כידוע האקדמיה היא מקום טוב להרס יצירתיות אמנותית. כמעט כל סגנון אמנותי שהגיע לאקדמיה, סיים דרכו כסגנון חי. כיום הסכנות לא פוחתות אלא אף מחריפות. ברגע שנתנו למתכנתים להפוך מוזיקה לקבצי mp3, כלומר, נתנו לאנשים עם ידע נרחב באלגוריתמים מתמטיים ולא בהכרח ידע באמנות להחליט כיצד תשמע המוזיקה, זוהי התפתחות מסוכנת ומשחיתה שאולי בעתיד היסטוריונים שישאלו עצמם ויחקרו את חיסול המוזיקה כאמנות, יצביעו על רגעים אלו כהתחלה של הסוף.
שהרי קובץ mp3 הוא בעצם צמצום של המוזיקה, נסיון לצמצם את המידע הנדרש בשביל לשמור על המידע שכלול בקובץ מוזיקה בשביל לתפוס פחות מקום. לשם כך באמצעות חקירות והתבססות על מחקרים החליטו על מקטעים מסויימים שהאוזן האנושית לא כל כך שומעת, לכאורה, הורידו אותם, ויצרו שיטה. ייתכן ועצם עניין ההקלטות כשלעצמו הוא תחילת הסוף, אלא שעצם ההקלטות לבדן הוא לא הבעייה, הראייה היא מוזיקה חיה באיכות טובה שהתפתחה עם ההקלטות דוגמת ג'אז או אפילו חלק מהרוק.
אם השנים נוצרה השחתה שנובעת מההקלטות, עצם אובדן המידע שבהקלטות ועצם הצורך של מוזיקאי להתאים את המוזיקה שלו לצרכי ההקלטות הוא חלק מזה. ההקלטות יכולות לשמש אם כן, פורמט מצויין לייצור מוזיקה טובה ולהשראה טובה, אך במידה לא פחותה הקלטות יכולות לגרום לדבר ההפוך. והאמ.פי.3 הוא אחת הנקודות שבהן הועדפה נוחות, צמצום, מדע וטכנולוגיה על פני אמנות טהורה, ולא רק זאת, אלא שהעניין תפס בכל העולם בצורה מזעזעת. אבל האמ.פי.3 כשלעצמו עשוי אולי להיות פחות בעייה בפני עצמו, מאשר הרעיון שהוא מייצג והדברים שעשויים להתפתח מזה.
למשל, ייתכן שבעתיד כאשר מקום אכסון מידע עם הזמן הופך להיות יותר זול בצורה משמעותית, כבר לא ישנה. אם קובץ מוזיקה רגיל תופס פי 12 מקום בערך מקובץ אמ.פי.3 ייתכן שבעתיד פורמט ה lossless יתפוס יותר ויותר ולבסוף יגיע לכל מכשיר. ואולי יווצר אף פורמט חדש שעדיף גם על מה שמכונה כיום "לוסלס", יווצר משהו ששומר אפילו על מידע רב יותר מהאמנות עצמה, מהמוזיקה החיה שנוצרת בעת הביצוע עצמו.
אבל עצם הרעיון של הצמצום במידע עדיין מאיים מכמה סיבות, ולא רק על מוזיקה אלא על דברים אחרים. לדוגמא, ייתכן שאפשר לייצר באמצעות אלגוריתם מסויים מעין mp3 אבל עבור ספרות. נשמע גם מפתה למדי. נניח שיש עכשיו ספר עב כרס, 1200 עמודים מלאים פרטים ודברים שקשה לזכור. ונניח שאפשר יהיה לצמצם את הספר למימדים קטנים יותר, נניח פי 12, כך שיהיה זה ספר בן 100 עמודים. כמובן שזה יכול להיות מצויין, בעיקר כשלא מדברים על ספר אחד אלא על תחום מסויים שיכולים להיות בו אלפי ספרים, מאמרים, הגיגים ורעיונות שאנשים עשויים להתעניין בהם.
זוהי בעייה מאוד רצינית, ייתכן שבתחום מסויים, נניח לשם הדוגמא אדם רוצה ללמוד על ג'אז. אז הוא צריך להאזין למוזיקה וגם נניח שהוא רוצה ממש להעמיק, לקרוא ספרים. חיפוש באתר amazon מעלה בסביבות ה 4000 ספרים בנושא. כמובן שהג'אז הוא תחום גדול ונניח שאם היתה איזה מכונה יכולה לחשב, שהרי די פשוט לראות ש 4000 ספרים שכל אחד נניח בממצוצע אפילו רק 500 עמודים, מגיעים ל 2 מליון עמודים. אם לוקח לקרוא עמוד נניח דקה אחת, ואגב, יש תחומים שבהם לקרוא ולהבין עמוד יכול להיות שעות וימים (מי שרוצה לנסות דף גמרא למשל או דף בפיזיקה או מתמטיקה מתקדמת, פילוסופיה, וגם בג'אז יש ספרים שבהם כל דף יכול לארך זמן רב עד שמבינים באמת מה הכוונה ולא פעם מבינים לא נכון או שלא מבינים) ובסיכום הכללי גם בממוצע של דקה לדף מתקבלים 2 מליון דקות לקרוא את הספרים הללו.
