סיכום פסטיבל אילת ה-21

בפוסטים הקודמים ניתן היה לראות שהשתמשתי במערכת ציונים לשיערוך הפסטיבל וההופעות השונות לטעמי. זוהי מערכת שמטרתה לסייע באופן מפורט לנתח את מה שקרה בפסטיבל מנקודת הראות שלי. משמעות הציונים במודל הזה רק הרלוונטיים:

  • 3 כוכבים: הופעה שבה נוגן יותר מהמינימום ההכרחי, אבל לא מספיק בשביל להחשב להופעה טובה.
  • 3.5 כוכבים: הופעה טובה, הדברים באופן כללי עם עליות ומורדות בוצעו כמו שצריך אבל לא היה משהו יוצא דופן שירים את ההופעה למעלה מזה.
  • 4 כוכבים: בהופעה היה רעיון מסויים חדשני וחיובי או טכניקה גבוהה או תקשורת יוצאת דופן בין המוזיקאים.
  • 4.5 כוכבים: אחד מהדברים שבסעיף 4 בוצע במופע באופן יוצא דופן עד כדי שהוא מהווה ציון דרך, התורם להיסטוריה של פסטיבלי הג'אז בישראל.
  • 5 כוכבים: המופע היווה התפוצצות חיובית כך שהוא מופע בלתי נשכח.

הציונים היותר נמוכים לא רלוונטיים כי אף מופע שבו הייתי לא קיבל מהם!

באופן כללי יש הבדל בשיערוך בין מופע זר לישראלי, בעיקר בחלק הבא שבו רוצים לראות איזה הופעות היו באמת לא רק ראויות, אלא ראויות ביותר להכלל בפסטיבל. למופע ישראלי מספיק 4 כוכבים בשביל להכלל. למופע זר יש צורך ב 4.5 כוכבים בשביל להכלל מהטעם שיש ציפייה ליותר מאמנים בינלאומיים הנבחרים מתוך אוכלוסייה שכוללת את העולם כולו, בעוד הישראלים מגיעים מתוך אוכלוסייה קטנה בהרבה ומן הסתם אוכלוסייה שמנפקת פחות כשרונות מהאוכלוסייה הכללית שהיא גדולה יותר.

להמשיך לקרוא סיכום פסטיבל אילת ה-21

פסטיבל הג'אז באילת #3

קודם כל חוב מאתמול לגבי ממלו גיטנופולוס. אתמול צפיתי רק בקטע קצר מידי והרגשתי כבר אז שאני עשוי לא לעשות צדק וציינתי שאבוא לצפות בעוד דקות. ואכן חוסר צדק, ההרכב שבנה עצמו על סווינג ראוי ל 4 כוכבים. למרות שהחומר עצמו לכאורה מבסיס מיושן, הרי שיש מידה רבה של חדשנות שמצאתי בה חן רב. ראשית, הסטנדרטים הנבחרים זה לא סטנדרטים לעוסים, שכבר אין מה להעצים אותם אחרי שטחנו אותם אלא קטעים פחות ידועים, שההרכב מבצע בעיבודים עם חדשנות בתפקיד של הסולנים שמעניק חיות מחודשת למוזיקה ומבט ראוי אל העבר מנקודת מבט חדשנית. ההופעה הזו מצטרפת לסדרה של הופעות ברמה גבוהה מאוד שהיו ביום השלישי של הפסטיבל שמתברר שהוא היום הטוב ביותר שלו הן בתחום הישראלים והן ההרכבים הזרים לטעמי.

הערב נפתח בקול תרועה עם כריס פוטר וההרכב שלו. פוטר לא השתמש בשירותיו של באסיסט, והתוצאה טובה להפליא. ראשית, החוסר בבאסיסט לא פטר את הלהקה מלעשות את התפקיד אלא להיפך, בעוד ישנם הרכבי ג'אז, וראינו כאלו גם בפסטיבל, שבהם יש ריחוק מסויים, "דיסטאנס", בין אמן אחד לשני. הדיסטאנס הזה הוא ברמות שונות, אבל קיים, ולעיתים נוצר מצב שכאשר אמן מבצע סולו מסויים, הוא אחראי לטוב ולרע. אם הוא טוב אז הוא עשה את שלו. אם הוא רע לא יגבו אותו. כמובן שמרבית הסולנים הם טובים, אפילו מאוד, אבל מה שמפוספס זה ההזדמנויות להניף את המוזיקה למעלה. למשל, אם אחד הנגנים נכנס לסולו וחברו רואה הזדמנות לבצע העצמת-ג'אז באמצעות אלתור משולב, פעמים רבות הוא יוותר מאותה סיבה. זה אסור. הקטע הזה מגביל את מרבית ההרכבים הטכניים, וככל שהם נהיים בימינו יותר טכניים כך המגבלה בדר"כ בולטת יותר.

