חודש: אפריל 2008

אחרי בערך חודש שהייתי די חולה אני מתחיל עכשיו אולי ממש להבריא ומרגיש כבר טוב יותר, ובמשך הזמן הזה היה לי כל כך הרבה דברים לכתוב ולא היה לי אנרגיה מספקת. עכשיו אני מקווה שאני אוכל להשלים את החסר, כמובן לאט ובזהירות. העניין דחה משמעותית תוכניות לפתיחת האתר שאני מתכנן אבל לא ביטלו תוכניות אלו. בנוסף אני צפוי לכתוב על נושא עולם הרפואה, עולם המחשבים, האנטיליגנציה האנושית, וסדרה על מולטיאנסטרומנטליסטים בג'אז גם אני מתכונן לכתוב.

בנושא וירטואוזיות מול ריבוי-כלי-נגינה אני יכול להקדים ולומר שהכיוון הוא השינוי שחל בגישה כלפי השליטה והשימוש במספר כלי נגינה באמצע שנות החמישים בג'אז, שהוא אפילו רלוונטי יותר בימינו, לעומת התפיסה של הוירטואוז. בין השאר אני אכתוב על אמנים כמו לוני ג'ונסון, אריק דולפי, רולנד קירק,  ואחרים בנושא השינוי התפיסתי הזה.

בנוסף אני מתכנן לכתוב עוד כמה דברים על כלי נגינה בג'אז ולהשלים כמה דברים מהעבר  ובקיצור אני חוזר בקרוב לכתיבה מלאה בבלוג + כמובן שבשלב מסויים האתר הנוסף ייפתח.

אבל קשה לא להתייחס לסיבות לקריסת מיקרוסופט שאנחנו חוזים בה. הטעות הגדולה של מיקרוסופט שכבר כתבתי עליה היא שמיקרוסופט לא מבינה ולא יודעת להתייחס ללקוח כאל המרכז. מיקרוסופט מייצרת מוצרים ומוכרת אותם כמו מפעל. המוצרים שלה אינם ייעודיים ואינם מודולים, אינם פריקים לגורמים. מי שרוצה מערכת שעליה יהיה סרווב עבור אתר אינטרנט, יכול לבדוק פתרונות בלינוקס שייצרו לו מערכת שבנויה אך ורק בשביל הייעוד הנדרש לו, בעוד מיקרוסופט בעצם יציעו לו איזושהי מערכת קיימת שלא ניתנת לפירוק שאחד הפונקציות שהיא ממלאת היא הפונקציונליות שהלקוח צריך.

הפונקציות הנוספות לא מעניינות את הלקוח, ואף מזיקות לו: הן דורשות ממנו כוח יותר מיומן שיתפעל את זה, יותר אבטחה, יותר פיצ'רים שעליו לחסום. במערכת כמו לינוקס למשל, ניתן לא להתקין מה שאין בו צורך ובזה נגמר העניין. בנוסף, המערכת המבוססת ווינדווז תשתה יותר משאבים עבור כל הצרכים הללו.

לכן מייקרוסופט לא יכולים להתמודד עם חברות אחרות, ועצם זה שבתחום מערכות ההפעלה יש להם עדיין מה לומר זה מתוך מסורת ומתוך דברים נכונים שהם עשו לפני שנים, אבל התפיסה המיושנת שלהם מפסידה ואם לא יעברו להבין את הנושא העיקרי שאומר שהתפיסה הנכונה זה לא מכירת מוצרים ללקוח אלא מתן פתרונות ענייניים ללקוח, כל עוד מיקרוסופט לא יבינו את זה הם ימשיכו בהתרסקות שלהם.

