למה יש בעייה בישראל בקשר לתרבות ואמנות?

מאבק המאזינים מול המנהלים על צביונה של תחנת הרדיו 88FM גרם לי לבדוק ולחקור דברים רבים שנוגעים לתרבות והאמנות בישראל. חלק מהעניין קשור באופן שבו מתקבלות החלטות במדינת ישראל, לעיתים החלטות שיש להן השלכות מרחיקות לכת. חלק מהעניין הוא נושא הניהול שלא מקבל מספיק תשומת לב בישראל, הציבור בישראל לא מודע לעובדה שיש מנהלים בכל מיני מקומות שקובעים עבורו דברים, אפילו מרחיקי לכת הייתי אומר, אנשים כבודדים מודעים לכך, אך בציבוריות יש מעט מאוד ביטוי לכך. ישנן אגודות השומרות על זכויותיו של האזרח, אך אגודות אלו מוגבלות ביכולות שלהן.

הבסיס של הניהול קשור בשני דברים, מקצועיות ואדמיניסטרטיביות. כל ניהול דורש שילוב של הדברים. אם למשל, בנישה מסויימת יהיו רק אנשי מקצוע, זה לא יהיה טוב, משום שהללו ימנו את חבריהם לדרך, אנשי מקצוע שחושבים כמוהם, לכל תפקיד מפתח. וניהול שבנוי רק על אדמיניסטרטורים, סובל מכך שיש פער בינו לבין השטח, הוא מקבל מידע וצריך להחליט על פיו, בהיעדר מקצועיות, ההחלטות עשויות להיות לא נכונות בסיכויים גבוהים, משום שהיעדים שמנהל כזה יציב לעצמו לא יהיו שייכים לעולם המושגים של התחום אותו הוא מנהל.

בשביל שזה יעבוד ככל הנראה מה שצריך זה סביבת עבודה נכונה, כזאת שמגדירה בדיוק רב את הקשר בין קבלת ההחלטות של האדמיניסטרטור, שעולם מושגיו מחוץ לתחום המנוהל, לבין אנשי המקצוע. זה צריך להתחיל מאנשי המקצוע, משם צריכים לבוא הרעיונות, ולאדמיניסטרטור צריך להיות כלים מוגדרים לבדוק רעיונות אלו, ולברור את הטובים מהם לקראת ההחלטה. כלים שכאלו יכולים להיות כלים סטטיסטיים, חוות דעת חיצוניות, פיקוח, דברים כאלו שיכולים באמת להיות מצד אחד חיצוניים להוויה המקומית של העולם המנוהל, ומצד שני מקצועיים.

לאחר הבחינה באמצעות הכלים הללו, צריך להיות דיונים מקצועיים ואדמיניסטרטיביים שיביאו לגיבוש תוכנית. אחרי שהתכנית גובשה, מגיע שלב האחריות. השלב הזה הוא השלב הכי חשוב משום שהוא אומר שבמקרה של כישלון, מישהו צריך לשלם על הכשלון הזה. וכאן חשוב שתהיה הגדרה ברורה מי משלם במקרה של כישלון. ברוב המקומות מחליט המנהל, או גוף חיצוני שעובד עם המנהל, על סמך גחמת ליבם, מי האחראי. ופה טמונה בעייה בסיסית, משום שכמעט בשום מקום ממלכתי לא קרה בישראל שמנהל כושל שילם את המחיר. כמעט תמיד יש ש.ג. תורן, או מנהל זוטר, שמשלמים את המחיר.

חלק מזה נובע מהתפיסה השגויה בישראל שגורסת שמי שמנהל משהו, המשמעות היא שהגוף המנוהל הוא רכושו הפרטי ומותר לו לעשות ככל העולה על רוחו. במגזר הפרטי למשל, קורה מצב מעניין, יש בעלים, והוא משלם מחיר במקרה של כל כשלון, הוא משלם בכיסו. על כן, בעלים לעולם יהיו בעלי מוטיבציה גבוהה לאתר במערכת שלהם את הגורמים לבעייה, והם לא מסתפקים בש.ג. לעומת זאת במגזר הציבורי, מנהלים נהנים משני העולמות: מצד אחד הם נוהגים כאילו היו הבעלים מבחינת סמכויות, עושים כל דבר שרק מתחשק להם, ומצד שני, במקרה של הפסד, אינם משלמים מכיסם, בדרך כלל הם גם לא משלמים בקריירה או בכל דבר אחר, אלא פשוט ממשיכים לתפקיד אחר, בדרך כלל תפקיד נחשק יותר, גם במקרה של כישלון.

