קטגוריה: פרופילי ג'אז

Peter Brötzmann נולד בשנת 1941 בגרמניה, וגדל לתוך האווירה המורכבת של גרמניה שלאחר המלחמה. רבים מבני דורו חשו במידה רבה כלימה על מה שעשו בני עמם במלחמה, דור צעיר שנאלץ לקחת על כתפיו אחריות פוליטית וחברתית רבה לאור קריסה של הדורות שלפניהם. ההרכב המקצועני הראשון שלו, כלל אוסף של נגנים מקומיים, כולם בני הדור שלאחר המלחמה, ומשני צידה של חומת ברלין: מזרח גרמנים לצד מערב גרמנים.

ברוצמן הוציא את שני האלבומים הראשונים שלו בלייבל פרטי, Bro, בשקט ובצנעה, For Adolphe Sax לא זכה להכרה מיוחדת, אבל האלבום השני בשנת 1968, Machine Gun, זכה להכרה מיידית בקרב מוזיקאים בעולם הג'אז החופשי, והלייבל FMP, הוציא אותו בהוצאה מסודרת במסגרת הקטלוג שלו. מאחר והיה מדובר בלייבל מרכזי, שהוציא מוזיקה של אמנים כאלכס פון שליבנבך, Cecil Taylor, ואחרים, ברוצמן, וחברו הקרוב Peter Kowald, הפכו להיות בני בית בעולם הג'אז החופשי, שבאותו הזמן היה מעין כור היתוך כלל עולמי למוזיקה נסיונית ואוואנגרד. להמשיך לקרוא פיטר ברוצמן

פטס וולר נפטר מדלקת ריאות בשנת 1943 והוא בן 39 שנים, אבל החותם שהשאיר על המוזיקה והייחודיות שלו הם שהופכים אותו לאחד הפסנתרנים הגדולים בתולדות הג’אז. בתקופת פעילותו היה מפורסם ביותר וכל פסנתרן אחר היה מודע לנוכחותו. לאחר מותו של וולר אמר Art Tatum שבלי וולר לא היה כלום. וולר היה השפעה בסיסית של טייטום. גם דיוק אלינגטון היה מודע למוזיקה של וולר. וולר היה פסנתרן עם סגנון ייחודי מתוך הסטרייד והראגטיים, ויוצר מוכשר שתחת דיו עשרות רבות של יצירות מקוריות. 

ההשפעה העיקרית של וולר היה הפסנתרן James Price Johnson (בדרך כלל ידוע כ James P. Johnson), פסנתרן שהוא אבי או אחד מהאבות העיקריים של סגנון הסטרייד. ג’ונסון היה שונה מפסנתרני הג’אז האחרים והוא אחד מהראשונים שפעלו תחת התפיסה בג’אז שמבדילה בין מסחרי לבין הדברים אותם הוא ראה כיותר רציניים. וולר שאב מג’ונסון אך היה אקלקטי, ג’ונסון היה סטייליסט, כזה שעיצב סגנון , וולר היה בנאי שבנה עוד ועוד השפעות. להמשיך לקרוא רצינות ובידור: Thomas “Fats” Waller

מזה כארבעים וחמש שנים צ'יק קוריאה מצוי בליבתו של הג'אז. והג'אז של קוריאה יכול לבוא לידי ביטוי במובנים רבים שהמשותף להם הוא שקוריאה מצליח לבטא אותם בצורה קולעת ליופי הפנימי שלהם. בדר"כ כשמדברים על קוריאה מספרים על התקופה עם Miles Davis שמובילה ל Return To Forever ולכל נושא ה Fusion. לטעמי זה די שיטחי לתאר את קוריאה בצורה הזאת. קוריאה נולד למשפחה מוזיקלית ובגיל ארבע כבר החל לעשות צעדיו הראשונים על הפסנתר. הוא נחשף למוזיקה לטינית, קלאסית, וג'אז וזה די בא לידי ביטוי בעבודותיו השונות במשך השנים, על כל המובנים הנלווים לכך, מתזמורות של למעלה משבעים נגנים הרכבים של שישיות ושמיניות ושלישיות ודואטים, כל זה נפרש על פני מימדים שונים, מרחבים מוזיקליים שונים, עד כי קשה לשייך אותו לסגנון מסויים, ובנוסף, בכל סגנון שניגן הוא נשמע תואם להפליא לסגנון, זה שונה מנגן פיוז'ן שנשמע תמיד פיוז'ן, בכל הרכב ואווירה, או נגן בופ שנשמע תמיד בופ. קוריאה הכין שיעורי בית והיה מוכן להכנס לכל תפקיד מוזיקלי בצורה שתתאים לרוחו של התפקיד, ועם ראייה רחבה, אופקים תמיד פתוחים לראות מעבר ולבחון גבולות של מבנים וסגנונות.

