אם האלבום הראשון היה מפוזר במידת מה, ואף זכה לביקורות על אופן ההפקה וההכנה שלו, הרי שהאלבום השני היה כמו לבלוב של פרח באביב. לד זפלין לא נזקקו להקשיב לביקורות עליהם, כי הם עדיין לא מיצו אפילו חלק מהפוטנציאל שלהם. האלבום השני הוא אחד מהאלבומים המרתקים בתולדות הרוק, אלבום ייחודי שבו לד זפלין הוכיחו כי הם מנגנים את המוזיקה המובילה של התקופה. האלבום השני של לד זפלין ראוי באופן נפרד להתייחסות ולכן אני אעסוק בעיקר בו כדבר העיקרי של שנת 1969, יותר מההופעות ושאר הדברים.
באלבום הראשון הקפידו בעיקר על התחלת הקטעים, שהקטעים ישבו טוב לפחות ברגעים של ההתחלה, ככה שכל מי ששם לו את התקליט להאזנה מהנהן עם הראש בפתיחת השירים, ופחות הקפידו על מבניות. השיר הראשון באלבום השני, Whole Lotta Love, התחיל בכך שעשה אפילו יותר מזה, לא רק הראש, אלא גם הבטן, וכמובן המבנה. הריפ הפותח והמלווה לאורך השיר עשה את האפקט, כאשר הדינמיקה של השיר, השירה, והמבנה של הקטע הציגו עולם חדש ברוקנרול. להמשיך לקרוא לד זפלין #2 1969