רוב המלונות באילת ערוכים לחלוקה של ימים א-ה או ה-א והפסטיבל לעומת זאת פרוש על ימים ב-ה. זה אומר שלמשל במקרה שלי, הגעתי לאילת ביום א, אני אהיה בפסטיבל בימים ב,ג,ד, ביום ה אני יוצא מהמלון בבוקר לכיוון הבית ומפסיד את האירועים של יום ה. הפתרון של מיש רוצה להיות בכל הפסטיבל הוא כמובן לקחת דיל של שבוע שלם. חוץ מזה בולט הנושא של החום, שמפריע בכל הרמות של הפסטיבל.
אתמול בפסטיבל היתה הבעייה הידועה בכל אירוע בישראל, בעייה שצריך לקרוא לה "בעיית האירגון ההתחלתי". למשל הדבר בא לידי ביטוי בתורים ארוכים לקניית הכרטיסים או קבלתם, והאנשים לא תמיד עמדו בתור הנכון, למשל כאלו שכבר קנו כרטיסים ורק היו צריכים לקבלם פעמים רבות עמדו בתור הלא נכון עכב השילוט המטעה בשביל לגלות שעליהם לעבור לתור אחר לגמרי! לי אישית היה התור יחסית קצר יחסית לאחרים (45 דקות המתנה בלבד!) אבל זה לא היה תענוג, החום היה עצום בשעות הללו, הפסדתי חצי שעה מההופעה הראשונה, וזה רק התווסף ליובש הכללי ודי התיש.
אסור לשכוח שאחרי שהשמש שוקעת החום בשעות הללו הוא גדול מאוד, האדמה והים פולטים את כמויות האנרגיה העצומות שקרני השמש היכו בהם, והחום לא רק שלא יורד אלא ממשיך לעלות, קרני השמש שעד כה דחפו את החום נעלמו וכעת כל האנרגיה הזאת משתחררת ביתר שאת. ולמעשה החום מתחיל רק אחרי כמה שעות לרדת בהדרגה, ולמעשה כשמתחיל מזג האויר להשתפר זה כבר אחרי שהפסטיבל נגמר, אולי מי שיש לו כוח לג'אם סשונים לתוך הלילה.
לאחר האיחור של כמחצית השעה להופעה של התזמורת האמנותית של וינה הגעתי בדיוק לקטע סולו סקסופון, וזה אולי דבר שנתקלתי בו רבות בפסטיבל הזה ואגב לא הפתיע אותי, במסגרת הסגידה לכלי הנגינה הזה, שאני אישית רואה בו חסרונות יותר מיתרונות, ואני מדבר בעיקר על הטנור סקסופון שהוא כלי מרגיז במיוחד במשפחת כלים שהיא עצמה מעניינת למדי, כל סולו סקסופון, ולא משנה עם הוא טוב או גרוע זכה לתשואות רמות מהקהל ובעיקר מהקהל האחורי.
מדובר בחלק מתעמולת הסקסופונים שדיברתי עליה באריכות בעבר, תעמולה שמשחיתה הרבה מהיצירתיות והיום היצירתיות בג'אז היא בהחלט רחוקה להיות מה שהיתה בעבר. האורצ'סטרה של וינה בעצם נסחפה לתוך הוירטואוזים של עצמה, אבל דווקא היו אלו המתופף ולצידו החצוצרן השוויצרי שהציגו לטעמי את המיטב לא פחות מהספסופוניסט שיש להודות שקשה להתלונן על היכולות הטכניות שלו, אם כי הייתי מצפה לראות מה הוא יכול לעשות גם בשיתוף פעולה ולא רק בסולו. לתזמורת יש חטיבה לא רעה שנוהגת לשתף פעולה היטב, הקהל הגדול במאסות שלו לא בנוי להעריך דברים כאלו ושמתי לב למעטים כמוני שחולקים טעם זהה של אהדה ליכולות הללו למוזיקאים לשתף פעולה ולהאזין זה לזה תוך כדי נגינה בניגוד לאקסטרא-וגנטיות הנשקפת מהצרחות של הסולנים.
בסה"כ ההופעה היתה טובה, לא טובה מאוד, בעיקר בגלל החום הרב להערכתי שהקהה מעט מהיכולות שלהם, אבל בהחלט טובה. 4 כוכבים. נראה כי החום השפיע, והתזמורת הביאה משום מה גיטריסט שככל הנראה חשב שהוא מצוי בהופעה של רוק כבד או משהו כזה. אחרת קשה להבין את הלבוש שלו. זה נכון שחם אבל ראינו גם כאלו שמגיעים מהודרים ומנגנים היטב. דווקא הגיטריסט המיוסר הזה למרות ההופעההגופייתית להחריד שלו על הבמה היה מיוסר גם במצב הזה, ואילו היו שם אחרים שהיו לבושים בהידור רב וניגנו גם בהידור רב. אבל נראה שגולת הכותרת תהיה ההופעה הבאה שלהם שבה ינגנו חומר מקורי.
לקראת ההופעה הבאה הייתי קצת לא החלטתי. תחילה ישבתי בהופעה של חגיגה, עוד לפני שהחלה, אבל אז הגעתי למסקנה שעדיף לעשות חצי-חצי. בשביל מה שילמתי מחיר מלא אם לא בשביל לעבור באמצע מהופעה להופעה? החלטתי להתחיל בהופעת המחווה ללי מורגן ומשם לעבור לחגיגה אחרי חצי שעה. הופעת המחווה ללי מורגן היתה מעניינת. נהנתי מאוד לראות את הצעירים הללו,למשל יונתן רוזן המתופף, וניתאי הרשקוביץ' הפסנתרן, מנגנים בפסטיבל גדול בשטף כזה לעיני קהל גדול. תוך כמה שנים אם הצעירים הללו יעבדו נכון, הרי הם יהיו הדור הבא של הג'אז. המופע עצמו שהוא מופע הוקרה מטיבו מוגבל ביכולת שלו להתרומם בתנאים שכאלו.
