חודש: יוני 2007

הבלוג נפתח באופן מעשי בראשון ליולי 2006. הפוסט הראשון על רוג'ר ווטרס בהופעתו בישראל היה יום למחרת. הפוסט המסכם הזה מביא לסך של 165 פוסטים שלהם התפרסמו 81 תגובות. מספר המבקרים היומי (מבקרים שונים) הממוצע הוא בסביבות 250, בשבוע הממוצע עומד על 1150 בערך, ובחודש יש 2800 מבקרים שונים פחות או יותר. אין לי נתונים מעבר לכך עכב שהסטטיסטיקה החלה להספר רק בדצמבר 2006 וכל המידע נמחק ואותחל לפני חודשיים. המבקרים מגיעים בעיקר מארה"ב וישראל אך גם די במפתיע ממדינות רבות אחרות.

הרעיון של הבלוג כפי שראיתי אותו בתחילה היה לכתוב פוסטים קצרים בנושאי מוזיקה מהמאה העשרים שמטרתם ליצור בקורא מוטיבציה לקרוא קישורים שאליהם הפניתי. הרעיון היה לכתוב פוסטים קצרים עם תמונה אולי ולקשר את הקורא אל מה שראיתי כתוכן האמיתי, אתרים אחרים, כמו בפוסט הזה כדוגמא על האתר של הג'אז המנומס. הדבר בלט אפילו יותר כאשר גם כשכבר עשיתי כתבה גדולה בהיקפה, כמו הראיון עם רועי גיארי, התעקשתי לעבוד קשה על לכתוב אותו לעורכי האתר שיפרסמו באתר ובבלוג רק העברתי קישור לראיון. סוג אחר של פוסטים היה אנקדוטות קצרות כמו בדוגמא הזאת, פוסט על לואיס ארמסטרונג והיהודים, התפיסה היתה שצריך תמונה קטנה להמחיש, ולכתוב עוד כמה מילים ואז לסיים באנקדוטה קצרה או בקישור למקום אחר.

להמשיך לקרוא שנה לבלוג

התפיסה הכי מופנמת ודומיננטית בניתוח הג'אז מאז תחילתו ועד היום היא התפיסה האנתרופולוגית. תפיסה זו קיימת במידה זו או אחרת בכל בית-ספר תפיסתי של הג'אז, בין אם מסורתי, מודרני או פוסט מודרני, בין אם במנתחי מאפיינים מוזיקליים, ובין אם מדובר שמנתחים-פוליטיים של המוזיקה. הסיבה לכך היא שהמוזיקה האירופאית הקלאסית היתה קיימת ברקע והשפיעה על הג'אז החל מתחילת ימיו. מלחינים קלאסים כמו סטראווינסקי כבר בראשית הימים שהג'אז קיבל הכרה, או מלחינים קלאסים-פופולארים כמו גרשווין כמותם, מנהלי להקות צעידה בסגנון צבאי כמו פול וויטמן, כל הללו כבר בימי ראשית הג'אז החלו להיות מושפעים והתייחסו אליו רבות בעבודתם. הבעייה העקרית שלהם היתה בחוסר הבנתם את הג'אז, מסיבה שהם היו חושבים במונחים של מוזיקה רומנטית, מוזיקה שמחפשת את קיצור הדרך מבלי לעבוד קשה, ע"י התמקדות בטון בדר"כ מתוק והעדפה פסולה של אקורדים מוגמרים במקום אלתור מלודי במספר כלים שמתחבר להרמוניה מאולתרת דינמית ופורצת גבולות מוזיקליים.

ההישג הראשון של התפיסה האנתרופולוגית היתה שהם הגדירו את הג'אז לראשונה. ההגדרה של הקונטרפונטליות מבוססת הבלוז כסולם שהוא לא מז'ורי ולא מינורי היתה הגדרה קולעת מבחינת הדרך שבה הם תפסו את הג'אז, אבל ייתכן שאם היתה קצת סבלנות והיו מאפשרים לאנשי הג'אז ללכת באופן יותר טבעי וללא התערבות חיצונית ייתכן שהללו היו מספקים תאוריות חדשות עדיפות על התאוריות הקונטרפונטליות, אם כי אין ספק שתיאוריות אלו אינן פסולות, פשוט ייתכן שפוספס פה סיכוי טוב להבנה מוזיקלית רבה יותר ולצבירת ידע חדש לגבי מוזיקה ודרכים להסתכל עליה. ההתייחסות הזו לג'אז כקונטרפונטליות מבוססת-בלוז היתה הרת-אסון מבחינות מסויימות, משום שבג'אז היו רעיונות רבים שהתפיסה הזאת לא יכלה להציג במלואם. אבל הצגת התפיסה הזאת וקבלתה בקרב חוגים של מוזיקה קלאסית חיברה את המוזיקה הקלאסית לג'אז. ומכאן הגיעה התפיסה האנתרופולוגית, על מגוון הכיוונים שהיא הובילה אליהם.

