חודש: נובמבר 2008

קסטה פתחה סקר מעניין שנמצא כבר בשלבים מתקדמים. הסקר בודק מה בעצם מצפה הציבור שיהיה בספריות מוזיקה. לא מדובר על שאלת התוכן אלא דווקא על שאלת השירותים. נניח לצורך העניין שיש ספריית מוזיקה. מהם השירות הכי בסיסי שמצופה מספרייה שכזאת? זוהי שאלה שחשוב בעצם לשמוע את דעת הציבור לגביה. הסקר מבקש לבדוק מה הדבר הכי מועדף שיהיה, בהתחשב בכך שזה דבר יחיד. מוצעים מספר דברים, שהם דברים שנפוצים בקרב סיפריות מוזיקה כיום. ישנן מעט מאוד סיפריות כאלו, מעט מידי אפשר לומר, וכאן נשאלת השאלה מהו מביניהם הדבר הכי הכרחי והכי חיוני.

אם מתייחסים אחד אחד לאפשרויות המוצעות, אפשר להתחיל מהאפשרות של השאלת דיסקים. שירות זה הוא בעיני מאוד חשוב בעיקר היום. אני מכיר לא מעט מהללו ש"מורידים" מוזיקה. אחד הדברים שניגלו לי זה שהמורידים הכבדים של המוזיקה הם דווקא הללו שפחות מקשיבים לה. יש להם קטלוג מסודר של מוזיקה אבל הם רק אוספים את ההורדות, ומעט מאוד מקשיבים למוזיקה עצמה. לדיסק הפיזי ישנו יתרון ברור, הללו שירכשו אותו גם יאזינו לו! סיפרייה זה עניין ביניים, אדם הולך לסיפרייה, ומשאיל שם מוזיקה. בדיוק כמו ספר, סביר להניח שהוא לא יילך ויחזור לספריה וממנה בלי להשתמש במה שהשאיל. להמשיך לקרוא שירותי סיפריית מוזיקה

פטס וולר נפטר מדלקת ריאות בשנת 1943 והוא בן 39 שנים, אבל החותם שהשאיר על המוזיקה והייחודיות שלו הם שהופכים אותו לאחד הפסנתרנים הגדולים בתולדות הג’אז. בתקופת פעילותו היה מפורסם ביותר וכל פסנתרן אחר היה מודע לנוכחותו. לאחר מותו של וולר אמר Art Tatum שבלי וולר לא היה כלום. וולר היה השפעה בסיסית של טייטום. גם דיוק אלינגטון היה מודע למוזיקה של וולר. וולר היה פסנתרן עם סגנון ייחודי מתוך הסטרייד והראגטיים, ויוצר מוכשר שתחת דיו עשרות רבות של יצירות מקוריות. 

ההשפעה העיקרית של וולר היה הפסנתרן James Price Johnson (בדרך כלל ידוע כ James P. Johnson), פסנתרן שהוא אבי או אחד מהאבות העיקריים של סגנון הסטרייד. ג’ונסון היה שונה מפסנתרני הג’אז האחרים והוא אחד מהראשונים שפעלו תחת התפיסה בג’אז שמבדילה בין מסחרי לבין הדברים אותם הוא ראה כיותר רציניים. וולר שאב מג’ונסון אך היה אקלקטי, ג’ונסון היה סטייליסט, כזה שעיצב סגנון , וולר היה בנאי שבנה עוד ועוד השפעות. להמשיך לקרוא רצינות ובידור: Thomas “Fats” Waller

השבוע הלכה לעולמה רוזטה רייטס. רייטס שנולדה בשנת 1924, היתה פמיניסטית מוצהרת, ונקודת המבט שלה היתה תמיד פמיניזם, ובאה לידי ביטוי במאמרים היסטוריים, ליינר נוטס, ובכל דבר הנוגע למוזיקה שעסקה בו. למול עיניה של רייטס בחזונה עמדו מספר משימות, שכל אחת ואחת מהן באה לידי ביטוי עם העצמיות הפמיניסטית שלה. פועלה עסק אם כן בדברים הנוגעים לדבר, היא חיפשה השפעות של נשים, רצוי בעלות מה שהיא כינתה "עוצמה", ואולי יותר מדוייק לומר שזוהי טאוטולוגיה לדידה, הנשים המשפיעות היו בעלות העוצמה הזאת זה פחות או יותר הבסיס שעליו התבססה רייטס.

הבעייה שאם נמשכים לנראטיב של רייטס, הרי שכל הנשים בשנות העשרים היו בעלות עוצמה. שהרי בשנות העשרים של המאה העשרים, היו אלו זמרות הואודוויל והבלוז הגדולות שהובילו את עולם הג'אז ועולם המוזיקה הפופולרית. זמרות כמו Bessie Smith , Ma Rainey, Ethel Waters, Clara Smith, Victoria Spivey ושורה של עשרות זמרות אפריקאיות–אמריקאיות אחרות הניחו את היסודות של השירה במוזיקה של המאה העשרים, אך למרות זאת נשכחו. אך עצם העובדה שזמרות ענק אלו נשכחו אינה בהכרח עניין של שוביניזם, ואני אסביר את העניין הזה בהמשך. להמשיך לקרוא הפמיניזם וג'אז: rosetta reitz

חופש המידע בעידן הגלובלי הוא נושא רגיש ומסעיר. בשנים הראשונות ועד ממש לשנים האחרונות המגמה היתה לאפשר חופש מידע מוגבל אך ורק על ידי עניינים הקשורים בעבירות חמורות ונקודתיות על החוק. לאחר אירועי הטרור החלו להגביל את חופש המידע הקשור בטרור באופן נקודתי. כשהבינו שאירגוני פשע בינלאומיים משתמשים במידע החלו גם לאכוף בתחום הזה. ולאחר מכן שהיו מספר אירועים שקשורים בעבירות מין, בעיקר בהקשר של קטינים, רשויות בעולם החלו לעסוק גם במניעת התחום הזה. אלו דוגמאות של אכיפת חוקים באופן פשוט ביותר, מחופש מוחלט, החלו לזהות נקודתית בעיות חמורות ולהלחם בהן.

מי שנפגע בעיקר היו הללו בתחום האפור שמבוססים על טכנולוגיות טובות שמשתמשים מסויימים משתמשים בהם לרעה. למשל, שיתוף קבצים, כשלעצמו דבר טוב, דרך תקשורת חדשה ומעולה בין אנשים, אבל חלק לא קטן מהשימוש בטכנולוגיה הוא לביצוע עבירות על זכויות יוצרים. עולם המוזיקה ניסה בדרכים יצירתיות רבות לזרום עם עידן חופש המידע, כאשר הללו שניסו להלחם בחופש המידע, RIAA ודומיהם, נכשלו משום שחופש המידע כשלעצמו הוא הישג אנושי שלא רצו לבטלו. להמשיך לקרוא חופש המידע, המשבר הכלכלי, ומוזיקה