Henry Townsend היה עד לפני ימים ספורים ככל הנראה הבלוזיסט החי האחרון שהקליט בשנות העשרים, בשנת 1929 הוא הקליט את הקלטות הבלוז הראשונות שלו והוא בן 19 שנים בלבד. בשנות השלושים הוא שיתף פעולה עם אמנים רבים, כגון Walter Davis, Roosevelt Sykes, John Lee Sonny Boy Williamson, Big Joe Williams,Robert Nighthawk ,Peetie Wheetstraw ואחרים, היו אלו האמנים המצליחים ביותר של התקופה וטאונסנד נכח ברגעים הללו איתם בהקלטות.
טאונסנד נולד במיסיסיפי ב-1909 אבל היגר בגיל צעיר מאוד לסיינט לואיס. כבר כנער הצטרף לסצנת הבלוז המקומית שהיתה לאחת הרתקות ביותר, הוא שאף לחקות את הנגן המפורסם של העיר Lonnie Johnson בתחילה אבל פיתח לעצמו סגנון ייחודי שונה לחלוטין מהאחרים בשלב מוקדם. ההקלטות הראשונות שלו הן ראשית סגנון הבוגי לגיטרה, אותו סגנון שג'ון לי הוקר הפך לפופולארי כל כך שנים לאחר ההקלטה של 1929 של Henry's Worried Blues. לקראת סוף שנות השלושים טאונסנד כבר היה פחות פעיל באולפני ההקלטות אליהן חזר שוב בשנת 1961.
ההתענינות בטאונסהד כמו נגני בלוז ותיקים אחרים היתה רבה, בייחוד משום שבהיותו קרוב לכמה וכמה מהדמויות החשובות שלא זכו להקליט הרבה, היה לו הרבה מידע עליהם כולל כיצד נגנו. למעשה Cairo Blues במקור של Henry Spaulding היה אחד הדברים שביקשו מטאונסנד שוב ושוב לנגן. טאונסנד היה מקור בלתי נדלה לפרטים על אגדות כמו סוני בוי ויליאמסון הראשון שנרצח ב-1948, וטאונסנד הקליט איתו בשנות השלושים, או למשל רוברט ג'ונסון שטאונסנד סיפר על המפגש ביניהם, וכמובן חברי הסצנה מסיינט-לואיס. טאונסנד המשיך להקליט בשנות השבעים השמונים התשעים ואף הוציא אלבומים חדשים במאה ה-21, כמעט בכל עשור של חייו ייצא לו להקליט, די הרבה עבור מי שחי 96 שנים. אחת הבעיות היתה ההכרה שלא תמיד זכה לה.
במשך השנים קרו מספר פעמים מקרים בהם או ששיר שביצע ייצא עם שם של מישהו אחר (למשל על השם של נגן אחר, Henry Thomas שהגיע בכלל מטקסס וניגן בסגנון שונה) או שלא זכה להכרה על שירים בהם השתתף ואפילו כאלו שהוא כתב! במשך הזמן הוא זכה למעט מאוד הכרה יחסית לפועלו ותמיד היה צנוע, לא ביקש כל הכרה מעולם. והנה הוא נבחר כמו שרואים בתמונה להיות אחד מהשישה שיצויינו בטקס יוקרתי כאמנים הראשונים של היכל התהילה של גרפטון, ויסקונסין, אותם אולפנים אגדיים בהם עברו מגדולי הבלוזיסטים. דווקא ליום הטקס הוא לא יכל להגיע עקב מצבו הבריאותי, במקומו הגיעו נציגים מטעמו כולל בנו שקיבלו עבורו את אותות ההוקרה ונסעו לבקרו על מיתת חוליו, הוא נפטר שעות אחדות לאחר שהראו לו את הכבוד לו זכה. סוף סוף ולאחר 96 שנים זכה הנרי טאונסנד לקבל את שהיה ראוי לו שנים ארוכות, את המקום בין הללו שתרמו רבות לבלוז ולאיך שהוא התבצע ועוצב.
