעתיק דגם קיים של גיטרה.
סבלנות ודיוק, כן. ברמות כאלה או אחרות. וזה משפיע על התוצאה.
עד כמה חשובה ה"יד הטובה" של היוצר באומנות בניית גיטרות?
באנגלית הם שואלים Art or Craft .
זה קשור לשאלתך הקודמת. "מה נדרש". אבל מה צריך ? מה רצוי ? מה תנאי הכרחי ? מה מספיק ?
זה כנראה יעשה את ההבדל בין "בנאי" ל "בונה" , כאשר אני מייחס ל "בונה" את ה Art או "היד הטובה".
אם אני עושה אנלוגיה בין בישול לבניית גיטרה, נניח סלט ירקות בסיסי, שכולל רק עגבנייה, מלפפון, מלח, שמן ואולי לימון ובצל. אפילו בתנאים האלה, (בהנחה שלא קוראים לך אהרוני, שכן גם לסלט הזה הוא יעשה זיגוג), כל פעם הסלט ייצא אחרת.
היד הטובה, יודעת לבחור את העגבנייה המסוימת עם המלפפון המתאים, ואז, בהתאם לבחירה, או לפעמים כי זה מה יש, לשים שמן, מלח ולימון.
בבניית גיטרות יש יותר פרמטרים כמובן, כשלפי האנלוגיה, בחירת חומרי הגלם, סוגי העצים, והבחירה שלהם, ההתאמות , אלה יהיו הירקות. השיוף, מידות, מיקומים וחיזוקים פנימיים … זה יהיה אנלוגי לתיבול.
בתוך "היד הטובה" , אני אכניס את "העין הטובה", וזה טיפה שונה מכישורי עיצוב שציינת קודם. עין טובה, צריכה לקשור בהרמוניה, צבעים, גדלים וצורה של הכלי. וזה ה Art. לפעמים גיטרה פשוטה עם קווים פשוטים, עושה את זה.
יש בונים שמתמקדים על הצורה החיצונית, קישוטים, ניסיונות וכולי, אולי כי זה מקדם מכירות, או מסיבה אחרת, יש בונים שהם אינטואיטיביים לגמרי, יש שמשלבים ידע מכל מה שקשור לגלים ואקוסטיקה, יש כאלה שלמדו מאב לבן. כל מיני. הכל קיים והולך.
מה קוסם לך בעולם הזה של בניית גיטרות?
אני מגיע, או הגעתי בעצם לנושא מכל הכיוונים. מההלחנה והנגינה על הכלי, עבודת ידיים, סקרנות של הצד הפיזיקאלי, המתמטי אפילו, וחיפוש הקשר, אולי הסוד, למה שמגדיר בעיני המאזין "צליל יפה".
כנגן על כמה כלי נגינה האם היית מעוניין לבנות כלי נגינה אחר?
אני אוהב גיטרות, ורוצה לבנות רק גיטרות, אקוסטיות או קלאסיות. כאמור, אני בא לחתיכת קופסת עץ הזו מכל הכיוונים. אני מנגן חצוצרה, אבל זה לא אותו דבר.
בגיטרה, רק 5% מהאנרגיה המוכנסת למיתרים דרך הפריטה, מומרת לצליל. השאר מתבזבז על חיכוך, חום, בליעה של האנרגיה. כלומר כל שינוי קטן ב 5% האלה, הוא שינוי משמעותי.
נגן עומד על במה עם כינור ותשמע אותו בכל מקום שתהיה באולם, ללא הגברה. צורת הפקת הצליל כנראה יותר יעילה.
אבל בגיטרה , הכל משפיע. החל מצורת הישיבה, על לצורת האגודל ואורך הציפורניים.
גיטרה "וואו", קשה להוציא. זה האתגר.
אגב, אני לא יודע אם זה רק אצל ישראלים, אבל לא תמצא ישראלי שהאקוסטית שלו לא "מצלצלת מדהים". לא פחות מזה. וזה כבר אומר שזה נושא טעון בדיקה.
איזה גיטרות של מותגים מפורסמים אתה מעדיף?
