נדהמתי לגלות את הנתונים חסרי ההגיון של עניין המונדיאל. משום מה, ערוץ אחד השייך לרשות השידור שהיא המונופול הממשלתי על שידורים ציבוריים, החליט לקחת על עצמו רכישה תמוהה של זכויות המונדיאל בעלות 30,000,000 ש"ח. חשוב לציין שזהו רק המחיר של עלות השידורים, שלא כולל עלויות נוספות, למשל, עלות השהות בדרום אפריקה עבור מספר לא ידוע של עובדי רשות השידור שיצאו לשם.
וזה לא כולל את שאר העלויות. אם מחברים את העלויות הכוללות בוודאי הסיפור הזה יותר מ-30,000,000 ש"ח, אפילו לא התחלנו לדבר על טכנאים ושדרים, יועצי תסרוקות וכדומה, דברים הכרחיים שבלעדיהם רשות השידור לא יכולה לתפקד. וזה מדהים, משום שזה פי כמה וכמה ממה שהשידור הציבורי משקיע בשנה בהפקות מקוריות, כ-10,000,000 ש"ח, כולל הכל. האם זה הגיוני שהשידור הציבורי יעדיף שעובדיו ומנהליו יטיילו להם בדרום אפריקה, יתחככו עם כל מיני אנשים, יהנו להם מנופש אקסלוסיבי שרוב אזרחי המדינה בכלל לא יכולים לחלום עליו, בשעה שיוצרים ישראלים והיצירה הישראלית אינם זוכים מרשות השידור לתמיכה ריאלית?
מתוך כ-מליארד ש"ח בשנה, לא כולל חור שנתי בתקציב וחובות, אחוז אחד להפקות מקור, וכל השאר לשומנים כאלו ואחרים. הסיפור הזה של המונדיאל הוא שערוריה במיוחד כשידוע מצבם של האמנים שיצאו להפגין בשנים האחרונות מספר פעמים נגד הפגיעה בהם. אמנם אמנים אלו לא יצאו להפגין נגד רשות השידור, אך אין זה גורע מאחריותה הברורה של רשות השידור לעניין. ערוץ 2 הוא זה שכן עוסק בהפקות מקור, למרות שאין זה התפקיד שלו. תפקידו להשיג רייטינג.
משום מה במדינת ישראל התהפכו היוצרות, בעוד הדו"חות השנתיים של ערוץ 2 מלאים בסקירה מפורטת של הפקות מקור בתחומים שונים, ותקציבים מכובדים שמפוזרים בצורה מושכלת פחות או יותר עבור התחומים, השונים, הדו"חות של ערוץ 1 מלאים בשאלות שעוסקות ברייטינג, ואין להם שום דבר לדבר עליו כתרומה ליצירה הישראלית!
מאחר וברור ליוצרים שרשות השידור זה סוס מת שיונק את לשדה של המדינה, צובאים האמנים על ערוץ 2 שם יש כסף ושמחת חיים. אני לא רואה סיבה אחרת הגיונית. וזו הבעייה, ערוצי טלוויזיה ציבוריים צריכים לתת מענה סביר להצגת היצירה המקומית, כפי שזה קורה למשל ב-BBC עטורי הפקות המקור. לא ייתכן שפחות מאחוז מהתקציב יוקדש לזה, זה לא סביר בכלל. אם כן ברור שערוץ 1 ורשות השידור מהווים בעיה, הם גורמים לא רק לעומס כלכלי מיותר על הציבור, אלא שהם גם לא עושים את עבודתם.
מה יקרה להפקות מקור איכותיות שאינן פונות לרייטינג? בערוץ 2 לא יציגו אותם כי הן לא מתאימות, ובערוץ 1 לא יציגו משום שאין כסף, הכסף הושקע ביועצי תסרוקות למגישי מבט, מסעות של ראשי רשות השידור לדרום אפריקה, קואצ'ינג למנכ"ל, שהוכחש בעבר אגב, ותשלומים עבור סדרה שהתבטלה שמאחוריה סיפור מביך ברשות השידור, ובסופו של דבר בשביל שכולם יצאו מרוצים מהעסק, הציבור משלם, ואף אחד לא בודק מה בעצם העניין הזה, ואיך זה יכול בכלל להיות.
הרפורמה ברשות השידור גם היא נטל כבד על הציבור, לפני שנים כבר היו צריכים לבטל את האגרה, אותו מס נוראי שדומה לימי הביניים במהותו. חשוב לזכור שאגרת הרדיו נסתרת מעיני המשלמים ומועברת בשקט ממשרד התחבורה, אבל זה באמת סיפור אחר, שולי לחלוטין כאשר בוחנים את כלל העניין הזה עם השידור הציבורי. נראה שמדינת ישראל לא רוצה להתאושש משיטות עסקנים מיושנות ובלתי תקינות שרק גורמות לנזקים.
רשות השידור זה מקום טוב להתחיל בו משום שלא צריך אותם. ישנם משרדים רבים שצריך להכנס בהם, הביטחון שיש שם עודפי שומן רבים, החינוך, ועוד. אבל ברור שאי אפשר לסגור את משרד החינוך או הביטחון, אלו דברים שיש חובה לטפל בהם בלי להחריבם, ודברים נעשים מידי פעם, נחשפות שחיתויות, נעשים תיקונים, יש שר ממונה עם אחריות שבדרך כלל יש איזושהי שליטה על מה שקורה עם תקציבים.
ברשות השידור הכל פרוץ. ישנה מליאה שמלאה בעסקנים מהמפלגות החזקות, ובבעלי אנטרסים. מליאת רשות השידור אמורה לייצג את הציבור, אבל, הציבור בדרך כלל לא מהווה פקטור ושיקול, מה גם שהמליאה הזאת אין לה שום סמכות שהיא עושה איתה משהו, והסיבה שהיא מתקיימת זה בשביל שאנשי רשות השידור יוכלו באמצעות העסקנים להבטיח את המשך התקיימות רשות השידור.