להמשיך לקרוא פסטיבל הג'אז באילת #3

פסטיבל הג'אז באילת #2

היום החל ברגל שמאל, השוטר דני העניק לי מתנה יוצאת דופן: דו"ח על אי לבישת חגורה. סה"כ יצאתי מחניה ברברס, מכוניות ציפצפו, התקדמתי והופ קיבלתי קנס. מילא הקנס אבל 6 נקודות! אין פלא שמערכת האכיפה של הדרכים די כושלת, אם על אי לבישת חגורה מקבלים אותו דבר כמו מעבר באור אדום אז אין פלא. לאנשים שמנהלים את מערכת האכיפה אין הרבה שכל ואנחנו סובלים, אנשים נהרגים אבל להם יותר חשוב ככל הנראה כמות הכסף שהם יעשו, ואכן אם חושבים על זה, מי שמשלם את הקנסות אלו האזרחים ההגונים והפשוטים, העשירים יעמידו סוללת עורכי דין בשביל לבטל את הנקודות המטופשות, והפושעים בכלל השוטר לא ייתן להם שום דו"ח ואם כן זה לא משנה, כמה פעמים שומעים על נהג עם עשרות עבירות שפוגע לבסוף והורג אזרחים על הכביש?

בכל מקרה זה פחות מסוכן בהתנהלות המשטרה מאשר הזלזול המחפיר והמחשבה שהכל שייך להם. השוטרים שיכורי כוחנות סה"כ נתבקשו לעשות סדר בפסטיבל אבל לא רק שלא היה סדר והפסטיבל סובל מתורים מתמשכים ללא שום צורך, אלא שהשוטרים לוקחים על עצמם "משימות" עצמאיות. בשלב מסויים המשטרה החליטה שלא נכנסים יותר מכוניות למתחם החנייה, ואז החליטה אחת השומרות שאני לא נכנס וצריך כעת להסתובב לעומת שבאתי וליסוע. אבל היא עצמה חסמה את המעבר שאי אפשר יהיה להסתובב. כשהצלחתי להתיישר עם הרכב במטרה לצאת, היו לפני שתי מכוניות שחסמו את המעבר. כל שנותר לשוטר היה לפנות אל המכוניות החוסמות ולדרוש מהן להתקדם משם. אלא שהשוטר לקח לו זמן, תחילה הוא ניגש אלי פתח את הדלת שלי בפראות ואמר לי להתקדם ואז טרק את הדלת. אלא שהוא לא ממש יודע לסגור דלת של מכונית ונוצר מצב שהוא החל לסגור ולטרוק לסגור ולטרוק בלא הצלחה עד שביקשתי ממנו להפסיק והסברתי לשוטר שאני אסגור בעצמי את הדלת של הרכב שלי.

להמשיך לקרוא פסטיבל הג'אז באילת #2

פסטיבל הג'אז באילת #1

רוב המלונות באילת ערוכים לחלוקה של ימים א-ה או ה-א והפסטיבל לעומת זאת פרוש על ימים ב-ה. זה אומר שלמשל במקרה שלי, הגעתי לאילת ביום א, אני אהיה בפסטיבל בימים ב,ג,ד, ביום ה אני יוצא מהמלון בבוקר לכיוון הבית ומפסיד את האירועים של יום ה. הפתרון של מיש רוצה להיות בכל הפסטיבל הוא כמובן לקחת דיל של שבוע שלם. חוץ מזה בולט הנושא של החום, שמפריע בכל הרמות של הפסטיבל.

אתמול בפסטיבל היתה הבעייה הידועה בכל אירוע בישראל, בעייה שצריך לקרוא לה "בעיית האירגון ההתחלתי". למשל הדבר בא לידי ביטוי בתורים ארוכים לקניית הכרטיסים או קבלתם, והאנשים לא תמיד עמדו בתור הנכון, למשל כאלו שכבר קנו כרטיסים ורק היו צריכים לקבלם פעמים רבות עמדו בתור הלא נכון עכב השילוט המטעה בשביל לגלות שעליהם לעבור לתור אחר לגמרי! לי אישית היה התור יחסית קצר יחסית לאחרים (45 דקות המתנה בלבד!) אבל זה לא היה תענוג, החום היה עצום בשעות הללו, הפסדתי חצי שעה מההופעה הראשונה, וזה רק התווסף ליובש הכללי ודי התיש.