מי שמקדיש נניח 200 דקות ביום, שזה המון , 3 וחצי שעות ללא הפסקה בקירוב, יזדקק ל 10000 ימים לקרוא את הספרים הללו. 30 שנים. ולא בטוח שזה כל החומר. אבל יכול להיות מאוד שיש אפשרות לצמצם את כל העניין הזה, הרבה דברים חוזרים על עצמם, או מיותרים, ייתכן שתאורטית ניתן יהיה לצמצם את כל המידע הכתוב שנצבר על ג'אז ולערוך אותו בצורה מתומצתת ככה שכל החומר יהיה נניח 100000 עמודים. ונניח שמישהו צמצם באמת בלי לאבד מידע את כל הידוע לאנושות בצורה מסודרת למספר כזה של דפים. עכשיו נניח שבאים ואומרים שגם 10000 דפים זה הרבה, וממציאים מעין mp3 לספרים שמצמצם פי 12, מוריד חלקים שהאדם ממילא לא צריך מסיבות וטענות כאלו או אחרות. קיבלנו ספר בן 800 עמודים שמי שקורא אותו אמור תאורטית לדעת את כל מה שהאנושות יודעת על ג'אז, בהנחה שעבר על הספר והבין את מה שכתוב שם.
הבעייה היא שכמובן בצמצום מישהו החליט על פי החלטה שלו לסנן את המידע ולהותיר דברים שמסיבות כאלו או אחרות ניתן להזניח. mp3 עובד על אותו רעיון. תאורטית זה יכול להיות מצויין, או גרוע, כמו שציינתי לגבי ה mp3. אם יוזנחו רעיונות פורצי דרך זה גרוע, אם לא, מצויין. חלק מהעניין זוהי ההפשטה. ע"י השגה של מושגים ניתן לפשט ולצמצם את התוכן כאשר מונח עליון מרגע שהובן שמלוא משמעו יכול להכיל אלפי פרטים שבלי ההשגה הגבוהה משננים אותם הלכה למעשה. הרבה מפריצות הדרך בתחומים שונים מבוססות על יכולת הפשטה, יכולת להסביר בצורה מתומצתת.
אבל יש מידע שהולך לאיבוד. התוצאה היא שהמידע במובן האוניברסלי שלו עובר תהליך שבו האדם מסנן אותו, והמידע הזה כבר לא יחזור. ייתכן למשל שמדע וטכנולוגיה היו יכולים להתפתח באופן שונה אלמלא המסננות הללו, אולי טוב יותר אפילו, אבל המסננות הכרחיות בשביל כל הנושא של התמצות, בשביל שאדם יוכל ללמוד דברים מתקדמים בזמן סביר ולהספיק לפתח חדשים. ככל שהזמן עובר והמידע גודל האדם צריך עוד הפשטה, הוא מאבד מהמידע, בתמורה לכך שמקדם מידע חדש. עולם המחשבים מציע רעיון מסוכן במיוחד, הרעיון שיוקם איזשהו מאגר מידע קבוע ושממנו תיווצר כל המוזיקה האפשרית.
הפרסום הבא הוא בדיוק העניין הזה, על המחשב של כל אחד יהיה מאגר מידע מסויים, ומתוך המאגר הזה יופקו כל הצלילים האפשריים אי פעם. כמובן שמדובר לא רק בצמצום אלא בהגבלה של ממש, האוזניים של האדם שגם ככה כיום מצויות בסכנת הכחדה של איכויות רבות, יקבלו מסננת שכל צליל יהיה חייב לעבור דרכה. מבחינה מדעית זה כיף לא נורמלי, מעניין ומאתגר לאנשים שעוסקים בזה, ואולי גם תורם למדע, אבל מדובר בסך הכללי בעוד סממן של התנהגות אנשי ההיי-טק שחושבים שבגלל שיש להם איזושהי הבנה בעולם המחשבים, הם מקצוענים בכל תחום ויכולים להכריע גורלות של תחומים אחרים. ההדרדרות האנושית שנובעת מכך לא בהכרח תורגש מיידית, כמו כל הדרדרות אחרת, אבל התחושה הכללית שדורות של מוזיקאים יישחתו ושהמוזיקה של העתיד תאבד הרבה מהיכולות שלה עקב הצמצום הזה.
נדרש מאוד לרסן את השאפתנות האקדמית לטעון שהם מבינים בכל דבר, זה שאדם עוסק בהמצאה אנושית של מחשב, שהיא צמצום של דברים שהעולם יכול להציע אינו הופך את המחשב למסננת ראויה לכל דבר. האפשרות השנייה היא להמשיך ולשקוע לתוך דקדנס קשה שאחד המשמעויות שלו זה חיסול היצירתיות באמנות, ובפילוסופיה, מה שיוביל לפגיעה ביצירתיות בכל דבר ובכל תחום אחר.