בראשית הפרק הראשון כתבתי על ווילי דיקסון שהיה מלחין מבצע ויוצר חשוב הן לבלוז והן לרוקנרול וסגנונות שונים של רוק. כן כתבתי על חשיבות מבצעי שיקגו בלוז בתקופה בה דיקסון היה האיש החשוב של הלייבל צ'ס כהשפעה מעצבת על הרוקנרול והרוק, בראשם מאדי ווטרס. ווטרס אמר משפט שאולי מסכם היטב את החלק ההוא "The Blues Had A Baby And They Named It Rock And Roll". הרוקנרול הוא במידה רבה הבייבי של הבלוז כפי שראינו. לאחר מלחמת העולם השנייה החל לצמוח זרם חדש בתרבות האפרו-אמריקאית הפופולארית. בעוד הבלוז השתייך במידה רבה לכולם, כולם עסקו בו ועשו אותו, לבנים, שחורים, בלוזיסטים, רוקנרוליסטים וג'אזיסטים, בבחינה החברתית, רוחות חדשים נשבו בקהילה האפרו-אמריקאית.
הג'אז שהיה מוזיקת הריקודים לפני מלחה"ע השנייה, איבד את הבכורה לסגנון הג'אמפ בלוז, סגנון שהתאפיין בזמר בלוז מוביל ותזמורת ג'אז מאחוריו בסגנון הביג בנדס בתחילת שנות הארבעים. עוד לפני כן התזמורת של קאב קאלווי (Cab Calloway) הייתה פופולארית מאוד מאז תחילת שנות השלושים, התזמורת שלו הייתה מאוד מחוברת לתרבות האקלקטית של סוף המאה ה-19 שנקראית וואדוויל (Vaudeville), שאיחדה אומנויות במה שונות פעמים רבות לכדי הופעות שבוצעו בזו אחר זו ושיתופי פעולה בין-תחומיים, קאלווי שילב מוזיקה עם סגנונות ריקוד שונים ועם מדיות אמנויתיות שונות.
[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=uQyQ4NprVA0[/youtube]
ניתן לראות את ההשראה בין האנימציה של מקס פליישר לתנועה של קאלווי (1932)
המדיום הקולנועי והטלוויזיוני איפשר לאיש הקולנוע מקס פליישר ליצור אנימציה בהשראת קאב קאלווי והריקוד שלו. קאלווי השפיע על עיצוב הריקוד, בהחלט הריקוד היה מאפיין חשוב כחלק מההופעה שלו, מלבד תזמורת הג'אז שמאחוריו והשירה שלו ומאפייני הבלוז והוואודוויל בתוכנית שלו. מלבד הריקוד שלו עצמו וההשראה לפליישר, קאב קאלווי השתתף בסרטים שונים.
[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=y-kJqM7he9o[/youtube]
קאב קאלווי (1934)
שימוש נוסף היה ברקדנים שונים, על האחים ניקולס נאמר שזהו הריקוד לזוג המצולם הטוב בהיסטוריה מכל הבחינות:
[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=_8yGGtVKrD8[/youtube]
פתיחה קאב קאלוואי – ג'אמפינג ג'ייב ולאחר מכן מצטרפים האחים ניקולאס סרט סטורמי וודר (Stormy Weather)
קאב קאלווי היה סנסציה בכל מובן, שינה את פני האמנות בארה"ב מבחינות רבות, אך גם סימן את התחלופה, מהבלוז המוקדם של בסי סמית'(Bessie Smith) ואמניות דומות ששילבו שירת וודוויל עם בלוז, ואמני הבלוז השורשי והג'אז של ניו-אורלינס כולם חלק מתרבות הבלוז של שנות העשרים, סימן קאלווי שינוי ודרך חדשה בחסות המשבר הכלכלי של שנת 1929.
התבנית הזו של זמר או זמרת עם תזמורת ג'אז הייתה לפופולארית ביותר, אמני ג'אז כמו קאונט בייסי ודיוק אלינגטון להם היו תזמורות פופולאריות בתקופת הביג בנדס הרבה מכך כתוצאה מהיותם יכולים להתחבר לקהל הפופולארי באמצעות זמרים ובאמצעות מוזיקה לריקודים. ואז מגיע הג'אמפ בלוז כאשר הסגנון של קאלווי ירד מהאופנה, מגיע לואיס ג'ורדן עם נוסחה חדשה, דגש על מילות הקטעים ומסרים מועברים באמצעות השירים, תזמורת ג'אז מלווה ושירת בלוז.
[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=xrsfdccS_Lo[/youtube]
שנות הארבעים, לואיס ג'ורדן מסביר שהג'אז הוא היסטוריה וה"ביט" הוא ההווה מסרים שונים ולמעשה הוא מבצע ראפ
הקשר של לואיס ג'ורדן לבלוז נותר חזק, והוא היה האמן האפרו-אמריקאי הפופולארי ביותר וככל הנראה המשפיע ביותר בכל הזמנים, ביחס לתקופתו. היו שנים למשל 1946 ו-1947 שכמעט בכל השבועות היה שיר שלו במקום הראשון במצעד האר-אנ-בי השבועי. למעשה בין השנים 1941-1951 הפופולאריות שלו היתה כה גדולה שכמעט אין מי שגדל באותה תקופה שלא גדל על השירים שלו, אם זה אמני ג'אז כגון ג'ון קולטריין, או אמני בלוז כגון בי.בי. קינג, או מוזיקת נשמה כג'יימס בראון, ג'ורדן היה השפעה גדולה על מה שיעשו לעתיד לבוא. ג'ורדן היה חולייה מקשרת בין הבלוז הישן, הביג בנדס והוודוויל אל העידן שאחרי מלחה"ע ה-2. עכשיו 4 ביצועים לשיר Keep a -Knocking:
[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=0KG9UDXnScY[/youtube]
ג'ימס בודל-איט וויגינס (James "Boodle-it" Wiggins) (1928)
[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=6pcve7daxNM[/youtube]
לואיס ג'ורדן (1939)
[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=Zgnhhbzj1xg[/youtube]
צ'אק וויליס (1954) (Chuck Willis)
[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=_gPuwIiM7QA[/youtube]
ליטל ריצ'ארד (1957)
סרטונים אלו ממחישים את הגשר והרציפות במוזיקה של האפרו-אמריקאים על בסיס של ביצועים שונים לאותו הקטע. לואיס ג'ורדן היה צומת ממנה עוצבו הרוקנרול ומוזיקת הנשמה מאוחר יותר. היו מוזיקאים רבים מתחומים רבים, ביג בנדס, גוספל, בוגי ווגי, ג'אמפ בלוז ואחרים שהשפיעו על עיצוב מוזיקת הנשמה, לכולם היה משותף אלמנט הבלוז. מוזיקת נשמה היא חיבור של בלוז וגוספל, ג'יימס בראון, ריי צ'ארלס, ואחרים הדגימו זאת פעמים רבות.
כעת בחזרה לפיסקה הראשונה, על הרקע שאחרי לואיס ג'ורדן ועם הפנים קדימה אל מוזיקת הנשמה, באותה התקופה הבלוז כאמור היה נחלת הכלל, ואילו בקהילת האפריקאים אמריקאים בשנות החמישים החלו לנשב רוחות חדשות של שינוי. ההתנגדות ל"תופעת הדוד תום", לצד התארגנות קהילות למען שמירה על זכויות אזרח צצו במקביל והסלוגנים של התקופה כגון "שחור הוא יפה" מהווים חלק מהרצון של האפריקאים אמריקאים להגיע לחופש בחברה ולא רק להיות קיימים בתוכה באופן מוגבל. "הפנתרים השחורים" וארגונים דומים פעלו לעיצוב דמותו של האפריקאי-אמריקאי, בפירוש, מחדש, לא עוד "הדוד תום", כינוי לגנאי לאפריקאים-אמריקאים שהיו לנערי שעשוע עבור לבנים על חשבון הקהילה האפריקאית-אמריקאית, עשו מעצמם צחוק והשתתפו בעצם בתעמולה שהשתמשה באמנות, תעמולה שרצתה להציג באופן מגוחך את השחורים.
הגדרה זו מחדש בעצם נלחמה בהלך הרוח ה"בלוזי" ששלט ושהיו לו קונטציות מיושנות שקשורות לעבר מביש עבור הקהילות האפריקאיות אמריקאיות. בצורה זו הבלוז בהדרגה איבד מכוחו החל מסוך שנות החמישים, ומילת המפתח החדשה היתה "סול", נשמה. המאכלים הדרומיים שהיו לפולקלור הוגדרו תחת השם "Soul Fool" והמוזיקה החדשה היתה מוזיקת Soul. ג'יימס בראון, ריי צ'ארלס ואחרים לא היו שונים מאנשי בלוז לפניהם, הם עשו בלוז, אבל משהו בהלך הרוח החדש עיצב מחדש את הבלוז הזה ונתן לו את הטוויסט הזה שהמוזיקה מכונה סול.
[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=A_70mdkHMB4[/youtube]
Goin' Down Slow-St. Louis Jimmy Oden שנת 1941 קטע בלוז
בוצע על ידי אמנים ביניהם ריי צ'ארלס וארתה פרנקלין במסגרת מוזיקת נשמה
אמני מוזיקת נשמה כמו אמני רוקנרול יצאו כהמשך למוזיקת הבלוז. מכאן התפתחו בהמשך זרמי ההיפ הופ והרוק שעד ימינו הם פופולאריים מאוד.