לפעמים תענוג לראות כמה המלך הוא עירום וכמה ילד לפעמים רואה זאת. YNET פירסם את הידיעה אודות מרקו ארקווארדט, תלמיד בית ספר בן 13 שנים שהגיע למסקנה מתוך מחקר עצמאי ונאיבי שמבוסס על מידע של נאסא עצמם, שהמחקרים של נאסא טועים במידה עצומה בחישוב ההסתברות שהאסטרואיד אפופיס יתנגש בכדור הארץ. כמובן שההבדל בין שני המסקנות הוא גדול מאוד. הילד טוען שההסתברות היא פי אלף גבוהה יותר ממה שגדולי המדענים של נאסא שקדו על חישובו. למעשה במקרה הזה, במידה והילד צודק, ואלמלא היה חוקר את העניין, בשנת 2029 האסטרואיד עשוי בסיכוי גדול יותר לשנות את מסלולו. כלומר, יש סיכוי של 1 ל 450 שהאסטרואיד ישנה מסלולו בשנה הנ"ל. במידה והאסטרואיד לא היה משנה את מסלולו, המדענים הגדולים של נאסא לא היו מבחינים כלל בטעותם.

אבל במידה וכן, היו נותרים לאנשי כדור הארץ 7 שנים לנסות מה שאפשר עד שבשנת 2036 היה האסטרואיד פחות או יותר מחריב את הציוויליזציה האנושית, או לפחות מחזיר אותה כהוגן אחורה. הילד יגרום בוודאי לאנשי נאסא לחקור מחדש את כל העניין, ובמידת הצורך ובמידה והילד צודק יוכלו אולי להיערך ולהוריד מהלווינים שיכולים לשנות את המסלול. יתר על כן, ייתכן ויתגלה שיש פקטורים נוספים שיש לחשב שעשויים לגרום לכל המחקר להתפתח בכיוונים שונים לחלוטין. אבל חשוב מכל זה, זה העניין שהילד הצביע על הבעייה האמיתית של מדענים אלו, ועל כך שהוא הצביע עליה אין עוררין: המדענים הללו לא לקחו בחישוביהם את ההשפעות של האנושות. להמשיך לקרוא היכולת של גישה נאיבית לתרום לגישה רומנטית

למי שנכח בשנה שעברה בפסטיבל הג'אז של קיסריה, בוודאי היתה התחושה שהוא צופה בעולם הולך ונכחד של מוזיקת סווינג. אמנם היו שם צעירים, אך החבורה המובילה היתה בגילאים מתקדמים למדי. הפסטיבל שעמד בסימן ניו-אורלינס היה מבוסס דווקא על מפגנים של הנגנים השוניםמעין ג'אם סשון שלפרקים הסתדר והתייצב למשהו קולקטיבי יותר,זה אפשר לצפות ביכולות הוירטואוזיות של הנגנים עצמם אבל היה חסר משהו בשביל להרגיש שהמופע מתעלה לשיאים. הפסטיבל השנה, לפחות על פי התוכנית שנראית כרגע נראה שהולך להיות בעל מתכונת שונה ויש לברך על כך שהשנה מנסים משהו טיפה שונה, ויותר מתאים לרוח הזמן. אין ספק שתהיה יותר תחושה של רעננות לצפות באמנים צעירים יחסית שנותנים את המבט בן ימינו על מוזיקת הסווינג, ייתכן ולא נצפה בסולנים בסדר גודל של וורן וואשה שהפליא בשנה שעברה, או אמנים עם נסיון וטכניקה כמו פיצרלי, אבל נזכה לצפות בתוכנית אמנותית יותר מסודרת מאמנים שמצויים בשיא הקריירה שלהם ומקליטים באופן מסודר בלייבלים, ומתפקדים כהרכב לכל דבר.

The Ken Peplowski Quintet שיפתחו ביום הראשון של הפסטיבל הם ההרכב המעניין ביותר מבחינה היסטורית, וזאת בלי לפגוע בהרכבים האחרים, מבין ההרכבים שיגיעו. פפלובסקי בן 49 אבל בעל השגה מוזיקלית יוצאת דופן כפי שאפשר לראות ברפרטואר שלו.בשנת 1987 החלה הקריירה העצמאית שלו עת חתק בלייבל קונקורד, קריירה שנסקה לשיאים. פפלובסקי הציג רעיון מעניין שבו מצד אחד לקח את האב טיפוס של הסווינג כנקודת מוצא, אבל בפורמט שדומה להרכבים הקטנים דוגמת זה של בני גודמן. פפלובסקי ששולט היטב בשלושה גלי נגינה, סקסופון אלט, סקסופון טנור, וקלרינט, לקח את נקודת המוצא הזאת והרחיב אותה לכיוונים רבים, השפעות של בני גודמן, ג'לי רול מורטון, לואיס ארמסטרונג, אדי לאנג, ורעיונות שכאלו לא מנעו ממנו להתמקד אפילו יותר מכך ברעיונות של אמנים כסוני סטיט, צ'ארלי פרקר, דיזי גילספי, למשל, או אורנט קולמן. למרותשנקודת המוצא היא לכאורה הרכב סווינג לחמישיה החומר שבוצע בקונקורד היה בעיקר חומר שחיבר את הסווינג הזה לביבופ ואף לג'אז חופשי! להמשיך לקרוא פסטיבל הג'אז של קיסריה, 2008

