פסטיבל הג'אז של קיסריה, 2008

למי שנכח בשנה שעברה בפסטיבל הג'אז של קיסריה, בוודאי היתה התחושה שהוא צופה בעולם הולך ונכחד של מוזיקת סווינג. אמנם היו שם צעירים, אך החבורה המובילה היתה בגילאים מתקדמים למדי. הפסטיבל שעמד בסימן ניו-אורלינס היה מבוסס דווקא על מפגנים של הנגנים השוניםמעין ג'אם סשון שלפרקים הסתדר והתייצב למשהו קולקטיבי יותר,זה אפשר לצפות ביכולות הוירטואוזיות של הנגנים עצמם אבל היה חסר משהו בשביל להרגיש שהמופע מתעלה לשיאים. הפסטיבל השנה, לפחות על פי התוכנית שנראית כרגע נראה שהולך להיות בעל מתכונת שונה ויש לברך על כך שהשנה מנסים משהו טיפה שונה, ויותר מתאים לרוח הזמן. אין ספק שתהיה יותר תחושה של רעננות לצפות באמנים צעירים יחסית שנותנים את המבט בן ימינו על מוזיקת הסווינג, ייתכן ולא נצפה בסולנים בסדר גודל של וורן וואשה שהפליא בשנה שעברה, או אמנים עם נסיון וטכניקה כמו פיצרלי, אבל נזכה לצפות בתוכנית אמנותית יותר מסודרת מאמנים שמצויים בשיא הקריירה שלהם ומקליטים באופן מסודר בלייבלים, ומתפקדים כהרכב לכל דבר.

The Ken Peplowski Quintet שיפתחו ביום הראשון של הפסטיבל הם ההרכב המעניין ביותר מבחינה היסטורית, וזאת בלי לפגוע בהרכבים האחרים, מבין ההרכבים שיגיעו. פפלובסקי בן 49 אבל בעל השגה מוזיקלית יוצאת דופן כפי שאפשר לראות ברפרטואר שלו.בשנת 1987 החלה הקריירה העצמאית שלו עת חתק בלייבל קונקורד, קריירה שנסקה לשיאים. פפלובסקי הציג רעיון מעניין שבו מצד אחד לקח את האב טיפוס של הסווינג כנקודת מוצא, אבל בפורמט שדומה להרכבים הקטנים דוגמת זה של בני גודמן. פפלובסקי ששולט היטב בשלושה גלי נגינה, סקסופון אלט, סקסופון טנור, וקלרינט, לקח את נקודת המוצא הזאת והרחיב אותה לכיוונים רבים, השפעות של בני גודמן, ג'לי רול מורטון, לואיס ארמסטרונג, אדי לאנג, ורעיונות שכאלו לא מנעו ממנו להתמקד אפילו יותר מכך ברעיונות של אמנים כסוני סטיט, צ'ארלי פרקר, דיזי גילספי, למשל, או אורנט קולמן. למרותשנקודת המוצא היא לכאורה הרכב סווינג לחמישיה החומר שבוצע בקונקורד היה בעיקר חומר שחיבר את הסווינג הזה לביבופ ואף לג'אז חופשי!

ולא רק זאת, פפלובסקי לא מסתפק בג'אז, אלא גילה בקיאות בכל הנושא של מוזיקה קלאסית מודרנית, מלחינים כמילהאוד וסטרבינסקי למשל, ואף דברים שקשורים ברוק/פופ. כך במהלך תקופתו בקונקורד פפלובסקי כיסה גם את הביטלס. מרבית הביצועים באלבומים היו של אחרים, אבל גם פפלובסקי וחברי ההרכב תרמו מידי פעם חומר משלהם, ואולי במידה מועטה מידי. כך או כך, הרעיון של הרכב סווינג לחמישיה שמבצע מגוון רחב של מוזיקה איכותית בטעם טוב למרות החסרון אולי במעבר אחרי תקופה מסויימת לחומר אישי בלבד, היה רעיון טוב שתפס ולראייה כמות האלבומים הגדולה בקונקורד ושורה של אמנים איכותיים ששיתפו פעולה בהרכב שלו. בשנים האחרונות פפלובסקי חותם בלייבלים אירופאים ומעניין יהיה לראות מה נשאר בכוחותיו. מי שמחפש סווינג עם הרכב בראש פתוח שמבקש תמיד להיות עדכני זו ההופעה תתאים לו.

היום השני יפגיש עם Duke Heitger בן ה-40 מצוי בשיאו בלייבל המשובח והמוביל בימינו למוזיקת סווינג, Jazzology. מי שרוצה לקבל מוזיקת סווינג ניו-אורלינסית 100% זה המקום הנכון להיות בו. למופע הזה יש פוטנציאל על למי שרוצה לקבל את הטעם של הסווינג קרוב למקור מצד אחד, אבל ברוח חיוניות חדשה לחלוטין, ולקבל אותו במנות גדושות. זה המקום אולי לציין לשבח את מארגני הפסטיבל, שנותנים הזדמנות השנה לבחור מבחינת מבחר, בשלושה מופעים בעלי רוח שיש בה שוני מסויים, כשהמופע הזה יהיה הקרוב ביותר למסורת של ניו אורלינס. מי שמתחיל בתחום הסווינג הייתי דווקא ממליץ לו על ההופעה הזאת, משום שכאן אפשר יהיה לקבל האזנה מודרנית למוזיקה הראשונית אולי של הג'אז.

ההופעה השלישית תציג את פסנתרן הראגטיים המשובח Jeff Barnhart. לדעתי, מי שחובב ראגטיים או חושב שאוהב את זה ולא יצא לו לשמוע לעומק את הסגנון כדאי לו לבחון את האפשרות של המופע הזה. זוהי הזדמנות לישראלים שרחוקים מאוד מהעניין להפתח למוזיקה שמתחילת המאה ה 20 ועד שנות השלושים שלה היתה מוזיקה מאוד פופולרית ומשפיעה בארה"ב. אבל זה לא מסתיים בראגטיים אלא בגוונים רבים של פסנתר מתחילת המאה, מסטרייד כמו גם פסנתר קלאסי רך סטייל טין-פן-אלי, גרשווין וכדומה. לא ידוע לי מה ההרכב שלו הולך לעשות, אבל מי שאוהב את הקטע של הפסנתר המסורתי של תקופת הסווינג, נראה לי שזה יהיה מרכז ההופעה.

אני לא יודע כרגע לאיזה מההופעות אני אלך במסגרת האילוץ הכלכלי שלא יאפשר יותר ממופע אחד, אבל הדילמה הזאת מהסיבהיש יש יתרונות מעניינים בכל אחד מהמופעים, זוהי נקודת זכות לפסטיבל השנה ושיפור לטעמי משנה שעברה בגישה, אם כי אין פסול אם אחד ההרכבים היה מבוגר יותר, השיפור הוא בכך שכל הרכב הוא בפני עצמו בעוד שנה שעברה ההרכבים היו בנויים אחד מהשני.