שנה לבלוג

הבלוג נפתח באופן מעשי בראשון ליולי 2006. הפוסט הראשון על רוג'ר ווטרס בהופעתו בישראל היה יום למחרת. הפוסט המסכם הזה מביא לסך של 165 פוסטים שלהם התפרסמו 81 תגובות. מספר המבקרים היומי (מבקרים שונים) הממוצע הוא בסביבות 250, בשבוע הממוצע עומד על 1150 בערך, ובחודש יש 2800 מבקרים שונים פחות או יותר. אין לי נתונים מעבר לכך עכב שהסטטיסטיקה החלה להספר רק בדצמבר 2006 וכל המידע נמחק ואותחל לפני חודשיים. המבקרים מגיעים בעיקר מארה"ב וישראל אך גם די במפתיע ממדינות רבות אחרות.

הרעיון של הבלוג כפי שראיתי אותו בתחילה היה לכתוב פוסטים קצרים בנושאי מוזיקה מהמאה העשרים שמטרתם ליצור בקורא מוטיבציה לקרוא קישורים שאליהם הפניתי. הרעיון היה לכתוב פוסטים קצרים עם תמונה אולי ולקשר את הקורא אל מה שראיתי כתוכן האמיתי, אתרים אחרים, כמו בפוסט הזה כדוגמא על האתר של הג'אז המנומס. הדבר בלט אפילו יותר כאשר גם כשכבר עשיתי כתבה גדולה בהיקפה, כמו הראיון עם רועי גיארי, התעקשתי לעבוד קשה על לכתוב אותו לעורכי האתר שיפרסמו באתר ובבלוג רק העברתי קישור לראיון. סוג אחר של פוסטים היה אנקדוטות קצרות כמו בדוגמא הזאת, פוסט על לואיס ארמסטרונג והיהודים, התפיסה היתה שצריך תמונה קטנה להמחיש, ולכתוב עוד כמה מילים ואז לסיים באנקדוטה קצרה או בקישור למקום אחר.

להמשיך לקרוא שנה לבלוג

מוזיקה ביום הזכרון

המוזיקה של יום הזכרון היא מוזיקה של כיסופים, געגועים, ערגה, אהבה ואחווה. זוהי מוזיקה שמזכירה לנו את הללו שניספו הללו שלא יוכלו עוד לשיר הללו שחייהם נקטפו בטרם עת. הם גיבורי החיל שלנו ולכבודם אנחנו שרים. בלעדיהם לא היה כלום. יותר מכל, זוהי המוזיקה שמזכירה לנו את המציאות הקשה הזאת בה הטובים הוקרבו למען השאר. בעוד התחושות לגבי השכול הן אנדיבידואליות, כל אחד והקרובים לו, כל אחד והעולם הקטן שלו, המוזיקה משפיעה על כולם, כולם שומעים אותה כאחד, המוזיקה מחלחלת לעמקי הנשמה של כל אחד ואחד. באמצעות המוזיקה נכנסת האווירה בה כולנו מרגישים כאחד וחשים אחד בשכול של השני. תחושות קשות אלו הן המעט שאפשר לעשות לזכר הנספים.

חמישיית הבלוגים המועדפים שלי

מי שמסתכל בבלוג בצד שמאל יראה תחת מועדפים 5 בלוגים. אני מקפיד להשאיר שם את הבלוגים הישראלים למוזיקה שאני נכנס אליהם הכי הרבה. למה חמישה? 1. זה מסורת שראיתי בהרבה בבלוגים. 2. לינקים להרבה מידי מקומות מוזילים את ערך המקומות שנבחרו. 3. כבלוג אחריותי היא להציג את הללו שמועדפים עלי באופן אישי ורשימה קטנה מידי או גדולה מידי חוטאת למטרה.

ראשית הגדרה קטנה, בלוג הוא פורום שרק אדם אחד יכול לפתוח בו הודעות חדשות. אדם זה מנהל את תוכן הבלוג באופן מלא. אחרים יכולים אמנם להגיב אבל סדר היום נקבע ע"י מנהל הבלוג בלבד.