בכללי, בהכללה , אני חושב שאעדיף אקוסטיות של גיבסון.
לצערי, אני יודע שהכללה כזו היא שגויה לחלוטין. במיוחד עבור מי שרץ לקנות גיטרה עם שם מותג, כאילו שמדובר במכונית טויוטה, כשחושבים על כמה יהיה קל למכור את הכלי כיד שנייה (למרות שכפי שאמרתי, תמיד זה יהיה כלי ש "מצלצל מדהים"). אני כבר לא אקנה כלי מותג. לא באקוסטיות.
יש חברה, Lowden שהיא עסק משפחתי מורחב, כ 350 גיטרות בשנה. הסיכוי למצוא פה גיטרה מעולה, הרבה יותר גבוה מאשר בגיטרות של חברות המותג הענקיות.
בפועל, בגלל שיש המון גיטרות מותג, באופן סטטיסטי נתקלים בהן, וזה עושה את העבודה. שלא לדבר עם גיטרות Signature , כלומר מותג שמתחבר עם אומן מפורסם שמזוהה עם הכלי. נניח אריק קלפטון/נופפלר/פול סיימון/בק ואחרים, כולם עם "מרטין".
אפשר למצוא גיטרות יד שנייה מכל סוג, ויהיו חיקויים או אחר, עם תוצאה הרבה יותר טובה מאשר לשלם על הלוגו בראש הגיטרה.
מה ההבדל בין גיטרות בייצור המוני לעבודת יד?
אז זהו, בהמשך לשאלה הקודמת שלך, אם בונה צריך לעבוד כמו טבח, הרי שבייצור המוני עובדים כמו קונדיטוריה. יש מתכון. כל חברה והמתכון שלה.
100 גרם אבקת אפייה, חצי קילו קמח, 20 דקות בתנור שחומם 180 מעלות מראש.
כל חברה מנסה למצוא את המתכון שלה לגיטרה שתהיה לפחות סבירה אבל בעיקר שתהיה עמידה, זולה, ושהלקוח לא יחזור בגלל בעיות.
זה שאלה שכמעט כולם חוזרים עליה, ויש נימה שמשתמעת בשאלה, למה אתה חושב שעבודת יד יותר טובה מגיטרה תעשייתית? אני עונה על ההבדל, כמו ההבדל בגישה קונדיטורית לבישול.
אבל, ההבדל הזה מקפל בתוכו את תפיסת העולם השונה. הרי אין בונה שילמד חברה כמו "מרטין" בניית גיטרה. אבל מי זה "מרטין". זו חברה עם מסורת, האנציקלופדיה והרפרנס לבניית גיטרות אקוסטיות. אם פעם היה מה שנקרא "תואם IBM" כי כל מה שמסביב למחשבים רצה להיות תואם מבחינה עסקית, הרי שבגיטרות אקוסטיות זה גם ככה. הקוטר של מפתחות הכיוון, המרחקים, המידות, סוגי גופי הגיטרה ועוד, "מרטין" קבעה את הסטנדרטים שהופכים למקובלים בתחום.
99% מהגיטרות האקוסטיות הן העתק או העתק של העתק של מרטין.
בכל זאת, מי זה מרטין ? זה מפעל. מלא מחלקות. בתחנה אחת ההיא מכינה מקלות ברייסינג (חיזוקים פנימיים וגורם מכריע לצליל של הגיטרה), ההוא בקומה מתחת מכין גשרים לגיטרה, השלישי על הצווארים וכולי. אין חלק שיודע מי הגיטרה הייעודית שלו. מאות גיטרות במקביל שכל המטרה היא עסקית, הוזלת מחירים, ברמת תוצר מבוקשת.
מרטין זו חברה, ממציאת הגיטרה האקוסטית. הגיטרה האקוסטית נולדה היישר לתוך העולם התעשייתי, ועוד באמריקה ועוד שבצעירותה הייתה כפופה לתנאי ייצור בגלל מלחמות העולם ומשברים כלכליים. המושג "גיטרות Pre War" אינו מופרך עבור גיטרות מרטין שיוצרו לפני מלחמת העולם, ושרדו עד היום, אלה ששרדו אכן היו יותר טובות בגלל שיטות ייצור , סוגי עצים, ו Voicing שעוד עשו עד סביבות 1945.