להמשיך לקרוא מבקרי הג'אז (חלק שלישי)

בעבר כתבתי מספר פעמים בנושא שיתוף הקבצים וציינתי מספר כיוונים ש"המלחמה" הזאת יכולה להגיע אליהם בפוסט קודם. העדכון האחרון או המהלך המשמעותי האחרון במלחמה הזו הוא כמובן כל הוויכוח מסביב לאנטרנט רדיו. בעבר לפני עידן האנטרנט, ולמעשה ככה זה עד היום בתחנות רדיו רגילות, היו משולמים תגמולים לאמנים המושמעים ברדיו או יותר נכון להללו שמייצגים את האמנים הללו. הדבר יצר אין ספור בעיות אבל עדיין היה הרע במיעוטו למול השתלטויות פירטיות על תחנות רדיו ותדרי רדיו ופגיעה בזכויות יוצרים. אחת הבעיות היתה ועדיין קיימת זהו נושא ה"פיולה" שכתבתי עליו בעבר פוסט נפרד, ובעיות אחרות שהאמנות נתקלת בהם. הצטרפות הרדיו-אנטרנט יוצר מצב חדש כמובן ששונה מהמצב של תחנות הרדיו המסורתיות.

האנטרנט-רדיו אינו לוקח תדרים באופן מסוכן שעשוי לפגוע במטוסים או בדברים אחרים. על כן האנטרנט רדיו לא מוגבל ע"פ חלוקת משאבים כמו הרדיו הרגיל. מצד שני עד כה האנטרנט-רדיו לא שילם תגמולים עבור זכויות היוצרים. אי תשלום בעד שירות הוא רעיון רע. אמנם, אף אחד לא ממש יודע לאן הולך הכסף הזה, וכמה מעורבת פה הפיולה, כדוגמא, אם ארגון אמני ישראל שולח בריונים לגבות מבתי עסק כסף עבור השמעת מוזיקה, הרי שאף אחד לא יודע לאן הולך הכסף! האם האמנים שהושמעו אכן הם הללו שיזכו לראות מזה כסף? לא בטוח בכלל. הכסף סביר להניח הולך ברובו למערכת הגבייה עצמה שכוללת משפטנים ועסקנים ומהנותר לא בטוח שיש חלוקה הוגנת למקומות הנכונים.

להמשיך לקרוא התארגנות החברות הגדולות

החלק הראשון של סדרת הכתבות התחיל להגדיר מושגים בסיסיים כמו אמנות ותרבות אבל לא סיים. הנושא של הסיפור המקראי של קין והבל מראה לנו את הגדרת התרבות והאמנות. תרבות היא אוסף של ערכים בחברה או בקבוצה מסויימת והצורה שבה הם מבוצעים. לכל פרט בתרבות יש השפעה על התרבות, אבל האוסף הוא זה החזק מכל פרט ושמייצר את התרבות עד כדי קולוסאליות כזו שהפרט בתוך התרבות נראה כבעל השפעה קטנה. במקרה של קין והבל, לשניים היו תרבויות זרות זו לזו, וכל אחד מהם פיתח את התרבות בצורה שלו. אין לנו מידע רב על הצורה שבה זה התבצע, אם כי יש לנו מידע על הטעם הרע של קין והטעם הטוב של הבל.

התרבות המערבית היא כדוגמא, מבחינה מסויימת אפשר להסתכל עליה כאוסף של פרטים, אוסף של מדינות ואיזורים שבהם התרבות שונה מאחד לשני, למשל צרפת וגרמניה. אבל בשביל להשתייך ממש ולא בצורה מזוייפת ישנם מספר אלמנטים שיש עליהם להתקיים גם בצרפת וגם בגרמניה. מהבחינה הזאת התרבות המערבית מוכלת בתוך הפרטים שלה, כי כל אחד מהם חייב להכיל משהו מינימלי בשביל להשתייך. כל נתין של התרבות המערבית אם כן מכיל אותה, אבל מוכל בתוך הקולוסאליות של התרבות המערבית.

להמשיך לקרוא מבקרי הג'אז (חלק שני)

שני סרטונים ראשון וההמשך שלו בשני. בשנת 1932 נסגר אולפן ההקלטות של חברת פרמאונט בגרפטון עכב המשבר הכלכלי המתמשך. המפעל בגרפטון ספג מכה קשה, הוא נסגר, העובדים פוטרו, וכמויות רבות של מאסטרים שהכילו את המידע של הקלטות שהיום יכלו להיות מעניינות מאוד מבחינה היסטורית, ירדו לטימיון. חלק נזרק לנהר בתסכול של העובדים המיואשים, מחלק הפיקו בחזרה חומרי גלם ובקיצור, לא נעים לראות השחתה של אומנות מוקלטת שכזו.

שני מאסטרים נתגלו לאחרונה וצוות בלשי ההיסטוריה תיעדו את התחקיר הקצר שניסה לגלות מה יש עליהם. בסוף התברר שאין עליהם מה שקיוו, בלוז, אבל בכל זאת מדובר בעוד הוכחה לתרבות העשירה של שנות העשרים.