אחת הפילוסופיות שמתחרות עם רעיון "המפץ הגדול" נגזרת מרעיונות של תאוריות מחזוריות (ציקליות). פילוסופיה זאת בבסיסה בעצם מנסה לאפיין את מימד הזמן, כמשהו שאינו קו ישר, אלא שיש בו דברים שחוזרים על עצמם. תיאורית המפץ הגדול גורסת שיש נקודת זמן התחלית ליצירת היקום, שבה נוצרו כל מימדיו, כולל הזמן, לפחות בחלק מהגרסאות שלה. התגובה של התיאוריה המחזורית יכולה להיות שבעצם עניין כמו"המפץ הגדול" זה דבר שחוזר על עצמו, מידי פרק זמן כלשהו.
תיאוריות מחזוריות בתחום האמנות מתבססות על רעיונות דומים. אם יש איזשהו רעיון, הוא ממצה את עצמו בשלב מסויים, אך דורות עתידיים יחזרו אליו, בשלב מסויים. לא ידוע מה פרק הזמן שבו חוזרים לאמנות כלשהי, אבל די ברור שיש השפעות היסטוריות על אמנים חדשים כל הזמן, וההשפעות הללו עשויות להוביל לקידום של רעיונות מן העבר. עוד דבר שהתאוריה עוזרת להבין הוא שסגנונות מוזיקליים שממצים את עצמם, מולידים סגנונות המשך לפני שהם יורדים לשוליים. להמשיך לקרוא תאוריה מחזורית ומוזיקה: מותו של הג'אז