יבוא עכשיו מישהו ויגיד, נכון, אבל יש בתעשייה כל מיני דגמים. יש זול להמונים ויש היותר יקר …
יש לי גיטרה שקניתי לפני 14 שנים, מעל 15,000 שקל בחנות.
רוב העלות שלה למפעל תהיה שעות עבודה ומשכורות. אני מעריך שהאלקטרוניקה, מפתחות הכיוון והמיתרים עלו יותר ממחיר העצים לבנייתה. את עלות העצים שלה למפעל הייתי מעריך ב 30-80 דולר.
נכון, כמו בבית חולים, על בסיס כמויות, סטטיסטית, פתאום נולד תינוק גאון. ככה, כשיוצאת גיטרה תעשייתית וואו, אז היא וואו. ההבדל בין וואו, לגיטרה טובה/מעולה, יכול להיות קטן, לוקח זמן לזהות אותו, אבל כשזה קורה, ההשפעה מאוד גדולה. גם בין אדם לקוף ההבדל הגנטי הוא מזערי…
בונה גיטרות אמור לפעול לדעתי לפי שיקולים אחרים. הסיכוי שבונה גיטרות יבנה גיטרה טובה מסט עצים נתון, גבוה יותר מאשר המפעל היה עושה אותה מאותו סט.
בכל זאת כדי לא לדבר באוויר כמה הבדלים, מה הסיבה , ומה התוצאה:
גיטרה תעשייתית: הייצור המוני (או Mass Production) – הלוח הקדמי, הצדדים והחלק האחורי "הגב" משוייפים לעובי מטרה מסוים, כל הגיטרות בפס ייצור – אותו דבר. זה מהיר, יעיל וזול, אבל בכל סט עצים ואפילו מאותו הסוג התכונות מעט שונות (גמישות, צפיפות, משקל, קשיחות) ועל כן התוצאה תהיה שונה.
בונה בעבודת יד לעומת זאת אמור למצוא מה מתאים לכל מקרה ספציפי.
דוגמא תעשייתית נוספת חיסכון בזמן וחומר – יצפו את הגיטרה בחומר סינטטי מבריק. זה מהיר מאוד. עניין של דקות ספורות. החומר עמיד ושומר על ברק, וקשוח לשריטות. אבל זה פוגע בצליל.
בונה שעושה ציפוי Shellac יתעכב על השלב הזה שבועיים שלושה. החומר פגיע ולא מבריק, אבל עדיף, בטח שמבחינת הצליל ובעיניי גם מבחינת המראה.
יש הבדלים נוספים מבחינת קונסטרוקציית הצוואר ואופן חיבורו לגוף הגיטרה, כאשר גם כאן, השיקול התעשייתי הינו מהירות ייצור, אפשרות כיוונון (אם הצוואר מתעקם) אבל שוב, זה פוגע בצליל.
בונה עושה (אמור) Voicing לכלי. כלומר משייף/מקציע/מוריד חומר במבנה הפנימי, לפי אוזן ואינטואיציה. תוך כדי עבודה בכל מיני שלבים.
גיטרה תעשייתי, וגם הכי יוקרתית – לא. יש מתכון לכל דגם, ומה שיוצא – יוצא.
יש גם דברים קטנים עם השפעה מדהימה על הצליל של הכלי. למשל שימוש בעצמות כחומר גלם במקום פלסטיקים. 99% מנגני האקוסטית, לא יודעים או מודעים לזה כלל.
אז אלה חלק מההבדלים. יש תעשייתיות טובות וגרועות, וככה גם אצל בוני גיטרות.
האם אפשר לעשות פס ייצור על בסיס עבודת יד שישמור על ה"טאץ'" של עבודת היד?
טאץ' זה עיניין סובייקטיבי.
קל לזהות גיטרות של מותגים למשל גיבסון/טיילור/מרטין לפי סממנים חיצוניים. גם בסאונד יש הבדל, אבל לא הייתי רוצה שיעמידו אותי למבחן עיוור של סאונד :-).
