מי שמחפש מוזיקה עם חיוניות ועוצמה יכול למצוא אותה בטיפאני ג'ו הצעירה אולי יותר מכל אחד אחר. השירה שלה היא משהו-משהו. קשה לי לחשוב על זמרים עולים ברמת מקוריות כזאת מזה כמה שנים טובות. להאזנה וצפייה.
מירי בן-ארי נפגעה בתאונה
הכנרית הישראלית המצליחה מירי בן-ארי נפגעה בתאונה די מוזרה, בלשון המעטה. אני לא מנסה לרמוז שהיתה יד מכוונת חלילה, לא מהבחינה הזו, אלא שחשוב לזכור שאמריקה זה מקום מסוכן ומירי בן-ארי היתה במקומות מסוכנים באמריקה. לא ברור מהכתבה מה מידת הפגיעה, אבל חשוב לקוות שבן-ארי תחלים במהרה.
בן-ארי התבטאה מספר פעמים בנושאים שונים חלקם נוגעים לפוליטיקה האמריקאית.
ליאוניד ברנשטיין
הפעם אני לא כותב אלא מפנה למה שכתב אמנון לנגי בפורום Y-NET. אפשר להכנס להודעות הנוספות של לנגי בתגובה לעצמו במהלך השרשור.
קריאה מהנה.
עומר שומרוני מראיין את אשר פיש
בבלוג של עומר שומרוני מתפרסם ראיון עם אשר פיש, מנהל אומנותי ישראלי במשרה חלקית, שהגיע לארץ במיוחד בשביל לנצח על יצירתו של ריכרד שטראוס "ארידונה בנקסוס" ובאמתחתו מספר מילים ותובנות מעניינות, חלקן מוזיקליות, חלקן פוליטיות. הראיון מעניין ממספר סיבות, לא רק בגלל שהוא חושף את קשיי התקציב של ישראל שלא מאפשרים לו להביא אמנים מהשורה הראשונה לארץ, אלא רק מהשורה השנייה, והשאיפה והרצון להגדיל את התקציב בכמה מאות מליונים בשביל לשפר את איכות האמנים המגיעים די מובנת, ולא רק בגלל שכמחליף של דניאל בארנבוים הוא אימץ עמדות פוליטיות דומות: נסיון נמשך לדחוף את ביצוע וגנר בישראל במקביל לביצועים תכופים יותר של שטראוס בישראל וביקורת חד כיוונית גורפת כלפי ישראל בנוגע לסכסוך במזרח התיכון, אלא בעיקר בגלל הבשורה שהולכים לשתול מגברים בבניין האופרה לצורך שיפור האקוסטיקה.
די תמוה בעיני ששיפור האקוסטיקה בימינו כרוך בשימוש במגברים חשמליים ומחשבים דיגיטליים. הדבר נראה לי אף כסותר, אמנם, כשמדובר בנישה הרומנטית יותר של המוזיקה הקלאסית, אמנים כוגנר שטראוס ואופרות יש פחות חשיבות לאקוסטיקה בעיני, אבל בכל זאת, אם רוצים לשפר אקוסטיקה אמצעים חשמליים ודיגיטליים נראים לי הדבר האחרון שראוי לקחת בחשבון. בעצם זה הסוף של ההרמוניה האקוסטית ומעבר לניגון מוזיקה דיגיטלית שלא ממש משרת את צרכיה של המוזיקה הקלאסית המסורתית. באך דיגיטלי? אני ככל הנראה לא המבין הגדול ביותר למוזיקה קלאסית, אבל אני מעדיף לשמוע ביצועים לבאך שמבוצעים באותה שיטה שבה הם מבוצעים מזה מאות שנים, ואני לא רואה כיצד שימוש באמצעים דיגיטליים יכול לשפר זאת.
50 אלבומי הבלוז של 50 השנים האחרונות
המגזין דאון ביט מפרסם רשימה בשנת 2003 של האלבומים הגדולים של הבלוז של חמישים השנים האחרונות. מאג'יק סאם גורף 2 אלבומים ברשימה. בכללי אהבתי את הרשימה, מגוונת, בלי יותר מידי התקשקשויות, ומה שהכי יפה ברשימה שלמרות שהיא טובה אפשר להכין רשימה לא פחות טובה עם 50 אלבומים שונים לחלוטין, אפילו כמה רשימות כאלו. זה היופי שבאמנות. אז מי שאין לו אלבומי בלוז ורוצה לטעום יכול באמת לפשפש ברשימה ולחפש משהו הולם.
מי שכבר שוחה בבלוז בודאי יכול להנות מהרשימה עצמה. יחי הרשימות!