זה היה מופע של 3 כוכבים, שבו נראה היה הרבה פוטנציאל, דווקא מהצעירים הללו ציפיתי שבהזדמנות שיש להם להופיע בפסטיבל שכזה ינסו לקחת את ההזדמנות בשני ידיים ולבצע חומר שלהם. בכל זאת לאוהבי הסקסופון היה את ארז בר-נוי שהוא סקסופוניסט מוכשר שחובב כמו כל הסקסופוניסטים סולואים ארוכים במיוחד, המנהיג ארד ייני על החצוצרה נתן לבר-נוי הרבה מזה והרבה לרדת לירכתי הבמה ברגעים הללו. אותי אישית הסולואים הארוכים של הסקסופוניסטים מתחילים לשעמם אחרי כמה דקות, אבל בקהל נראה היה שיש רוב לסקסופון. ומתי גלעד הבאסיסט קצת התקשה לבוא לידי ביטוי באופן יחסי, הסולו שלו היה פחות עם אופי מהאחרים, יש לו כישורים טכניים אבל יש לו פחות את האופי האישי שעדיין חסר לו, לעומת חבריו הרשקוביץ ורוזן, וזה די בגלל הקשיים של הבאסיסטים בימינו ליצר צליל משלהם בהרכבים שבנויים על סולואים. עם הזמן זה יבוא לו.
לאחר שיצאתי במחצית מההופעת מחווה ללי מורגן לכיוון חגיגה, התברר לי, ולעוד כמה קורבנות תמימים שאי אפשר להכנס. שומרת קשוחה במיוחד עמדה על המשמר ולא איפשרה להכנס, מה שהתברר מאוחר יותר דווקא שהיה לטובה, את חגיגה אפשר לראות גם מחר, ואילו אני שניגשתי לנסות ולחזור למופע הקודם עצרתי בדרך מול הדוכן של תחנת הרדיו 102 אף-אם (לא הבנתי אם זה היה גם 99 אף אם או לא) שם דורי בן זאב הנחה תוכנית וראיין את דני גוטפריד המנהל האמנותי. השאלות של בן-זאב היו שאלות כאלו שמזכירות אמנם אימון של קבוצת כדורעף, שבה יש ילד שמכין להנחתות אחת אחרי השנייה, אבל מצד שני מה יש להתלונן. גוטפריד אחרי שנה שעברה שהיתה המלחמה ואחרי שלפני שנתיים היתה פרשיית השחיתות שדבקה בפסטיבל מתחת לאפם של גוטפריד עצמו (עו"ד) ושל שמגר שהוא שופט בית-משפט עליון, הביאו לשנתיים חלשות מאוד, כשלפניהן גם היו כמה שנים פחותות יחסית כשההרכבים שהגיעו היו פחות מעניינים. דורי בן זאב גם שאל שאלות שהייתי בעצם רוצה לשאול אולי את בן-זאב עצמו, על השילוב של ג'אז עם מוזיקת פופ. גוטפריד ובן זאב שיעממו אותי לפרקים, ודווקא חבר הכנסת (אולי גם שר?) פינס שהתגלה כחובב ג'אז די נלהב שניגן בעצמו בילדותו על פסנתר, גנב את ההצגה כשבא לדקות ספורות אבל הוכיח שיש בכנסת גם כאלו שהם אנשי תרבות.
ההופעה הבאה של תומאש שטנקו היתה ההופעה הטובה ביותר של היום, 4.5 כוכבים. סטנקו הותיק הראה מדוע הוא אחד המוזיקאים שהם מצד אחד מנוסים ומצד שני אקספירימנטלים ולא מפסיקים לחפש דברים חדשים. בהרכב שלו הציג את הבאסיסט הצעיר אך המופלא, קורקיביץ', שהוא בעיני דוגמא לבאסיסט המודרני ביכולת שלו לייצר מהבאס צלילים שמכניסים אותו היטב למרחבי האקזוטיות הכל כך חשובים בג'אז המודרני. מיסקיביץ' המתופף הוא מוכשר כמעט במידה שווה, מדובר בצוות שלפחות אני ראיתי שהוא הכי מבטיח בכל מה שקשור ל"חוליית ההגנה" של הג'אז המודרני. וסילבסקי הפסנתרן הותיק יותר מהם, וסטנקו נתנו במה מופלאה לשניים הללו להנאת הקהל. סטנקו עצמו הפגין את יכולותיו. הבלה-בלה-בלה הביבופי שקצת מתיש אותי בדר"כ שבו הוא לא נופל גם מטובי הסקסופוניסטים במשחק שלהם, היכולות היותר מתוקות שלו בבלדות, ויכולותיו לייצר צלילים אקזוטיים שיותר מתאימים אגב להרכב שלו, אם כי הוא לא עסק בזה באנטנסיביות, רק כתצוגת תכלית. מה שהיה חסר לסטנקו זה לנסות ולנגן במלוא העוצמה ולא רק כתצוגת תכלית בשביל לתת להופעה עוד קצת עוצמה, אבל בכל אופן קשה להתלונן, סטנקו בהחלט סיפק את הסחורה.
לאחר המופע של סטנקו הייתי קצת עייף, ניגשתי לדיסק סנטר שם הוצאתי עשר אלבומים מעולים ב 280 ש"ח בלבד במסגרת המבצעים שלהם. משם נסעתי חזרה למלון למזגן.
נתראה מחר