אז, טאץ' במובן של לוק/מראה, אפשר לשמור.
כשראיתי גיטרות עבודת יד לראשונה, טיפה התאכזבתי. זה לא היה מבריק מבהיק ומושלם כמו הגיטרה הכי זולה ממכונת CNC. היום אני מסתכל אחרת, לא נופל מדקויות עד לרמה מסויימת, גיטרה עם פיניש טבעי של Shellac לא יכולה להיראות זוהרת כמו גיטרה תעשייתית.
כמה זמן יכולה לארוך בניית גיטרה?
אני חושב שזה יכול לקחת 60-150 שעות, תלוי מה עושים. אני מעריך שכרגע לי לוקח כ 100-150 שעות בתפזורת על פני 2-3 חודשים. לחברת "טיילור" לוקח בממוצע כ 20 דקות לגיטרה.
האם יש לך חלל מיוחד בשביל ציוד ובשביל לעבד את המרכיבים?
כרגע יש חדר ומרפסת. אני עדיין מתלבט אם לצאת לסדנא מחוץ לבית. אני למדתי את הבנייה, בשיטה המסורתית, אצל בועז אלקיים, מהבונים הידועים והמוערכים בעולם.
התנאי היה שאוכל לצאת מהסמינר עם היכולת לבנות גיטרה בבית היות ואני לא משתמש בכלים חשמליים כמו מסור סרט, או מסור שולחן … הכל ידני, אני יכול ככה. כמו בוני כינורות.
אתה יכול לספר על המשותף והשונה בבניית כלי מיתר מעץ? האם הגיטרה ייחודית ביחס לכלים אחרים במשפחה?
גיטרה אקוסטית היא כלי צעיר יחסית. אפשר לציין את 1833 , שנת ייסוד חברת "מרטין" כנקודת הפתיחה. פרדריק מרטין שהיגר מאוסטריה לאמריקה הקים אותה, כהמשך לעיסוקו הזה באוסטריה. הוא עבד על זה שבניית גיטרה תחשב כמשהו שונה מעבודת נגרות.
גם הגיטרה הקלאסית המודרנית, די צעירה בצורתה הנוכחית. אנטוניו דה טורס הספרדי, נחשב לאבי הגיטרה הקלאסית המודרנית. הוא עשה הרבה ניסיונות עם עצים שונים, גדלים שונים לקביעת הצורה הנוכחית, שכמעט לא השתנתה.
גיטרות קלאסיות וכינורות למשל, זה שוק שעד היום מבוסס על בונים כאשר מדובר ברמה הגבוהה ביותר ובנגנים הטובים ביותר. אין סיכוי למצוא נגנים מהעולם הזה שיכנסו לחנות כלי נגינה. זה עדיין עולם שמרני. עולם נגני הפלמנקו, עוד יותר שמרני.
עולם הגיטרות האקוסטיות יותר פתוח. יש המון דגמים, המון צורות וגדלים. הגברה. גם צורת הנגינה מאוד מגוונת.
באופן כללי, אני מניח שאם אני עובד על עץ, וכבר מרגיש אותו, אז אני אוכל לבנות כלי נגינה אחר. נניח מנדולינה או בוזוקי או עוד ערבי. אבל בלי להתמקד ולחיות את זה, זה יהיה מבחינתי בגדר נייס, כמו חוג העשרה לילדי פר"ח באוניברסיטה.
כבר היום אני רואה שמאוד מאוד קשה "להוציא" גיטרה מוצלחת או "וואו". גיטרה סבירה זה לא תרגיל מסובך.
בגיטרה קלאסית קשה להשיג את הצלילים הגבוהים שיהיו עשירים ומעניינים, ואילו באקוסטית, מאוד קשה להשיג את הבאסים, במיוחד בגיטרות הקטנות יותר.
ספר קצת על הגיטרות שבנית והתהליכים שעברת.