בשנת 1986 הוקם ערוץ 2. מאז ועד שנת 2004, הוקמו כ-6 ועדות מלאות, ועוד מספר ועדות קטנות יותר בשביל לטפל בבעיות שהיה ברור למין הרגע הראשון שעניין של זמן הוא לפני שיתגלעו. גם פוליטיקאים ניסו באופן פרטי ובלי ועדה לעשות דברים שונים במטרה לפתור את בעיות רשות השידור. במשך 18 שנים אלו, כל הועדות, כל המסקנות, כל היוזמות, הכל נדחה ולא בוצע דבר, עד שרשות השידור עמדה בפני פשיטת רגל ברורה, לאור ההדרדרות במדרון במשך שנים של חוסר טיפול. ואז לקחו את מסקנות ועדת דינור שהוקמה בשביל לרצות את כל בעלי האנטרסים. ועדת דינור היתה מורכבת מאיש מקצוע אחד כעלה תאנה, ושורה ארוכה של אחרים שהיו שם בשביל לתת מסקנות שיהיו מקובלות על בעלי האנטרסים.
למרות שמסקנות ועדת דינור התקבלו לכאורה, לא מדובר במסקנות שבאמת פותרות את הבעיות, וגם לא ממש התחשבו בהם. חשבו אנשי רשות השידור מניין ימצאו מוצא. הביאו כיועץ את סיימון ווילסון מהבי בי סי שינסה לתת להם השראה ורעיונות להמשך. ווילסון אמר להם מספר דברים. אחד הדברים העיקריים שהוא אמר, שזה סוד ההצלחה של הבי בי סי, הוא ביכולת שלהם להשתנות עם הזמנים. את זה אבל לא כל כך רצו לשמוע. עוד הוא סיפר שלבי בי סי יש 8 ערוצי טלוויזיה משלו, עשרות תחנות רדיו, ואתר אינטרנט מאוד פופולרי. גם זה לא ממש עורר עניין.
הוא סיפר על חשיבות היצירה המקורית והפקות המקור, ועל חיזוק הקשר עם הציבור הבריטי. גם זה לא עניין אותם. שני דברים עניינו את אנשי רשות השידור: כיצד לעשות עוד כסף, וכיצד לקבל עצמאות בתקציב. וכמובן שהכי חשוב: "בעיית התערבות הפוליטיקאים" דבר שהיה חשוב מאוד להביע מסר בפני סיימון ווילסון שיחזור לבריטניה ויספר על ה"אמיצים" בשידור הישראלי שנלחמים בממשלה. זה החלום של רשות השידור: תקציב אינסופי, ולצידו רשות לעשות בו כל העולה על רוחם ללא פיקוח. לכן עוד תשלום עבור יועץ ירד לו לטימיון, שום דבר ממה שייעץ איש הבי בי סי לא הופנם, הם רק רצו להשיג טיעונים טובים נגד פוליטיקאים בכל הקשור לניהול הכספים.
גם בשנת 2008 נערך דיון במכון לדמוקרטיה, שוב משהו הזוי, לא נאמרה מילה על יצירה, רק על שימור הג'ובים, תקציבים והעלאת הרייטינג שכבר ירד לחמישה אחוז. וכמובן ירון דקל נתן נאום ארוך על מה שהוא רואה כבעייה מספר אחת, שכשנתניהו היה באיזשהו פגישה פתאום כל התחנות עברו לקבל עידכון. זה סוג של משהו הזוי, שמסביר מדוע אין צורך בשידור ציבורי. במקום שיידונו בכיצד לעשות את תפקידם, מתכננים את האופן הגלובלי שעל פיו צריכות לנהוג כל התחנות בשביל שיוכלו לשים את הדגש על מה שהם רוצים ולהכתיב מדיניות אולי באיזשהו דימיון שכביכול דברים עובדים ככה.
הבעייה העיקרית שהפוליטיקאים רועדים מפחד. בגלל זה אין לנו שידור ציבורי בישראל. הפוליטיקאים חוששים מהלובי בתקשורת. מהכוח שיש להם בקרב עיתונאים ובכל מיני מקומות יכול להיות שגם בבית המשפט. הרבה יותר קל במקום לטפל בעניין הזה, לתת לזה להדרדר. הפקות מקור איכותיות בעברית שיכלו לגדל דורות ולפתוח אותם לעולמות קסומים, לא מתקיימות כי אין כסף. עם תקציב אפסי הוכיחו אנשי "לאטמה" שפתחו ערוץ אינטרנט והקליטו שיר שהם יכולים להשפיע על העולם: צפו בקליפ שלהם של 4 דקות יותר אנשים מאשר כל הצופים של ערוץ 1 במשך 4 חודשים ובתקציב אפסי.
ולמה רק בעברית? מה קורה עם אוכלוסיות רבות, אם זה בדואים צ'רקסים ודרוזים, או למשל ערבים נוצרים, או מוסלמים, האם אין מקום ליצירות מקור גם עבורם? מדוע שרשות השידור לא תעסוק ביצירה, בהפקות מקור, תסייע לאמנים שונים לתת סוגים שונים של דברים אותנטיים ואיכותיים? מישהו מתפלא שלבי בי סי יש ארבעים אחוז צפייה, למרות שהם לא עוסקים באופן ישיר ברייטינג זול, ואילו לערוץ 1 יש 5 אחוזי צפייה למרות שאין להם שום איכות?
אני מקווה שיסגרו את רשות השידור במהרה בשביל שיהיה סוף סוף שידור ציבורי במדינת ישראל.