הציבור אינו מודע לדברים אלו ואינו דורש דבר בנוגע לכך. עיתונאים הם הללו היחידים שיש בידיהם להעניש מנהלים כושלים במגזר הציבורי, כאשר הם מעלים את הכשלונות שלהם לסדר היום. אבל, זהו מצב לא טיבעי. העיתונאים עצמם הם פעמים רבות חברים של מנהלים הנוגעים בדבר, ולעיתים, נוצר מצב שמנהלים הם עיתונאים, ולעיתים אף יו"ר אגודת העיתונאים בעברם. במצב כזה, העיתונאים אינם יכולים לסייע. מערכת המשפט יש לה אמנם כוחות רבים, אך ללא עיתונאים שיעלו יום אחר יום את העניין לסדר היום, מערכת המשפט לא תעשה דבר. רק דברים בעלי עניין תיקשורתי (להבדיל מעניין ציבורי, עניין ציבורי במובן הטהור הוא אינטרס של הציבור, עניין תקשורתי זה אינטרס של גוף תקשורתי, בדרך כלל שיקולי רייטינג), יהפכו כתוצאה מכך בעיני מערכת המשפט לדברים שיש בהם עניין לציבור, משום שלמערכת המשפט אין כלים למעט סדר היום של התקשורת לדעת מה יש בו עניין לציבור ומה לא.

דרכים נוספות שבהן הציבור יכול לגרום למנהל שטועה לסגת הם דרכים שקשורות בהתארגנות של אנשים פרטיים. גם במקרה הזה, התקשורת עדיין היא הדבר הקובע, אך, הסיכוי להפוך לאייטם תקשורתי גודל מאוד במקרה של התארגנות, וכמו כן, ההתארגנות גורמת להכרה ציבורית בבעייה, דבר שיש לו משקל מסויים. למשל, אף אחד לא רוצה שיהיה לו שם רע, שידבק לו שם של פאשלונר בציבור. וזה הדבר היחיד שהציבור יכול לעשות ללא הסכמה של עיתונאים. לתוך העניין המורכב הזה נכנסת 88FM. תחנת הרדיו 88FM היא תחנה ייחודית, ויש מספר דברים שיש לגביהם תפיסה לא נכונה, והם מודגשים, ההסבר למה התפיסה לא נכונה אינו מודגש עבור כל סעיף:

1. גלגל"צ היא תחנה גרועה. דווקא לא. גלגל"צ בתחום שהיא עוסקת היא תחנה סבירה, התחנה עוסקת בתכנים של מיינסטרים, השירות שהיא עושה למוזיקה הוא שירות טוב במידה מסויימת כשמדובר במוזיקה פופולרית.
2. כל תחנת רדיו יכולה ליישר קו עם גלגל"צ. הקהל לא רוצה שתי גלגל"צים. זה עומד בסתירה למהות של גלגל"צ או של כל תחנה שתשאף להעתיק אותה, שיהיו שתי תחנות כאלו. גלגל"צ שואפת לייצג את הזרם המרכזי, ואם תהיה תחנה נוספת שקולה בכוחה אז יהיו שני זרמים מרכזיים, וזה סותר את הרעיון של זרם מרכזי, ברגע שזה יקרה אז אחת התחנות תיפול, כי זרם מרכזי מטיבו הוא יחיד ובודד.
3. ברגע שעושים בתחנה פלייליסט, היא מצליחה כמו גלגל"צ. מאחר ובסעיף הקודם הוסבר שזה לא ייתכן, אני רק אוסיף דבר קטן, אם היו שתי תחנות מצליחות על בסיס פלייליסט, אחת מהן היתה נעלמת.
4. 88FM יכולה לתת מענה לגלגל"צ. 88FM אינה יכולה מכמה סיבות, ראשית, התשתית של 88FM היא פחות טובה בהרבה מזו של גלגל"צ, ולכן מראש לגלגל"צ יש פוטנציאל קהל יעד גדול, ובמקרה הזה, גדול פי כמה וכמה. דבר שני, נניח שיהיו שדרים שיצליחו במסגרת של 88FM למשוך קהל בסידרי גודל גדולים, אז הם מייד יחטפו למגזר הפרטי או לגלגל"צ עצמה, מקומות שבהם התנאים וסביבת העבודה טובים יותר.
5. הנתח של גלגל"צ בישראל גודל כל הזמן. הנתח של גלגל"צ וגלי צה"ל בכלל אינו גודל באופן משמעותי. מה שמצטמק זה רשות השידור, שאיבדה שליש ממאזיניה בעשור האחרון. גלגל"צ שומרת על אחוז פחות או יותר קבוע מכלל ישראל, כאשר האוכלוסיה גדלה, ומצד שני אחוז מאזיני הרדיו בישראל הולך וקטן לטובת האינטרנט אשר בו יש חופשיות גדולה יותר, על חשבון רשות השידור. אז כיום ישנו אחוז פחות או יותר זהה לרשת ב', גלי צה"ל, וגלגל"צ, וזה כבר לא ישתנה.
6. האזרחים בישראל רוצים חד גוניות, אם יש גלגל"צ אחד וזה מצליח, הם רוצים עוד אחד. בפוליטיקה בישראל לשם הדוגמא, נוצר מצב ששום שתי מפלגות לא יכולות להקים קואליציה. גם שום 3 מפלגות לא יכולות. לאף מפלגה אין רבע מקולות הבוחרים. בעבר, שתי המפלגות הגדולות היו מגיעות לרוב מוחץ. היום אף מפלגה לא בטוחה, כל מפלגה יכולה להמחק בתוך מספר שנים. בתרבות ובאמנות יש מגוון רחב. במוזיקה למשל, מוזיקאים ישראלים אפילו בתחום הפופולרי עושים שילובים רבים ולא שואפים להתכנס למשהו אחד, יש עדנה לסגנונות מוזיקליים כמו ג'אז ישראלי, יש פריחה של הופעות של ז'אנרים לא פופולריים, מוזיקה קלאסית, ג'אז, בלוז, פולק, ההבדל בין אלטרנטיבי לבין פופולרי מצטמצם, אמנים עצמאיים יכולים וגם עושים זאת, למכור יותר אלבומים מאמני מיינסטרים, מוזיקה יהודית ומוזיקה מזרחית היום מנוגנים בגלגל"צ, יש צריכה מוגברת של נוסטלגיה ישראלית, ובעצם, יש כל כך הרבה זרמים שהציבור הישראלי צורך במוזיקה שקשה בכלל לדבר על מיינסטרים כעל יותר מאשר מבזק חדשות, משהו שנותן פרופורציות לעיתים, אבל לא משהו שצורכים. נגמרו הימים שבסופרמרקט במחלקת הגבינות היה או 5% או 9% או קוטג'. היום יש סופרמרקטים ענקיים שבהם יש מחלקה עם אלפי, כן אלפי, מוצרי גבינה שונים. יש סופרמרקטים ייחודיים למזון אורגאני, ואפילו לבעלי חיים. יש עשרות חברות שונות שמוכרות מחשבים וציוד אלקטרוניקה, וכל מחשב בנוי מרכיבים של עשרות חברות שונות, וכל רכיב בנוי מתת רכיבים של כמה חברות נוספות. בשום תחום למעט הרדיו בישראל, ואולי עוד כמה תחומים שאני לא אכנס אליהם, מלבד זה שאני אציין שכולם ציבוריים, שבו יש חד גוניות.