ראשית, בניית גיטרות השפיעה על תפיסת עולמי בקיצוניות. באופן מפתיע בניית גיטרה פתאום מסכמת לי את אישיותי. אני עובד בהיי-טק, מקום בו יש מרחב עצום ליצירתיות. מוזיקאים שתמיד מסתכלים על אנשים כאלה בעין של "אלה המשקפופרים עם מנורות מהניאון", אנשים יבשים, מרובעים … שישכחו מזה.
הגיטרה נותנת מקום לחשיבה, דמיון, מימוש הבנייה , ואצלי זה מתחבר עם הלחנה ונגינה.
בניתי גיטרה אחת בסמינר. לזכותו של בועז יאמר, שפרט לכל מיני שיקולים של למה עושים מה, והדרכה פרקטית של שלבי העבודה, השגיח כל הזמן, אבל עזב אותי לעצמי עם נושא השיוף, מתי לעצור, עיצוב הצוואר, עוביו, עיצוב הראש של הגיטרה וכו'. החופש הזה נתן לי ביטחון. בנוסף, נפגשתי מיידית עם חומרי גלם איכותיים.
את הגיטרות הראשונות שלי בניתי מעט שונה. בעיקר כדי לנסות עצים שונים ומבנים שונים, כדי לנסות לחפש קשר ואינטואיציה שישלחו את כלי הנגינה לתוצאה או לכיוון ולאופי רצויים.
הקשר הזה הוא חתיכת סיפור. יש אינסוף בונים עם אינסוף ניסיונות דיעות, וגישות.
החיפוש הזה הוא מניע. הסקרנות לתוצאת הגיטרה הבאה מניע. אותי גם מדרבן להפגיש אנשים עם הנושא, כי כמעט לכל נגני הגיטרה האקוסטית אין מושג מהנושא הזה. אם אני לא ידעתי, רוב נגני האקוסטית לא ידעו. אין סיכוי.
יש לי כרגע כ 20 גיטרות בבית. כמחצית אני בניתי. כל גיטרה והסיפור שלה, הצליל שלה, וגם הטעויות שעשיתי בזמן בנייתה. לומד.
האם זו אומנות מתחדשת או שאותו דבר נעשה במשך הרבה דורות?
יש התעוררות ובעיקר מודעות יפה מאוד ב 15 שנה האחרונות. בעיקר בארצות הברית.
זה מתחיל לזנב בחברות שציינתי, עד כדי כך שפתאום יש להם מחלקות קאסטום, או BTO – Built to Owner יענו בהזמנה.
אפילו בארץ יש תזוזה. יש הרבה בוני ומתקני גיטרות חשמליות, הרבה פחות מזה בונים קלאסיות, ועוד פחות – אקוסטיות.
מה חשוב לך שיהיה בגיטרות שאתה בונה?
ראשית, אולי אני עדיין בתקופת הציונות (ומקווה שכך ישאר). ככה שלא אתפס משתמש באיזה עץ אגוז אפריקאי להורדת עלויות …
אז, הצליל, הנוחות Playability והמראה זה מה שחשוב. לפי הסדר שציינתי.
אתעכב לרגע על Playability. הכוונה כאן לא לגובה המיתרים מעל הצוואר. כולם מתמקדים על הנוחות ביד שמאל, מבלי לשים לב, שבעצם, נוחות ביד ימין זה מה שחשוב. כשהכלי מגיב טוב ליד ימין הגיטרה היא Responsive, מגיבה בקלות. במצב זה הנגן "מתחבר לכלי" שיש לו אישיות. ישנה הקלישאה ש "לא חשוב הכלי, הכל באצבעות". איך אקא לזה קלישאה אם זו לא קלישאה ?
תמצא לי נגן שלא יבחר את הכלי "היותר טוב" כשעליו לבחור אחד מתוך שניים, או יותר ?
גם הכלים שלי עד כה, נותנים צליל שמתאים לסגנון שאני אוהב. כשבאים אלי, אני מדגים ומשווה לרפרנס סאונדים מאלבומי מוזיקה מוכרים.
האם יש שיקולי עיצוב מול איכות הצליל?
הצליל הכי חשוב. עם הזמן (והניסיון כמובן), העליתי את משקל העיצוב.
