מוזיקת הבלוז – פרק 2 – לשיר זה לא מספיק בשביל להיות חופשי, אבל כמעט בכל מצב האדם מספיק חופשי לשיר

בעבור יצירה אמנותית כמו ציור או פסל נדרש חלל שבו ניתן להציגה. בשביל תאטרון או ריקוד צריך מקום , במה מיקום צופים. בשביל מוזיקה, הדבר היחיד שצריך זה אוויר. האוויר הוא מתווך בין המוזיקה שמבצע המוזיקאי לבין עור התוף של השומע.


שירים תוך כדי עבודה

בבסיס המהות של אמנות וכל סוגי האמנות העברת מסרים. בין אם זה הצגת תאטרון או ציור קיר. זה חשוב להבין את זה, לא ניתן למצוא את זה כתוב ברור ובהיר בקלות כי זה די מוצנע. גם אם אמן ינסה להסתיר כל מסר עדיין יעברו מסרים. המסרים יכולים להיות מועברים על ידי היוצר לעצמו או לסביבה אך בכל אופן הסביבה תקבל את המסרים שהיא רוצה לקבל, בדיוק כמו כל מסר שעובר בתהליך של קשר בין צדדים.

מספיק לדבר, לזמזם או לשיר, לשרוק, לחרוק, כל דבר שהוא מפיץ את הצלילים והמילים לחלל האוויר, ומשם אל אזני האנשים שבסביבתו. ניתן להמשיך בשגרה היומית ולהעביר מסרים בשירה או נגינה וזה יכול להיות אפילו על ידי משהו בסיסי למשל על ידי יצירת קצב מסוים או רחש מסוים. וזה התהליך שבו נוצרת מוזיקה בסופו של דבר, מתוך דברים בסיסיים כגון אלו.

 [ המוזיקה ככלי תקשורת אינה בלעדית לבני אדם, אלא גם בעלי חיים. אך אצל בעלי החיים אין צורך בתעשיית מוזיקה שתחליט איזה מסרים היא משווקת לקהל היעד. אצל בני האדם בימינו תעשיית המוזיקה בוררת חלק גדול מאוד מהמסרים, למשל , כאשר צופים בסרט ושומעים פס קול מלא יריות , זה מוזיקה שתעשיית המוזיקה מייצרת עבור תעשיית הנשק, כאשר נשמע קולות רקע הזויים, בסים מעוותים וכל מיני צלילים שכאלו נדע כי זה עבור מסרים שמבקשת תעשיית התרופות מתעשיית הקולנוע לבצע באמצעות פס קול מוזיקלי של צלילים. ]

להמשיך לקרוא מוזיקת הבלוז – פרק 2 – לשיר זה לא מספיק בשביל להיות חופשי, אבל כמעט בכל מצב האדם מספיק חופשי לשיר

מוזיקת הבלוז – פרק 1 – התקופה שבה צמח הבלוז, המאה ה-19

[סדרה של כתבות הנוגעות במוזיקת בלוז , בעיקר אוסף דברים שלא ניתן לקרוא עליהם במקום אחר.]

המאה ה-19 הייתה בסימן שינויים חברתיים כלכליים תרבותיים טכנולוגיים ואחרים, למשל טכנולוגיות של העברת מידע חדשניים, טלגרף, טלפון ואחרים שאפשרו תרבות פרסום ועיתונות שיכולים בזמן אמת להעביר מידע בתפוצה רחבה לראשונה. לעומת החדשנות הזו- דרום ארה"ב היה עדיין בהיסט לאחור, עידן של חקלאות ושל עבדות כשבצפון הסתיימה העבדות כבר בתחילת המאה ה-19, בדרום הפיתוי להשתמש בעבדים כידיים חקלאיות היה רב: עבד הוא רכוש בעליו, עובד הוא שכיר. הבדל בעלות , בשעות העבודה וכדומה ברור, עלות נמוכה לעבד ותפוקה גבוהה יותר.

ההתנגשות בין עבדות לבין התנגדות לעבדות הלכה והתרחבה במשך השנים שעד למלחמת האזרחים. בשביל לתחזק את העבדות, לא הספיק רק החוק הקיים, אלא, האליטה השלטת תחזקה את התודעה של עולם העבדות על בסיס יומיומי. התקשורת, בתי המשפט, וכמובן, כל סוגי האמנות והתרבות כולם גויסו , כאשר המטרה כמובן להציג את העבדות כאידיליה מושלמת עבור השחורים.

נוצר מכלול תרבותי אמנותי שהתגבש לכדי תאטרון ה-"minstrel shows", מחרוזת של מופעים שונים ומשונים עם מסרים של גזענות , דעות קדומות ונימוקים להצדקת העבדות.

דנדי ג'ים מקרוליינה – דמות מינסטרל . דאנדי במובן הרגיל פירושו גבר שמטפח את עצמו, אך המובן קיבל משמעויות אחרות בתוך עולם המינסטרלסי.

להמשיך לקרוא מוזיקת הבלוז – פרק 1 – התקופה שבה צמח הבלוז, המאה ה-19