למשל ההקלטות הראשונות שלו כנגן צעיר בהרכב של Blue Mitchell. היה זה הרכב הארד-בופ במלוא מובן המילה! קוריאה השתתף בשלוש אלבומים של מיטשל בין השנים 1964-66, הן כנגן והן כיוצר. אמנם קוריאה היה רק בגיל 23 שנים, אבל כבר יכל לנגן ולכתוב מוזיקה ברמות הגבוהות של האתגרים של בלו מיטשל וההארד-בופ. הוא כתב את Chick's Tune עבור ההרכב של מיטשל באלבום The Thing To Do בשנת 1964 שבו גם הוכיח לראשונה את יכולותיו כפסנתרן שבא לעבוד על כל המשתמע מכך, יוצר, מנגן, מאלתר. גם באלבומים Down With It משנת 1965 ו Boss Horn, קוריאה המשיך לקבל במה דומה אצל מיטשל, והסך הכללי של עבודתו עם מיטשל מראה את היכולות שלו לעבוד בלהקה עם סווינג חזק שמנגנת הארד-בופ. אלו אלבומים ברמות הגבוהות ביותר.

להמשיך לקרוא צ'יק קוריאה

בשנת 1974, אל די מיולה היה רק בן 19 כשנענה לאתגר של Return To Forever, להקת פיוז'ן צעירה שביקשה לפרוץ כיוונים חדשים. ההתייצבות שלו במשבצת הגיטריסט בלהקה לא רק הוכיחה את יכולתו להיות "הדבר הבא" בגיטרה, אלא גם את היכולת שלו להתחבב על רבים: הקטעים שבכיכובו, על אף היותם אנסטרומנטליים, זכו מאז פעמים רבות להוכיח את יכולתו לחצות גבולות ולהגיע למחוזות פופולאריים ביותר. כך, ריטורן טו פוראבר, אחת משלושת להקות הפיוז'ן החשובות ביותר לצד Mahavishnu Orchestra ולצד Weather Report, היתה בשיא הפופולריות שלה ובשיא פריצת הדרך שלה עם מיולה במשבצת הגיטריסט. כשמיולה יצא לדרך שלו כקריירת סולו כמוביל התגלו עוד ועוד מהצדדים שלו, לא רק שהוא יכול בקלות להכנס למשבצת השרד, או הפסיכדלית כמו בריטורן, אלא שאם יחפוץ למשבצת הגיטרה הצוענית, הארגנטינית, הברזילאית, הוא גם עושה כן. למעשה אפשר לומר שמיולה הוא אנין טעם היודע לבחור רעיונות, להגיע לרמות הגבוהות ביותר בהם, ולקחת אותם הלאה לדבר הבא. מיולה לא התקשה לאורך השנים לשתף פעולה עם מוזיקאים בסדר הגודל שלו, בין אם זה היה בריטורן טו פוראבר, ובין אם היה מדובר באמנים כמו Paco De Lucia, או John McLaughlin, גיטריסטים עימם שיתף פעולה.

זה די נתון לויכוח האם התקופה של דימיולה בריטורן היתה תקופת השיא של ההרכב. לפני שהגיע ההרכב בנה את 2 האלבומים הראשונים שלו Light As A Feather שהיה פורץ דרך בתחום הג'אז של תחילת שנות השבעים, פחות רוקיסטי מוצהר ויותר מדבר לאוהדי ג'אז. כבר באלבום השני Hymn Of The 7th Galaxy עוד לפני שדימיולה הצטרף ההרכב פנה לכיוון של גיטריסט, אם כי רק כשדימיולה הגיע אפשר היה לשמוע את הג'אז-רוק הפסיכדלי שלו. בין השנים 1974-76 דימיולה הקליט עם ההרכב 3 אלבומים בשלושתם אפשר לשמוע את הגיטרה שלו מובילה ברוב הזמן, Where Have I Known You Before? , No Mystery, Romantic Warrior בהם זכתה הלהקה לא רק לפופולאריות אלא גם להכרה ולגראמי. היום אולי זה יראה מוזר כשיש כל כך הרבה גיטריסטים שיוצאים לדרך סולו בתחום הג'אז ויוצאים מלהקה מצליחה מוכרת ומוערכת, אבל אז זה לא היה כל כך ברור, גיטריסטים בג'אז המעיטו להוביל היו אמנם כמו Joe Pass אבל היה זה הפיוז'ן של שנות השבעים שהעלה את קרנם של הגיטריסטים בג'אז. דימיולה אמנם כבר הקליט שני אלבומים כמוביל כשעזב את ריטורן, אבל עדיין היה יותר בטוח אולי להשאר במקביל, אלא שהראש של דימיולה היה בקטע אחר מאשר של ההרכב, למרות שלא ידע בדיוק איך הוא רוצה לעשות את זה הוא התחיל לעשות את זה בהדרכתם של חבריו Chick Corea ו Stanley Clarke עצמם שליוו אותו באלבומים הראשונים החומר לא נשמע שונה בהרבה ממה שנעשה בריטורן אלא שפה הוא הרשה לעצמו לעשות דברים נסיוניים, לעיתים אקוסטיים או ללכת עוד צעד לתוך הפסיכדליה ההנדריקסית ממנה הושפע.

להמשיך לקרוא אל די מיולה