להמשיך לקרוא פסטיבל הג'אז באילת #1

האבנים המתגלגלות 1987-2007

הסטונס כבר ידעו בשנת 1985 שהם במשבר מאז Tattoo You שיצא בשנת 1981. Ian Stewart שהיה חלק בלתי נפרד מהלהקה מת מסרטן והותיר את הסטונס בלי כוח מקצועי שיכול לתת ביקורת ולמתן את שני הסופרסטרים של הלהקה, ריצ'ארדס וג'אגר. שני האלבומים של הסטונס הללו משנת 1983 ומשנת 1986, Undercover ו Dirty Works הראו לראשונה מאז It's Only Rocknroll של 1974 שהסטונס כבר פחות עדכניים. והסטונס אף פעם לא היו להקה של נוסטלגיה, ואולי סוד הקסם שלהם היה החיפוש המתמיד אחר הרצון להיות עדכני לצד שימור מיכולות העבר שלהם. התוצאה היתה שהסטונס שהתקופה של 1976-1981 היתה תקופה טובה מאוד שלהם, הבינו קצת מאוחר שהם מפספסים את שנות השמונים. הסטונס החלו למעט בהופעות חיות, שהיו אחד ממקורות העוצמה שלהם עד כה, והמנהיגים ריצ'ארדס וג'אגר פנו לקריירות סולו שלא היה בהם דברים משמעותיים.

העניין היה שמאז 1976 ועד 1981 הסטונס יצרו מוזיקה חדשה שבה הלהקה לקחה קדימה כמה מרעיונות העבר שלה. השילוב של המוזיקאים יחד היה מעולה, אבל כל זאת היה טוב בקונטקסט של רגאיי דיסקו ופ'אנק. כשהתקופה הזאת הסתיימה הסטונס לפתע נראו פחות עדכניים.

בשנת 1989 ביל ווימן הותיק נטש את הלהקה אחרי מיני-שערוריה מסעירה בחייו הפרטיים. היה זה מייד לאחר האלבום Steel Wheels, כמחליפו נבחר Darryl Jones. הלהקה יצאה לסיבוב הופעות מייד לאחר מכן שהוכיח שהיא להקת אצטדיונים ולא להקת אולפנים. המוזיקה של הסטונס היתה לפתע נראית מוזיקה שרצוי כמה שיותר ממנה לפני שתיעלם. שירים כמו Hold On To Your Hat הם שירים שרק הסטונס מסוגלים לעשות, והקהל שהבין זאת נהר בהמוניו לתפוס כמה שאפשר מהסטונס. החומר של הסטונס כבר לא היה בקטע של להיטים בודדים, ו Mixed Emotions שהיה על המשבצת של הלהיט התורן בדומה ל Undercover of The Night במשבצת הדומה של 1983 ו Harlem Shuffle במשבצת הדומה של 1986, לא הצליח למשוך את האוזן כמו קודמיו. אבל האלבום בכללו היה מעולה לחובבי הרוק המחוספס, Rock and A Hard Place, Hearts For Sale כל השירים הללו לא היו עשויים מחומר של להיטים אבל היו רוקנרול מחוספס כמיטב המסורת.

Voodoo Lounge שייצא בשנת 1994 המשיך את המסורת החדשה של הסטונס, אלבום + סבב הופעות שמוביל לעוד הקלטות חיות לפני מנוחה של כמה שנים וחוזר חלילה. גם האלבום הזה היה נטול להיטים, והיה מבוסס על הרעיון שמספיק לקבל את מנת הרוקנרול המחוספס בשביל להמתין להופעה החיה הבאה. האלבומים היוו מעין הוכחה שהסטונס עדיין יכולים לשבור עצמות על הבמה ושווה לחכות להם. Bridges to Babilon ו A Bigger Bang הראו בדיוק אותו דבר, הסטונס שומרים על הרמה שלהם. בניגוד ללהקות רוקנרול אחרות שהתוקף שלהם פג בשלב מסויים, ועשויות לבזות את עצמן על הבמה, הסטונס ממשיכים להשאר עדכניים בהופעות החיות שלהם וממשיכים לשמור על עצמם גם באלבומים. בשנת 2007 בעת מסע ההופעות הסטונס ספגו מכה קשה כאשר קית' ריצ'ארדס מעד ונפל מעץ. מאז ריצ'ארדס עולה כמדי פעם בפעם לכותרות לא מחמיאות במיוחד.

סוף