פרסקובלדי ועוד

ג'ירולמו פרסקובלדי חייב להיות אחד המוסיקאים הכי גדולים ומוכרים, למרבה הפלא מחוץ לחובבי הרנסאנס הוא נותר די אלמוני, וגם בתוך עולם הרנסאנס לא תמיד מייחסים לו מספיק חשיבות. אני חושב שחלק מהבעייה נובע מהפרשנות למוסיקה שלו שככל הנראה היא לקויה ונשחתה במשך הזמן.

בתפר שבין הרנסאנס לבארוק, פרסקובלדי היה חשוב באופן יוצא דופן, השפעתו הגיע ליוהאן סבסטיאן באך, שנחשף למוסיקה שלו ובמידה רבה המוסיקה של באך נשמעת המשכיות לזו של פרסקובלדי יותר מאשר לכל מוסיקאי אחר, או לכל הפחות, לא פחות. אני די משוכנע שיוהאן סבסטיאן באך לו היה חי היום, היה מספר בשיבחו של פרסקובלדי.

מה הבעייה בפרשנות לפרסקובלדי?

פרסקובלדי היה מאלתר בחסד, שעסק בפרמטרים שונים, כך על פי עדויות מהתקופה. כאשר מאזינים לביצוע לפרסקובלדי, בהשוואה לבאך, נניח פוגה בג'י מינור של פרסקובלדי מול הפוגה הקטנה של באך בג'י מינור התחושה הכי קלה לזיהוי הוא בשטף, הרושם של המאזין הוא שבאך מלחין שכתיבתו שוטפת, בעוד פרסקובלדי נראה על פניו כאילו היו לו בעיות בסיסיות להתעסק עם שינויי טמפו, וכאילו הוא הקדיש את יצירתו לחקור מהותם של שינויי טמפו שכל מטרתם לעצור את השטף של המוסיקה.

אלא שדבר זה אינו הגיוני. פרסקובלדי היה מוסיקאי ענק, לא הגיוני ולא ייתכן שהיתה לו מגבלה כה בולטת, לא ייתכן גם שיוהאן סבסטיאן באך יראה בכך השראה. המסקנה שלי היא שמשהו בפרשנות בת ימינו מאבדת מהקסם המקורי, למרות זאת, הראש המבריק של פרסקובלדי מתגלה במלוא הדרו בקטעים השונים.

[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=JuRt7mYMsXY[/youtube]

פרסקובלדי-גאון בהכרח

מהו וירטואוז?

מי שלא הבין את מהות המילה וירטואוז יש לי וידאו בשבילו. וירטואוז זה בראש ובראשונה עניין של יכולות טכניות. הוירטואוז הוא זה שיכול לנגן בכל דבר ולהפוך אותו למיוחד, תת ערך מוסף.

[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=DkmFgQ9fM94[/youtube]

יצחק פרלמן-וירטואוז

הקשר בין שלושה ענקי ג'אז: צ'ארלי קריסטיאן, תלוניוס מונק, וג'ון קולטריין

שלושת המוסיקאים הללו יש ביניהם קשר מעניין, בהקלטות של קריסטיאן בתחילת שנות הארבעים, היתה חשיבות רבה להתפתחות הג'אז וחידושים בו באותה התקופה. קריסטיאן ניגן בהרכב מהפופולאריים ביותר, הרכבו של הקלרינטיסט היהודי בני גודמן, שהיה אחד הביג בנדס הכי חזקים של התקופה. בין לבין ההקלטות קריסטיאן הקליט גם עם הרכבים אחרים שם גם נכנס מונק הצעיר. מונק נשמע פסנתרן די רגיל, עדיין, אבל קריסטיאן כבר הפך את העולם על פניו.

כ-15 שנים מאוחר יותר יהיה זה מונק שיארח לצידו את קולטריין בהקלטות חשובות מאוד. בעוד מונק נשמע היה שונה מכולם, וההשפעה שלו מאותה התקופה היתה חלק גדול ממה שהשפיע על אמנים כססיל טיילור, קולטריין של התקופה נשמע די רגיל, עדיין. עניין של זמנים.

[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=Ce9Jtl9D6FQ[/youtube]

צ'ארלי כריסטיאן-מהפכן

חזון העצמות היבשות

בשנת 1946 פסנתרן הגוספל אלדר צ'ארלס בק מקליט עם אנשי הכנסיה שלו את הקטע "עצמות יבשות". הקטע הוא קטע גוספל קלאסי, בק למעשה היה פעיל מהימים שהגוספל התחיל להיות מוסיקה של קומפוזיטורים מודרניים בני זמנם, איזורתחילת שנות השלושים, בניגוד לשירה הדתית שהיתה מקובלת לפני כן, שכללה שירי עבדים-ספיריטואלס, והימנס, שהיו סטנדרטים ישנים, החלו מלחינים חדשים להלחין מוסיקה דתית ולכתוב מוסיקה דתית בסגנון בן זמנם. באמצע שנות הארבעים בק כבר היה ותיק מאוד. הקטע מתחיל כא-קפלה, וכשכולם נכנסים ביחד יש שמחת חיים מדליקה במה שהם עושים, זה קורה כה מהר, שהמוסיקה מתהפכת ממשהו עגמומי למשהו קופצני, ששווה להכיר את זה. זה מתאים לחזון העצמות היבשות של הנביא יחזקאל, נושא השיר.

[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=GlsbvTHflek[/youtube]

צ'ארלס בק-מעורר מתים

דואט גיטרות ישן

שנות העשרים של המאה העשרים היו שנות עדנה לגיטרה האקוסטית, לא רק שהיתה כלי פולקלור, אלא שהיו כמה מגדולי מוסיקאי הג'אז של התקופה שניגנו בה. הסיפור של שניים מהם די בולט, האחד, אלונזו "לוני" ג'ונסון, מוסיקאי שחור יליד ניו אורלינס שכמעט כל משפחתו נספתה בשפעת החזירים, של 1917, והשני סלבאטורה מסארו, בן למהגרים איטלקים שעקב השם הרע שהיה לאיטלקים שינה שמו לאדי לאנג, שם קליט יותר.

לאנג היה נוהג לנגן עם שחורים למרות האיסור, עדויות מעידות כי לאנג, ונוטי, ביקס בידרבק ואחרים נהגו להשאר עם שחורים, לעיתים לאכול ולישון ביחד. לאנג היה אהוב על לבנים ושחורים כאחד, אך עדיין, במצב העדין של התקופה הוא נדרש לשנות את שמו בהקלטות הדואטים לגיטרה הקלאסיות שלו עם לוני ג'ונסון. דואטים אלו נותרו קלאסיקות ג'אז עד עצם ימינו. בשנת 1933 מת אדי לאנג, ולוני ג'ונסון פרש ממוזיקה במשך 5 שנים ממש באותו הזמן.

[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=KFHI4K-JlKc[/youtube]

אדי לאנג ולוני ג'ונסון – ראשית גיטרת הג'אז