הכתבה הבאה ב Y-NET מראה אולי את האבסורד בעשייה התרבותית בישראל: שוב פעם מתברר שבעיני הללו שקובעים את גורל התרבות הכל מסתכם בכסף ותקציבים. אני רוצה ברשות הקוראים לצטט מספר ציטוטים ולהסביר למה לדעתי העניין הזה מיותר למדי. אבל אולי כדאי להזכיר לפני כן את כל העניין של מותה של שוש עטרי וההאשמות שנילוו ע"י איש רדיו שעוסק באקטואליה. כידוע התפרסמו האשמות של גבי גזית, כי הללו שכיבדו את שוש עטרי לאחר מותה הם הללו שזילזלו בה בחייה. בין אם גזית, שעוסק באקטואליה, הביע משהו אמיתי ובין אם היתה זו רק פרובוקציה, אפשר לראות שיש כאן מאבק בין אנשי האקטואליה לאנשי התרבות, כלומר בין הללו שעוסקים בתוכן אקטואלי לבין הללו שעוסקים בתוכן תרבותי, וזאת מבלי להכנס לרמה הן של האקטואליה והן של התרבות המשודרים בתחינות הרדיו של ישראל.

אין כסף, אין תרבות גבוהה ולכן אין רייטינג, ולא להיפך. זוהי השורה התחתונה של מושב "שידורי תרבות ואמנות" שהתקיים היום (ה') בכנס "הרדיו כשידור ציבורי" שנערך בבית סוקולוב מטעם רשות השידור, בנוכחותם של בכירי רשות השידור והשר יצחק הרצוג.

זוהי מסקנה אומללה ביותר. להמשיך לקרוא לייצר תרבות

כידוע האקדמיה היא מקום טוב להרס יצירתיות אמנותית. כמעט כל סגנון אמנותי שהגיע לאקדמיה, סיים דרכו כסגנון חי. כיום הסכנות לא פוחתות אלא אף מחריפות. ברגע שנתנו למתכנתים להפוך מוזיקה לקבצי mp3, כלומר, נתנו לאנשים עם ידע  נרחב באלגוריתמים מתמטיים ולא בהכרח ידע באמנות להחליט כיצד תשמע המוזיקה, זוהי התפתחות מסוכנת ומשחיתה שאולי בעתיד היסטוריונים שישאלו עצמם ויחקרו את חיסול המוזיקה כאמנות, יצביעו על רגעים אלו כהתחלה של הסוף.

שהרי קובץ mp3 הוא בעצם צמצום של המוזיקה, נסיון לצמצם את המידע הנדרש בשביל לשמור על המידע שכלול בקובץ מוזיקה בשביל לתפוס פחות מקום. לשם כך באמצעות חקירות והתבססות על מחקרים החליטו על מקטעים מסויימים שהאוזן האנושית לא כל כך שומעת, לכאורה, הורידו אותם, ויצרו שיטה. ייתכן ועצם עניין ההקלטות כשלעצמו הוא תחילת הסוף, אלא שעצם ההקלטות לבדן הוא לא הבעייה, הראייה היא מוזיקה חיה באיכות טובה שהתפתחה עם ההקלטות דוגמת ג'אז או אפילו חלק מהרוק. להמשיך לקרוא האקדמיה וסוף המוזיקה כז'אנר אמנותי