טוני בנט מתעקש להוציא את האימרה ההזויה כי תרומתה של אמריקה לתרבות היא אפסית. למעט ג'אז, טוען בנט, לאמריקה אין מה להציע לעולם. בנט המזדקן אמר זאת לאחר ביקור באירופה ובאסיה, מקומות שלדעתו מלאי תרבות. בנט קצת מפספס את הפרספקטיבה ההיסטורית: תפיסתו את התרבות היא כמשהו ישן, מסורת שחוזרים עליה שוב ושוב ולעולם אינה משתנה. אילו היה צודק, הרי שלעולם לא היתה קמה כל תרבות, שהרי אם ניקח נקודה מוקדמת ו"נקפיא" את התרבות ממנה ואילך הרי שלא תהיה כל תרבות, למעט מה שהיה באותו רגע.
שאיפה זו היתה נהוגה באירופה, לשמר ולהקפיא, והסיבה היחידה שהתפתחה תרבות היתה הללו שדווקא יצאו והעזו וניסו לשנות. במוזיקה קלאסית יש דוגמאות רבות לכך, אם כי בשלב מסויים המוזיקה הקלאסית מיצתה את עצמה ופסקה מלהתפתח, הרבה תודות לבנט-ים של התקופה. כנ"ל היה ברוב התרבויות, שימור של העבר, כאילו בעבר יש נקודת שיא שאליה צריך לשאוף, לחזור אחורה, לחסל כל דבר שונה, כל דבר שקצת מעז, כל דבר שיכול לתת טיפה טעם שונה לחיים.
ביום שהמוזיקה הקלאסית מיצתה את עצמה היתה צריכה לקום מוזיקה חדשה שתתעלה עליה ותמשיך אותה. אבל היא לא קמה באירופה אלא באמריקה והיא נקראת ג'אז ולא בכדי. אמריקה הביאה חידוש תרבותי לעולם: לא עוד לעשות פוליטיזציה של תרבות העבר ולהפיץ אותה בכוח הזרוע בעולם כמו שעשו האיסלאם והנצרות, תחילה בשם הדת ולבסוף בשם התרבות החילונית שמאחורי הדת, אלא סובלנות לתרבויות ואיפשור תחרות חיובית.