אלבום 4: The Tender, the Moving, the Swinging Aretha Franklin
סגנון: ג'אז (בלדות, בלוז, סנטימנטלי) 1962
רקע:
אלבום נוסף של קולומביה באותו הכיוון כמו קודמו, שם האלבום הפעם יותר מתאים לתוכן.
השירים:
הביצועים של ארתה פרנקלין מצויינים אך הכיוון שלה מתרחק כרגע ממה שתגיע אליו בעתיד. ארתה עכשיו לומדת בי"ס לג'אז ובלדות ונראה שהיא מצטיינת בזה. Lover Come Back to Me השיר היחיד שמנסה לשבור את השגרה השקטה והאידילית, ומראה שארתה יכולה ללהטט בקולה, ורק נדרשת הכוונה לכיוון הנכון:
Lover Come Back To Me(1962)
סיכום:
ארתה מתרחקת מקהל האר.אנ.בי, כי הקהל הזה מקדים בכמה שנים בטעמו את הקהל הכללי, ומה שהיה מקובל בשנות הארבעים והחמישים כבר יוצא מהאופנה , הצעירים נמשכים לצלילים חדשים של זמרים כמו ג'יימס בראון, ריי צ'ארלס, אוטיס רדינג, ג'קי וילסון, ועוד … ארתה בכיוון אחר , ממשיכה דף אחרי דף בספר הסטנדרטים האמריקאי של הג'אז והיא עושה את זה כל כך טוב שבקולומביה מבקשים עוד מזה. כל דבר שארתה עושה היא מצטיינת, גוספל, בלוז, ג'אז , בלדות…
אלבום 5: Laughing on the Outside
סגנון: בלדות (1963)
רקע
האלבום הקודם הצליח להכנס למצעד האלבומים האמריקאי לראשונה, ובעקבותיו כנראה ממשיכים בקולומביה לקחת את ארתה פרנקלין לכיוון של הבלדות ולהכין אותה להיות זמרת בלדות מובילה. זהו סגנון המזוהה עם שנות החמישים.
השירים
למרות ביצועים ברמה גבוהה של בלדות יפות, אף אחד מהשירים באלבום לא מתרומם מעל האחרים.
סיכום
הקטלוג של ארתה בקולומביה הולך ומתכנס יותר ויותר לחד-גוניות, ממגוון סגנונות שארתה התמחתה בהם, נותרו הבלדות.
אלבום 6: Unforgettable: A Tribute to Dinah Washington
סגנון: ג'אז (בלדות, בלוז, סנטימנטלי) 1964
רקע:
דיינה וושינגטון מתה וארתה ממשיכת דרך פוטנציאלית.
השירים:
ביצועים מעניינים לארתה פרנקלין באלבום, ניכר שיש השקעה ומחשבה על כל קטע ושמה שקרה באלבום הקודם נגמר, החיוניות חוזרת. גם הבלדות פחות חד-גוניות ופחות 1950-יות, קטעי הג'אז מושקעים ובסך הכל האלבום טוב.
הקטע Cold Cold Heart הוא הראשון שאני בוחר לציין מהאלבום הזה, עיבוד ייחודי, שלוקח בלדת קאובויים שקטה ולוקח אותה למקום חדש. היכולות של ארתה פרנקלין באות לידי ביטוי מגוון.
Cold Cold Heart(1964)
קטע נוסף שראוי לציון נקרא Soulville שמפגין את שמחת החיים הזו שמגיעה משירי הגוספל הקופצניים ושכה היתה חסרה בבלדות באלבומים האחרונים.
Soulville(1964)
סיכום:
אחרי האלבום הקודם הפחות מוצלח, נראה ששוב מחפשים כיוון חדש לארתה. האם ארתה באמת צריכה ללכת בדרכה של דיינה וושינגטון? כשדיינה היתה צעירה זו היתה דרך חדשנית יחסית. אילו דיינה היתה היום צעירה, היתה הולכת כנראה עם מוזיקת של הדור החדש. ארתה פרנקלין מתקרבת לצומת דרכים בה יהיה עליה לבחור.
המשך יבוא…