לעיצוב יש אפקט מוגבל בזמן, כלומר למכירה למשל, ולייחודיות. ברור שכלי מעולה יכיל את כל האלמנטים שציינתי בשאלתך הקודמת.
אבל עם הזמן,הנגן נשאר עם הצליל.
יש לי גיטרה אחת מאלה שבניתי, שלאחר ששומעים אותה, שאלת העיצוב לא עולה בכלל לדיון.
האם בניית גיטרות שינתה אותך כנגן או את הגישה שלך אל כלי הנגינה?
את הגישה שלי לכלי הנגינה , לחלוטין כן.
ראשית לגבי האיכות, אבל בעיקר לגבי ההבנה והמודעות של מה אני רוצה מהכלי.
לא אצפה מיוקלילי להוציא באסים של או גיטרה במבנה ג'מבו או Dreadnought (תיבת תהודה גדולה).
לגבי הנגינה, אני מקווה שזה זמני, אבל לאחרונה אני מוצא עצמי יותר "מפיק צלילים" מאשר מנגן.
אני מקווה לפנות לעצמי זמן ושוב ליצור, לכתוב, להלחין שירים.
באיזה שלב בבנייה אתה יודע שהגיטרה יצאה כמו שרצית? האם אפשר לדעת לפני שהכול גמור ומורכב? מה עושה את ההבדל בין צלילי גיטרות שונות מעץ ?
זו שאלת השאלות. רמת גימור ודיוק, רואים כמובן תוך כדי עבודה, וכמה אני מתפשר או לא.
לגבי הצליל, קשה לתאר צליל במילים. תמונה אחת טובה מאלף מילים. וצליל אחד טוב מאלף מילים ותמונות (בעיקר בתמונות קטלוג מצודדות כפי שרואים גם בפייסבוק).
בגיטרה יש גם נושא של Fill או Playability כפי שציינתי קודם. חשוב כמה הגיטרה דינאמית ומגיבה בקלות ליד ימין, ובעיקר לנגני אצבעות, מה שנקרא Finger picking.
אלה דברים שאני מנסה להשיג בבנייה, ותוך כדי השלבים אפשר להרגיש את התוצאה. משקל הגיטרה מול התחושה כשמחזיקים אותה. כשדופקים עליה מה אופי הצליל, מה שנקרא ה-Tap Tone, זה נותן תחושה כמה היא אוורירית וכמה הצליל שלה מהיר.
בבנייה, לפי נפח הכלי, נפח תיבת התהודה, לפי שטח פתח התהודה, אני יכול לדעת מראש, על הנייר לפי נוסחא, מה יהיה תדר התהודה, הרזוננס הטבעי של הכלי.
איך אפשר לדעת?
לפי האוזן, עד שאני מגיע לתדר הזה.
למשל כמשמיעים "הממממממממ" עם הפה מול פתח התהודה, היא מהדהדת במקסימום, עד שמרגישים את הפעימות בבטן. זה בדיוק מה שקורה למשל כשנוסעים באוטו, פותחים את החלונות האחוריים ופתאום יש את ההדהוד הלא נעים הזה באוזניים שכל אחד חווה.
הנ"ל שולט אולי רק על הווליום, אבל מפה לדעת מה יהיה מרקם הצליל זה מאוד קשה.
מה זה תדר ? מה זה צליל לה ? אוקי 440 הרץ, אבל מה ההבדל בין צליל לה של פסנתר לזה של גיטרה או חצוצרה? זה המרקם. מה זה מרקם? זה כל מיני תדרים נוספים, בעוצמות שונות שרוכבים על התדר הבסיסי הזה. זה הסוד הגדול של הגיטרה.
"מה עושה גיטרה" או מה עושה את ההבדל, זה משהו מאוד קטן, והכוונה, מה בין גיטרה טובה למעולה או גיטרת "וואו". לא בהשוואה לגיטרה פשוטה.
בעולם האלקטרוניקה, אפשר להעתיק אותות קול, לשחזר, לפענח ולנתח לשרטט דיאגרמות, לפרק לאותות (מה שנקרא הרמוניות), אבל זה בגלל שיש הגדרות ביצוע. למשל, בטלפון מספיק שחזור אות מינימאלי על מנת שכל צד בשיחה יזהה את הדובר בצד השני ואת מה שהוא אומר. למה מינימום? כי המימוש עולה כסף, רוחב פס וכולי.
