חופש המידע, המשבר הכלכלי, ומוזיקה

חופש המידע בעידן הגלובלי הוא נושא רגיש ומסעיר. בשנים הראשונות ועד ממש לשנים האחרונות המגמה היתה לאפשר חופש מידע מוגבל אך ורק על ידי עניינים הקשורים בעבירות חמורות ונקודתיות על החוק. לאחר אירועי הטרור החלו להגביל את חופש המידע הקשור בטרור באופן נקודתי. כשהבינו שאירגוני פשע בינלאומיים משתמשים במידע החלו גם לאכוף בתחום הזה. ולאחר מכן שהיו מספר אירועים שקשורים בעבירות מין, בעיקר בהקשר של קטינים, רשויות בעולם החלו לעסוק גם במניעת התחום הזה. אלו דוגמאות של אכיפת חוקים באופן פשוט ביותר, מחופש מוחלט, החלו לזהות נקודתית בעיות חמורות ולהלחם בהן.

מי שנפגע בעיקר היו הללו בתחום האפור שמבוססים על טכנולוגיות טובות שמשתמשים מסויימים משתמשים בהם לרעה. למשל, שיתוף קבצים, כשלעצמו דבר טוב, דרך תקשורת חדשה ומעולה בין אנשים, אבל חלק לא קטן מהשימוש בטכנולוגיה הוא לביצוע עבירות על זכויות יוצרים. עולם המוזיקה ניסה בדרכים יצירתיות רבות לזרום עם עידן חופש המידע, כאשר הללו שניסו להלחם בחופש המידע, RIAA ודומיהם, נכשלו משום שחופש המידע כשלעצמו הוא הישג אנושי שלא רצו לבטלו.

בשנים האחרונות כבר יש מגמות רבות של הגבלת חופש המידע. במדינות דיקטטוריות מגבילים את האופוזיציה. בלוגרים אופוזיציונרים עשויים לזכות לעונשים מחמירים, לעיתים מאסרים כבדים ואף סכנה של הוצאה להורג. במדינות שמרניות אף מסננים תוכן, בעיקר פורנוגרפיה מכל סוג שהוא, אך לא רק. ברגע שמתחילים לסנן, הגבולות של הסינון מתרחבים. בארגנטינה החלו לסנן תוצאות חיפוש במנועי חיפוש הקשורות בפגיעה בסמלים לאומיים. תמונות של דייגו מרדונה, כדורגלן וגיבור לאומי, המצוייות באתרי פורנו מזעיקות את רשויות ארגנטינה.

אפשר לומר שכעת כשהעולם ניצב מול קצה הקרחון של משבר כלכלי קשה, סביר להניח שההתכנסות של מדינות בתוך עצמן, למול עולם גלובלי, תרחיב את הפגיעה בחופש המידע באופן מובהק. מדינות לא ירשו לאופוזיציות קיצוניות לנצל את המצב, גם במדינות הדמוקרטיות, וכל מה שקשור במידע וכלכלה עשוי להיות מסונן גם הוא. אם נסתכל קדימה לשאלה כיצד יראה חופש המידע בעוד 5 שנים, שזה בערך ההערכה של הזמן שייקח לכל הפחות, ומדובר על הערכה הכי אופטימית, להתאוששות מלאה מהמשבר הכלכלי ולחזרת המדדים למצבם לפני המשבר על פי מומחים, נקבל עולם חדש לחלוטין.

כדוגמא לכמה זמן זה 5 שנים, אפשר להסתכל על רצועת עזה, שתוך 5 שנים בהנהגת החמאס שכחה לחלוטין איך היא היתה נראית לפני כן, והאנשים נולדים שם למציאות שונה לחלוטין ושכחו אפילו מי היה ערפאת. 5 שנים זה פחות או יותר פרק הזמן של מלחמת העולם השנייה, ויותר ממלחמת העולם הראשונה. 5 שנים של פגיעה בחופש המידע משמעותם בבירור עולם חדש, והשאלה העיקרית היא מה יקרה למוזיקה בזמן הזה.

כיום, מוזיקאים שהיו שייכים עוד לפני חופש המידע לפסגת המוזיקה נהנים מהשם שהולך לפניהם וגם אם במשך הזמן כמות הקהל שלהם קטנה, הרי יש להם עדיין מספיק קהל בשביל להמשיך ולהצליח. עולם הפופ מצליח לשרוד בגלל המיידיות. מה שהיום טוב מחר לא שווה הרבה. השירים הגדולים שצועדים נרכשים בכמויות למרות ה"הורדות". תעשיית המוזיקה עשוי להרוויח מהפגיעה בחופש המידע במידה והמשמעות תהיה שהם יוכלו באמצעות צווי בית משפט לקבל לידיהם כוחות נוספים.

המוזיקה עצמה לאו דווקא תרוויח מהמצב, לא בטוח שהמוזיקה במצב כזה תשתפר, אם כי יכול להיות שכן. החזרה לשליטה של תעשיית המוזיקה במצב הזה לא תמנע עדיין את ההופעות. יקח זמן רב עד שיוולד דור חדש שלא יהיה מבוסס על הופעות כמו היום, ושיצליחו לשטוף לו את המוח שהאיכות נמצאת בתעשיית המוזיקה. שנים אלו עשויות להיות פוריות במיוחד בעולם המוזיקה, שנים שבהן לצד שיקומה של תעשיית המוזיקה, על כל ההיבטים השליליים של זה, ציבור מאזיני מוזיקה מתקדם יותר עדיין יצרוך איכויות רבות ויפרוץ גבולות מוזיקליים.

למרות הבעיות הכלכליות די סביר שדווקא עכשיו אנחנו עומדים בעידן שיא של מוזיקה, שיבוא לידי ביטוי בשנים הקרובות וסביר שיוליד דברים מרתקים במישור האמנותי שעדיין לא שמענו עליהם!

2 תגובות בנושא “חופש המידע, המשבר הכלכלי, ומוזיקה”

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *