בתאריכים 7-9.06.07 (יוצא בימי חמישי שישי ושבת) ייערך בקיסריה פסטיבל ג'אז כמיטב המסורת. כותרת הפסטיבל אינה משקרת "ג'אז של פעם במסורת הנגנים הגדולים" כאשר האמנים המופיעים אינם חברה שבאים לשחק משחקים אלא חברה שבאים לעבוד: לנגן ללא הפסקה. מסורת הג'אז ידועה, ניו-אורלינס, דיקסילנד, סווינג אלו מילות מפתח הבאות לתאר בצורות שונות את הג'אז כפי שהופיע במקוריותו ובמלוא הדרו בתחילת המאה העשרים בארצות הברית. זהו פסטיבל שונה במהות התכלית מהפסטיבלים האחרים של הג'אז, אילת, תל-אביב וגבעתיים, לא רק מהסיבה שלא יהיה שם דריסת רגל לשום פיסה פופוליסטית, או חפיפניקיות מסוג זה או אחר, ולא רק מהסיבה שהלהקות שמגיעות מנגנות באנטנסיביות אלא בעיקר מהסיבה שהלהקות הללו מהוות הוכחה להתחדשות של הג'אז. בשנות השמונים סימן את כיוון ההתחדשות המרעננת הזו האמן Wynton Marsalis, ומאז להקות כגון אלו מהוות הוכחה שאפשר לנגן ג'אז במאה העשרים ואחת והג'אז הזה נשמע חדש ומרענן.
Evan Christofer הצעיר בן ה-32 מגיע עם הקלרינט שלו הישר מניו-אורלינס. לאחר שהשתפשף בחוף המערבי הבין שהצליל שלו דווקא מתאים לניו-אורלינס שם קבע את מקום מושבו. ההרכב שהוא יוביל ביום חמישי 7.6.07 לא מתפשר על פחות מאשר לגעת במסורת המפוארת של תור הזהב של הג'אז. Jonn Bunch למשל, אמון על קלידי הפסנתר, נמצא בשטח כבר זמן מה: הוא ניגן עם אמנים כג'ין קרופה, וטוני בנט, או לצד ענק הסווינג בני גודמן כבר בשנות החמישים. Jay Leonhart אוחז בבאס שניגן עם לי קוניץ וגרי מאליגן האגדי, הוא יודע מה זה סווינג ומה זה Cool ומהווה עוד חולייה עתירת נסיון. James Chirilio הגיטריסט הוא חולייה צעירה ומרעננת נוספת, ועל התופים אמון Ed Metz Jr. פחות מבטיח מהאחרים על הנייר אבל מביא הרבה מסורת והרבה עבודה להופעה.
יום שישי הוא יום שיא של עוצמה. Aaron Weinstein הצעיר הוא אטרקציה, רבים מדחיקים כי הכינור היה כלי חשוב מאוד בימי ראשית הג'אז, בעיקר הפרופוגנדה הנשפנית שמציגים טייקוני הג'אז מאז ימי הביבופ גורמת לכך, אבל היו כמה וכמה ענקי כינור, ונוטי שניגן עם אדי לאנג, או השותף של דג'אנגו ריינהארדט, סטאפן גראפלי היו אבני יסוד חשובים של הג'אז שניגנו מוזיקה ברמות האיכות הגבוהות ביותר של הג'אז. היו אלו ימי השיא של הג'אז שמעולם לא התעלו מעליהם. עם ווינשטיין יש את הגיטריסט המהוקצע Bucky Pizzarelly שגילה אותו וסייע לווינשטיין להגיע לבמות ג'אז חשובות ולפתח את הצליל שלו. פיצארלי הוא אולי הגיטריסט היחיד בעולם שיכול לנגן סווינג אמיתי בכל הרכב בו הוא נמצא, ועצם הגעתו לישראל היא אחת מהנקודות לציון בפסטיבל. Mickey Roker המתופף ניגן עם כל המי ומי, בית ספר לתיפוף, בניגוד לדיבורים על אנרגטיות שבאה מתוך שמפסיקים לנגן כפי שקורה בהרבה מהלהקות של הג'אז ה"חופשי" של ימינו (קשר חלש בלבד לג'אז החופשי של שנות השישים) מיקי רוקר הוא אנרגטיות אמיתית. Warren Vache עם החצוצרה מוסיף את הכלי החשוב הזה לאוסף. לסיום היום הזה השארתי את Red Holloway. הוא ניגן עם שורה של בלוזיסטים, בראשם רוזבלט סייקס הפסנתרן המופלא, ועבד עם ג'אזיסטים כג'ורג' בנסון וג'ימג'אם עם שורה של ג'אזיסטים אגדיים כגון בן וובסטר דיזי גילספי ודקסטר גורדון.
במוצ"ש תגיע Terry Blane זמרת כמיטב המסורת של ענקיות הווקאליסזם של הג'אז. מלווה בלהקה חזקה ואדוקה. Mark Shane הפסנתרן מבסס את הסגנון על ענקי הענקים של פסנתר הג'אז, ג'לי רול מורטון, ארל היינס, ג'יימס פ. ג'ונסון . Allen Vache עם הקלרינט הוא אולי מי שאפנה אליו את מיטב הקשב, לאור האהדה שלי לכלי הזה, הקלרינט הוא כלי עם גוון מיוחד. Phil Flannigan עם הבאס מוסיף עומק רב. האמנים מופיעים לעיתים ביותר ממופע אחד לכן גם הפירוט על המופע הראשון והשני יותר ארוך, חלק מהאמנים של המופע השלישי כבר הוזכרו במופעים הראשונים. הפסטיבל מעורר ציפיות רבות ושלושת הימים כולם הם פסגת האיכות לפחות על הנייר ובהנחה שהקהל יגיע עם אנרגיות להפוך מופע שחייב להיות טוב למופע בלתי נשכח צפוי להיות אחד הפסטיבלים הכי טובים שנראו פה.