אפשר לקחת גיטרה אגדית, נניח של אנטוניו דה טורס, ורואים על מיכשור סקופ מה קורה. אבל למה האוזן אוהבת את זה?? איך אפשר עם עצים וגיטרה אחרת לשחזר את זה? ולמה גיטרה אחרת גם נשמעת מדהים?
יש בונים, אלה הבנאים, שלוקחים תוכנית, ומעתיקים אחד לאחד. זה בסדר כנקודת התחלה, אולי. אבל זה היה מתאים לגיטרה המקורית, בהתאם לעצים שלה וכולי.
אם אותו בונה הצליח לעשות כזו גיטרה אגדית, למה לא שיחזר אותה פעם אחר פעם אחר פעם ? זה כל הקטע.
בכל זאת, אם בונים גיטרה בגודל בינוני מה שנקרא OM, לא יצא צליל של גיטרה עם מבנה גדול של Dreadnought , כי לזו יצא צליל דרדנאטי. כלומר בחירת צורה, נותנת כיוון. נגנים ובונים יכולים לנהל שיחה ולהבין זה את זה, גם כי יהיו להם רפרנסים לגיטרות מתקליטים, אומנים או שירים מוכרים.
גם סוגי העצים בחלק הקדמי והאחורי של הגיטרה, נושאים אופי מסוים שיש מילון מילים שבונים או נגנים יכולים להבין.
דוגמא קטנה, למשל לעץ מייפל אין סוסטיין ארוך (הצליל נמוג די מהר) , לכן משתמשים בזה לגיטרות ג'אז, שם מנגנים מהר, ורוצים שהצלילים ידעכו מהר ולא יתערבבו עם הצלילים הבאים תוך כדי נגינה מהירה.
ככה היה אגב באופן דומה בעולם הפלמנקו עד שהגיע פאקו דה לוסיה, והכניס את עץ ה Rosewood כלגיטימי בגיטרות פלמנקו, ואגב כך הרחיב את הרפרטואר בז'אנר. זו היתה ממש מהפיכה. פאקו דה לוסיה היה שנוי במחלוקת בגלל זה.
אז, אפשר אולי לתאר את התוצאה באנלוגיה לבנות ובערך כמו להגיד, הגיטרה תהיה שוודית, או מקניה, או סינית, יפנית. זה מספיק לתת כיוון כללי במה מדובר. אבל צריך לדעת אם אתה בכלל מעדיף בנות (היום , המיעוט סטרייטים, לא :-)), ואז, האם תעדיף סינית על אירופאית, ורק אז, ברור למשל שיש הבדלים בין הסיניות? לא? למרות שכולן מלוכסנות.
בכל מקרה, בכל שלב בבנייה, משייפים, מדביקים, מורידים חומר ומקשיבים לצליל של העצים.
לא סתם העצים האלה נקראים Tone woods, מהעצים האלה עושים קסילופון, או מרימבה למשל. כשסוגרים את תיבת התהודה, עדיין עושים ווייסינג.
אני אישית במצב הזה, מחפש צליל עשיר, עם התמשכות, Sustain, צליל לא יבש כמו בנקישה על הדלת.אני מחפש צליל עץ קריספי שכזה, כמו של נקישה על קחון (כלי הקשה מיוחד מאוד). צריך מצד אחד לא להתלהב ולעשות גיטרה דקה מידי, כי זה נותן הרגשה זמנית של גיטרה פתוחה עם ווליום, ועם הזמן מתגלה כגיטרה קרטונית עם צליל אנדרלמוסי כי כל הכלי רועד ללא הפרדה צלילית, עם סכנה לעיוותי העץ והתעקמויות.
מצד שני לא לעשות גיטרה טנק, כמו רוב הגיטרות התעשייתיות, המפחדות שהכלי יתעקם. נקודת האיזון, זה המקום, וזה כל הסיפור. הקשה. המאתגר.
תענוג לקרוא.