מוזיקת הבלוז – פרק 2 – לשיר זה לא מספיק בשביל להיות חופשי, אבל כמעט בכל מצב האדם מספיק חופשי לשיר

בעבור יצירה אמנותית כמו ציור או פסל נדרש חלל שבו ניתן להציגה. בשביל תאטרון או ריקוד צריך מקום , במה מיקום צופים. בשביל מוזיקה, הדבר היחיד שצריך זה אוויר. האוויר הוא מתווך בין המוזיקה שמבצע המוזיקאי לבין עור התוף של השומע.


שירים תוך כדי עבודה

בבסיס המהות של אמנות וכל סוגי האמנות העברת מסרים. בין אם זה הצגת תאטרון או ציור קיר. זה חשוב להבין את זה, לא ניתן למצוא את זה כתוב ברור ובהיר בקלות כי זה די מוצנע. גם אם אמן ינסה להסתיר כל מסר עדיין יעברו מסרים. המסרים יכולים להיות מועברים על ידי היוצר לעצמו או לסביבה אך בכל אופן הסביבה תקבל את המסרים שהיא רוצה לקבל, בדיוק כמו כל מסר שעובר בתהליך של קשר בין צדדים.

מספיק לדבר, לזמזם או לשיר, לשרוק, לחרוק, כל דבר שהוא מפיץ את הצלילים והמילים לחלל האוויר, ומשם אל אזני האנשים שבסביבתו. ניתן להמשיך בשגרה היומית ולהעביר מסרים בשירה או נגינה וזה יכול להיות אפילו על ידי משהו בסיסי למשל על ידי יצירת קצב מסוים או רחש מסוים. וזה התהליך שבו נוצרת מוזיקה בסופו של דבר, מתוך דברים בסיסיים כגון אלו.

 [ המוזיקה ככלי תקשורת אינה בלעדית לבני אדם, אלא גם בעלי חיים. אך אצל בעלי החיים אין צורך בתעשיית מוזיקה שתחליט איזה מסרים היא משווקת לקהל היעד. אצל בני האדם בימינו תעשיית המוזיקה בוררת חלק גדול מאוד מהמסרים, למשל , כאשר צופים בסרט ושומעים פס קול מלא יריות , זה מוזיקה שתעשיית המוזיקה מייצרת עבור תעשיית הנשק, כאשר נשמע קולות רקע הזויים, בסים מעוותים וכל מיני צלילים שכאלו נדע כי זה עבור מסרים שמבקשת תעשיית התרופות מתעשיית הקולנוע לבצע באמצעות פס קול מוזיקלי של צלילים. ]

להמשיך לקרוא מוזיקת הבלוז – פרק 2 – לשיר זה לא מספיק בשביל להיות חופשי, אבל כמעט בכל מצב האדם מספיק חופשי לשיר

מוזיקת הבלוז – פרק 1 – התקופה שבה צמח הבלוז, המאה ה-19

[סדרה של כתבות הנוגעות במוזיקת בלוז , בעיקר אוסף דברים שלא ניתן לקרוא עליהם במקום אחר.]

המאה ה-19 הייתה בסימן שינויים חברתיים כלכליים תרבותיים טכנולוגיים ואחרים, למשל טכנולוגיות של העברת מידע חדשניים, טלגרף, טלפון ואחרים שאפשרו תרבות פרסום ועיתונות שיכולים בזמן אמת להעביר מידע בתפוצה רחבה לראשונה. לעומת החדשנות הזו- דרום ארה"ב היה עדיין בהיסט לאחור, עידן של חקלאות ושל עבדות כשבצפון הסתיימה העבדות כבר בתחילת המאה ה-19, בדרום הפיתוי להשתמש בעבדים כידיים חקלאיות היה רב: עבד הוא רכוש בעליו, עובד הוא שכיר. הבדל בעלות , בשעות העבודה וכדומה ברור, עלות נמוכה לעבד ותפוקה גבוהה יותר.