7. אפשר לוותר בתרבות על דברים מסויימים. ויתור על דברים חיוניים משמעותו חוסר, חסך. אם ישאלו תלמידים בבית הספר מה הם רוצים ללמוד, זה יהיה טוב לחלקם, שיבחרו בדברים מאתגרים. אבל אחרים, שככל הנראה הם הרוב, עשויים לבחור בדברים פחות מאתגרים. ועכשיו נתאר מצב כזה, מצביעים, מי רוצה ללמוד מתמטיקה? אם הרוב בוחר שהוא לא מעוניין, אז מבטלים מתמטיקה לכולם! כמובן שזה דבר לא טוב, שייפגע מאוד באלו שכן רוצים, ובסופו של דבר בכולם, תהיה מדינה שמצויה בפיגור ניכר למול מדינות אחרות, ובכל התחומים שמושפעים, ולמעשה בכל דבר, תהיה ירידה דרסטית. כנ"ל בתרבות, זה פשוט פחות קל לראות את זה, אבל ויתור, כמו למשל הויתור של הרדיו בישראל על ז'אנר הבלוז, ויתור זה יש תשלום בצידו, שהרי הבלוז הוא הבסיס כמעט לכל מוזיקה במאה העשרים וויתור עליו מביא לפיגור תרבותי ניכר מול מדינות אחרות, פגיעה במוזיקה שמוזיקאים מייצרים, פגיעה בחוש הטעם של הציבור, ומכאן זה ממשיך כפגיעה בכל אמנות שהיא, לא רק מוזיקה, והשלכות נוספות של הפגיעה באמנות המושלכות על תחומים אחרים. מדינה בלי תרבות ואמנות נפגעת היצירתיות שלה, וכך כדור השלג הזה שמתחיל עם החלטה קטנה, ההשפעה שלו גדולה ממה שנראה לעין. די לציין שבעוד בקול ישראל הבלוז אינו פופולרי, ישנם אמנים ישראלים שממלאים מועדונים עם המוזיקה הזאת. 
8. אין צורך במתן מענה לכשלים בתחום מסויים, מה שפופולרי טוב, מה שלא, להכחיד. מה קורה עם כשל חברתי? בתי כלא למשל, מתמלאים כתוצאה מכשל חברתי. בתי אבות, מכשל בריאותי. וכדומה. בתרבות זה די דומה, אם בישראל לא תהיה תחנת רדיו שתיתן מענה לכשלים, זה ימנע מציבור שזה יכול לקדם אותו באופן אישי להתפתח. זה כמו קורס באוניברסיטה שאף אחד לא רוצה ללכת אליו, או מקצוע נדרש שאף אחד לא רוצה ללכת אליו, ואז אוניברסיטה או מכללה מציעים תנאים מועדפים להללו שיסכימו, לעיתים, לימודים בחינם. למה? כי זהו כשל שמביא בסופו של דבר לתשלום מסויים של החברה כולה.
9. אם יש צרכנים שיש סכנה שיעזבו עקב שינוי שמנהל החליט עליו, צריך להתעלם מההתארגנות ולקוות שהיא תתפרק למען ההצלחה. אם אזרחים יחליטו להחרים חברה מסיבה כלשהי, לא תמיד יהיה זה נבון מצד החברה להתעלם מהם. כך זה במגזר הפרטי היה תמיד. החברות שלא התייחסו לצרכנים, כבר לא קיימות, ולכן אין דוגמאות כאלו. חברה שיש אזרחים שפועלים למענה תמיד תאהב את זה. יתר על כן, חברה תמיד תרצה לדעת אם הצרכן מרוצה. חברות לעיתים משקיעות כספים רבים בשביל סקרים בקרב ציבור הצרכנים שלה. כל חברה רוצה להיות ברמה של שירותיות גבוהה ביחס למתחרותיה. ברגע שחברה מבינה שהיא הולכת להפסיד את הגרעין הצרכני הגדול ביותר שלה, היא חושבת 10 פעמים לפני ביצוע מהלכים הרפתקניים. כאשר ישנם צרכנים נאמנים שחברה יודעת שבאים אליה, ולמעשה, חברות מנסות תמיד לעשות חתכי אוכלוסיה בקרב הצרכנים בשביל לאפיין את הנקודות החזקות, ולחזקן עוד יותר,אז כאשר חברה מאתרת חתך אוכלוסיה שכזה, הסיכוי שהחברה תרצה לחסל את המאפיין הזה בקהל צרכניה הוא קטן מאוד, לפחות עד שלא הוכיחה שיש לה תחליף ריווחי יותר.
10. פגיעה במוזיקאים מקומיים שעוסקים באיזוטריה היא מבורכת, בכך אפשר לגרום להם לעבור לזרם המרכזי ולמכור יותר. זה לא יקרה. המוזיקאים הישראלים שנפגעים מהשינוי ב-88FM, אין להם תחליף אחר, והם לא יעברו לעשות מוזיקה אחרת, ואם כן, לא בטוח שהם יהיו טובים במשהו שהם נאלצים לעשות אותם מבלי שירצו.

אם יבינו את הדברים הללו, אני מעריך שיבינו למה יש בעייה בתרבות ואמנות בישראל. הבעייה נובעת מתפיסות שגויות לגבי מהות הרדיו ומטרותיו, ניהול כושל, שיטה לקבלת החלטות שאינה יעילה, וטעם גרוע. מה יעלה בגורלה של 88FM? התחנה פשוט מאוד, תקרוס. יכול להיות שזה ייקח שנה או שנתיים, ויכול להיות שהרבה פחות, אבל היא תקרוס.