המגמה הכי חשובה שקרתה השנה לתעשיית המוזיקה המערבית קשורה במוזיקת ראפ: בשנת 2011 הראפ הוא מעודן יותר ביחס לעבר, ישנה מגמה כזו שבה הראפ והתדמית של הראפרים משתנה מעט, מתמתנת. המגמה הזו משפיעה מאוד על כללי המשחק, משום שהראפ הוא זה שמוביל את תעשיית המוזיקה מבחינת יצירתיות ודחיפה לשינוי.
מותה של איימי ווינהאוס הוא סיפור מעניין מבחינת תעשיית המוזיקה. ווינהאוס עשתה שינוי גדול בדעת הקהל שרוצה לחזור ככל הנראה לזמרות שיש עומק רב יותר בשירתן. זו מגמה מפתיעה כי עד כה בנושא עומק זמרות פופולאריות ישנה ירידה תלולה במשך השנים, ווינהאוס קיבלה הזדמנות מעניינת ולקחה אותה בשתי הידיים, עם מותה ייתכן ותעשיית המוזיקה תנסה לשמר את הנישה. החל מהצלחתה של סוזן בוייל בשנת 2009, היה פתח לזמרות שיכולות לשיר בלי להיות מעצבות אופנה או דוגמניות, ולהצליח להיות פופולאריות. השנה הם מצאו את אדל, זמרת שמספקת את זה וההצלחה גדולה מאוד.
תעשיית המוזיקה הצליחה בשנת 2011 למצוא דרכים שונות בשביל להמשיך ולשלוט, התחזקה מאוד לעומת שנים עברון בהם נחלשה, ומקומה נראה יציב. יתר על כן, נראה כי צמצום הפערים הטכנולוגי לכאורה שמאפשר זמינות אולפן איכותי במחיר סביר לכל נפש, לא הביא לשינוי משום שהעיקר נותר בזירה של השיווק והפרסום שם בעצם צריך להביא את הכסף הגדול והקשרים הגדולים, והאליטה של תעשיית המוזיקה תמשיך לעשות זאת טוב יותר מאחרים.
באופן יחסי חלה ירידה בקרנן של ההופעות ההחיות במהלך 2011. זוהי מגמה שמעניין אם תימשך, אך בעוד בשנים קודמות היו מי שגילגלו קופות אדירות מסבבי הופעות חיות, השנה נראה שחלה ירידה בעניין זה, הכוכבים הגדולים של התעשייה הם הללו שיכולים לייצר הקלטות כאלו שתעשיית המוזיקה מצליחה ליצור עבורם את התדמית המתאימה בשביל להמשיך ולשווק לציבורים גדולים את ההקלטות הללו כמשהו "עדכני", כביכול, שכדאי לשמוע בשביל להיות בעניינים.
עם שלל תוכניות "ריאליטי" בהן כביכול מגלים לציבורים את הכשרונות שמחוץ למיינסטרים, תעשיית המוזיקה הרחיבה את שליטתה על נישות חיצוניות, ועם הגברת האכיפה על תכנים וזכויות יוצרים באנטרנט, משתמשת תעשיית המוזיקה גם באנטרנט, כבר לא נבהלת ממנו אלא מתרגלת ולא רוצה להפרד ממנו. למרות התחזקות יחסית של תעשיית המוזיקה ישנה גם היחלשות במובן מסויים, המובן הוא שתעשיית המוזיקה עוסקת במוזיקה מערבית, והקהל למוזיקה הזו מצטמצם. בשנים הקודמות מוזיקת עולם הצליחה וזה עניין של זמן עד אשר סגנונות עם אוריינטציה שונה יהפכו לפופולאריים כאשר האוכלוסיה במערב משתנה דמוגרפית. כיום אוכלוסיות מהגרים גדולות במערב אינן משתתפות במשחק וצורכות מוזיקה ממקורות אחרים, האוכלוסיות הללו גדלות בעוד האוכלוסיות המערביות יורדות, עם ירידת ההיפ הופ וההתחברות של אוכלוסיות אלו למקורות שלהן, נפתח פתח לחברות שיכולות לטרוף את הקלפים לפחות על הנייר.
כפי שהתעשייה של האפריקאים- אמריקאים וכן התעשייה של ההיספאנים הן עצמאיות במידה רבה, סביר שיצאו אוכלוסיות נוספות בשלב כזה או אחר בגרסאות שמשלבות את הפולקלור שלהן עם המערב. במצב כזה, עשויות לגדול אליטות נוספות לתעשיית המוזיקה שיאיימו בכוחן ועוצמתן על האליטות הקיימות בתעשייה, שכמובן לא יוותרו בקלות וישתמשו בידע, במשאבים ובכוח בשביל לשמור על כוחם.