ההתנגשות בין עבדות לבין התנגדות לעבדות הלכה והתרחבה במשך השנים שעד למלחמת האזרחים. בשביל לתחזק את העבדות, לא הספיק רק החוק הקיים, אלא, האליטה השלטת תחזקה את התודעה של עולם העבדות על בסיס יומיומי. התקשורת, בתי המשפט, וכמובן, כל סוגי האמנות והתרבות כולם גויסו , כאשר המטרה כמובן להציג את העבדות כאידיליה מושלמת עבור השחורים.

נוצר מכלול תרבותי אמנותי שהתגבש לכדי תאטרון ה-"minstrel shows", מחרוזת של מופעים שונים ומשונים עם מסרים של גזענות , דעות קדומות ונימוקים להצדקת העבדות.

דנדי ג'ים מקרוליינה – דמות מינסטרל . דאנדי במובן הרגיל פירושו גבר שמטפח את עצמו, אך המובן קיבל משמעויות אחרות בתוך עולם המינסטרלסי.

להמשיך לקרוא מוזיקת הבלוז – פרק 1 – התקופה שבה צמח הבלוז, המאה ה-19

ארתה פרנקלין #3 (1964-1966)

אלבום 7: Runnin' Out of Fools

סגנון: פופ (1964)

רקע:

אלבום נוסף לארתה בקולומביה, וניסיון ראשון לצאת מהג'אז והבלדות למוזיקה פופולארית של התקופה.

האלבום כולל ביצועים רבים לשירים פופולאריים, למשל The Shoop Shoop Song (It's in His Kiss) שהיה להיט זה לא מכבר ב1964 לבטי לאוורט , i can't wait untill i see my baby's face שבוצע על ידי ביבי וושינגטון בשנת 1963, "How Glad I Am" להיט של ננסי וילסון, Walk On By שהיה להיט לדיון וורביק בשנת 1963. "Every Little Bit Hurts" שהיה להיט בשנת 1964 לברנדה הולווי, "You'll Lose a Good Thing"  שבשנת 1962 לברברה לין אוזן היה להיט, "It's Just a Matter of Time" משנת 1959 שברוק בנטון הצליח איתו , "My Guy"  שהיה להיט של מרי ווילס בשנת 1964.

בקצרה נאמר כי ארתה ביצעה באלבום גרסאות לשירים שהצליחו ממש בשנים האחרונות שלפני כן. להמשיך לקרוא ארתה פרנקלין #3 (1964-1966)

ארתה פרנקלין #1 (1956-1962)

כתבה עם מותה של הזמרת ארתה פרנקלין , שמטרתה לסקור את האלבומים.

אלבום 1:  Songs Of Faith

סגנון: גוספל , שנה 1956

רקע
ארתה פרנקלין נולדה בממפיס, טנסי בשנת 1942. בשנת 1946 האב, סי.אל. פרנקלין, מונה לעמוד בראש הכנסיה הבפטיסטית "בית אל החדשה" בדטרויט. הכנסיה היתה מחוברת מאוד לפעילות חברתית ולמוזיקה, עם פרנקלין האבא, המקהלה של הכנסיה היתה לשם דבר בתחום.

בשנת 1956 והיא בת 14 בלבד , אביה של ארתה פרנקלין, שתמך בכשרונה לכל אורך הדרך, הקליט איתה את האלבום הראשון שלה שהופץ על ידי חנות תקליטים מקומית מעין "הוצאת בוטיק".

ארתה מלווה עצמה בפסנתר עם מעט קולות רקע של צוות הכנסיה. האלבום הוקלט בהקלטה "חיה", ובו קטעים שונים בסגנון גוספל, שמחוברים לרקע ולגורמים המוקדמים להשראה של ארתה פרנקלין וכשרון הנגינה והשירה שלה.

באלבום עיבודים ליצירות שונות מפס הקול של הכנסיות הדרומיות בארה"ב, החל ממזמורים כנסתיים מהמאה ה-18 , דרך קטעים של תומאס א. דורסי (Thomas A. Dorsey), אבי הגוספל המודרני משנות ה1930-ים ועד שירים חדשים עוד יותר של מלחינות בנות זמנה וזמרי מחאה, שמיצגים את המאבקים החברתים שמהוים גורם ברקע של ארתה והכנסיה.

האלבום חושף טפחים שונים מכשרונה של ארתה פרנקלין הצעירה. להמשיך לקרוא ארתה פרנקלין #1 (1956-1962)