הערה: אמנם יש פורומים שבהם המנהלים שואפים לנהל את סדר היום ומוחקים מצנזרים ומעבירים הודעות, לעיתים ברמה של בלוג ומי שמגיע ל"פורום" שכזה ורואה שמרבית ההודעות נפתחות ע"י אדם אחד, או שהודעות שנפתחות ללא רשות של המנהל זוכות לחבורות של טרולים מקפצים, מחיקות, העברות לשרשורי אשפה ודברים שכאלו, שיבין שהוא אורח בבלוג למעשה ולא ממש בפורום שמוגדר כדבר יותר דמוקרטי. כך שלמרות שלכאורה הממשק דומה לממשק של פורום הרי מדובר בבלוג לכל דבר.

ומה זה בלוג שנערך ע"י תרומה של מספר אנשים? עיתון.

ונעבור לבלוגים האהובים עלי, אין חשיבות לסדר שבו הם מוצגים:

הבוטיק של ליהיא: הבוטיק של ליהיא הוא אחד ממעוררי ההשראה הגדולים ביותר שנתקלתי. סקירות מדהימות בעיקר כשהיא כותבת על מטאל/רוק כבד אני שותה בצמא. לעיתים מלווים קליפים לדוגמא בדרך כלל אמני הארדקור בתחום. השבוע למשל נכתב אודות להקה כמו טייפ או-נגטיב שהקליפ המלווה שלה הוא מוזיקה מצמררת בעומקה כמיטב המסורת. בנוסף נכתב על האלבום החדש של מאשין הד היותר מפורסמים, ועל הלהקה הבלתי מוערכת באופן מספק שנקראת דאון.

קסטה: בלוג מאוד חשוב למי שרוצה להשאר עדכני, מקצועי ולא נופל מבלוגים מקבילים בינלאומיים בתוכן ובאיכות.

הבלוג של אדם: מי שרוצה להכנס לנבכי מוזיקה מורכבת ומתקדמת הבלוג של אדם יכול להוות מקום מרתק לבלות בו, ולמעשה אין הרבה בלוגים בעולם עם רוחב סקירה שכזה. רבים מהאמנים המצויים שם הם אמנים שלא קל למצוא אותם, אדם מספק הסברים מאלפים על המוזיקה ומנהל את האתר שבו הוא גם מוכר מהמוזיקה.

בעיקר מוזיקה: בלוג של מוזיקה קלאסית בידי עומר שומרוני שאמנם בשיגרה הכתבות מעניינות בעיקר למי שבתחום ופחות לחובבי מוזיקה אחרים, אבל מידי פעם מפציץ כתבה מלאה בתובנות מעניינות, בין אם זה ראיונות או סקירה היסטורית מעניינים.

mitkadem.co.il: לא בדיוק בלוג במיטב המסורת של הבלוגים, כשהאתר למוזיקה מתקדמת בעברית יצא לפועל ספק אם בכלל היתה מודעות לנושא הבלוגים, האתר הוא גם מקיף מאוד יחסית לבלוגים. הסיבה שאני מקטלג אותו כבלוג הוא שלמרות החומר העצום שיש בו הוא אתר שנערך ע"י אדם אחד (ראה הגדרה לעיל). בכל אופן, אתר איכותי.

חמישה חודשים לפסטיבל אילת

עוד חמישה חודשים לפסטיבל הג'אז באילת 2007, פסטיבל הג'אז הישראלי היחיד שנמצא על המפה. הפסטיבל שמצטיין בהבאת אמנים מהשורה הראשונה (בדר"כ פסטיבלים אחרים מביאים את האמנים הללו לאחר מכן אם יש באפשרותם), ייערך בסוף אוגוסט. בקישור הבא אפשר לראות שההכנות לפסטיבל בעיצומן. הפסטיבל בנוי על אנשים אמינים שנים הביאו את הג'אז לישראל בתקופות קשות כמו גם קלות. הפסטיבל צפוי השנה להיות טוב וחם במיוחד אחרי שבשנה שעברה המלחמה בצפון היתה בעיצומו של הפסטיבל, השנה אפשר לקוות לפסטיבל שיפצה על כך.

זה הולך להיות פסטיבל הרבה יותר טוב מהפסטיבלים שבמרכז משום שלאילת באופן מסורתי אמנים בכירים מבכרים להגיע לפסטיבל שבאילת וסיבתם עימם. אילת גם בנויה הרבה יותר טוב לפסטיבל, עיר קיט אמיתית. מה שנשאר זה לספור לאחור לקראת הרשימה ולקוות שהטובים ביותר יגיעו. בהצלחה לאילת.