זיקני המוסיקה

בשבוע שעבר נזדמן לידי עיתון ידיעות אחרונות של סוף השבוע. זה היה נוסטלגי, מייד דפדפתי לדפים של פרסומי ההופעות, אני מניח שרוב האנשים מכירים את שטח פרסום המופעים, פרסומות ליד פרסומות שמופיעות באופן מרוכז במספר דפים. זה נוסטלגי, כי מאז שנות השמונים-תשעים לא דפדפתי בדפים הללו.

בדפים הללו מתפרסמים האקטים התרבותיים הגדולים, כלומר כאלו שיש להם מספיק מוניטין בשביל שמשרד פרסום ישקיע כסף לקדם אותם. במילים אחרות, מתפרסמים שם מופעים של אמנים שטווח ההכרה שלהם גדול, כלומר שעשו פריצת דרך לקהלים גדולים ומצויים בקונסנזוס. ודבר נוסף שמשותף לאמנים הללו הוא פוטנציאל משיכת קהל, אמנים שמספיק להודיע היכן ההופעה הבאה שלהם בשביל שקהל יבוא, ולא צריך מעבר לזה גימיקים או מאמצים פרסומיים נוספים. להמשיך לקרוא זיקני המוסיקה

פרסקובלדי ועוד

ג'ירולמו פרסקובלדי חייב להיות אחד המוסיקאים הכי גדולים ומוכרים, למרבה הפלא מחוץ לחובבי הרנסאנס הוא נותר די אלמוני, וגם בתוך עולם הרנסאנס לא תמיד מייחסים לו מספיק חשיבות. אני חושב שחלק מהבעייה נובע מהפרשנות למוסיקה שלו שככל הנראה היא לקויה ונשחתה במשך הזמן.

בתפר שבין הרנסאנס לבארוק, פרסקובלדי היה חשוב באופן יוצא דופן, השפעתו הגיע ליוהאן סבסטיאן באך, שנחשף למוסיקה שלו ובמידה רבה המוסיקה של באך נשמעת המשכיות לזו של פרסקובלדי יותר מאשר לכל מוסיקאי אחר, או לכל הפחות, לא פחות. אני די משוכנע שיוהאן סבסטיאן באך לו היה חי היום, היה מספר בשיבחו של פרסקובלדי. להמשיך לקרוא פרסקובלדי ועוד