עם עלייתו של רוברט בלפור לבמה היה לא מעט הלם בקהל. קשה היה לעמוד מנגד ולא להחסיר פעימות לב כאשר האיש ממרום 72 שנות הבלוז שלו דידה בקושי, יד אחת אוחזת יד ביד עם ימית הגר, יזמית הארוע, היד השניה נעזרת במקל סבא. כמה אנשים בקהל נאלצו להרים את הלב שלהם מהרצפה כאשר בלפור ספק התיישב ספק התרסק לתוך הכסא שאורגן עבורו. זה היה נראה כמו כסא מלכים, כיאות לכבודו הרב של רוברט בלפור. כן, בלוז הוא אחד הסגנונות הללו שבהם נותנים כבוד לזקנים, הם זקני השבט, והם האחרונים שנותרו מהבצירים הטובים של העבר, כאשר בדרומה של ארה"ב נטעו את ענקי הבלוז. ככל שנוקפות השנים הבצירים הופכים להיות פחות ופחות טובים. אבל פה בציר 1940, זוהי שנת הולדתו של בלפור על אדמת הבלוז המכובדת של מיסיסיפי.
מספר דקות לאחר מכן בלפור באיטיות סידר את הגיטרה ודיבר כאשר מגרונו מדברים הבלוז והאלכוהול. בשלב הזה כבר היה ברור לכל הקהל שהדבר האמיתי הגיע לעיר. תל אביב לא תשכח את ההופעה הזאת. ואם היו חששות כלשהן שיכולת הבלוז של בלפור תהיה דומה ליכולת ההליכה שלו ללא מקל הסבא, הרי שמשהו קרה בשניה שבלפור החל לנגן שבאחת הפיג כל חשש. קשה לומר מה זה, אך ברגע שבלפור החל להוציא את סוד הקסם שלו מהגיטרה הזמן עמד מלכת. היה קשה שלא להשתאות, בלפור מנגן כל כך טוב שבכל שנה כמה עשרות גיטריסטים צעירים הולכים לעץ הזה בצומת של המיסיסיפי בתקוה שהשטן יסכים לתת להם חצי מהיכולת של רוברט בלפור בתמורה לנשמתם. להמשיך לקרוא רוברט בלפור