קטגוריה: כללי

בשעה שעולם הג'אז בארה"ב עבר ל"ביג באנדס", באירופה דווקא הרכבים יותר מצומצמים פרחו. גדול הג'אזיסטים האירופאים אולי של התקופה, היה דווקא גיטריסט, דג"אנגו ריינהארדט. יחד עם שותפו סטפן גרפלי, ובהשפעת הצמד האמריקאי אדי לאנג-ג'ו ונוטי, הנהיגו השניים סצנה מעניינת ששיאה הלהקה של השניים שהיתה מבוססת על כלי מיתר. בנוסף שיתפו פעולה עם אמנים רבים, הן מקומיים והן אמריקאים שחצו את האוקיינוס והגיעו לאירופה.

בנוסף ללהקות שמבוססות על כלי מיתר, התעסקו השניים גם עם להקות מסוגים אחרים, פריז הפכה להיות מעצמת ג'אז, ומורשת ארוכה של ממשיכי דרך, בעיקר ממשיכיו של דג'אנגו, יצאה לדרך. כיום נחשב דג'אנגו עדיין לאחד מגדולי הגיטריסטים. מבין הגיטריסטים האקוסטיים של הג'אז יש הרואים בו את הגדול והמשפיע מכולם. הדבר משכיח את הנכות שהיתה לדג"אנגו ביד שמאל, נכות שגרמה לכך שרק 3 מאצבעותיו היו בריאות, אחת נוספת היתה מוגבלת, והאחרונה , היתה כמעט מוגבלת לחלוטין. ריינהארדט התגבר על המגבלות הללו וייצר לעצמו סגנון ייחודי שלא נפל מאף נגן בריא, יתר על כן מי שמאזין לו בלי לראות יתקשה להאמין שסבל מנכות כה מגבילה. ריינהארדט הוכיח שבאומנות אין גבולות, ובאמצעות הכישרון שלו, הרצון שלו< והאהבה שלו למוזיקה ניצח את המוגבלות הפיזית והפך לאגדה, אגדה שעד היום ישנם הללו שיושבים באיזה חדר כלשהו בעולם ומנסים ללמוד ממנו ולהמשיך את דרכו.

היום לפני 16 שנים הלך לעולמו סטיבי ריי וואהן. בגיל צעיר מאוד כבר אובחן אצלו כשרון אצל הקרובים לו, כשרון שהמשיך לפתח למעשה עד ליום מותו. מקום הולדתו, אוסטין, טקסס, היה מקום מלא בבלוז ורוק בעת נעוריו בשנות השישים ובתחילת שנות השבעים הוא עזב את בית הספר והחל לפעול בסצנה המקומית כנגן. בגיל 20 בשנת 1974 הוא מצטרף ללהקת הקוברה, הלהקה המשמעותית הראשונה שלו שאיתה גם זוכה בפרסים מקומיים ובהכרה מקומית באוסטין טקסס, כהלהקה היא אחת החמות שיש.

בגיל 23 הוא עובר ללהקת Triple Treat, שמונהגת ע"י הזמרת Lou Ann Barton, להקה איתה יישאר עד סוף הקריירה כשלמעשה הלהקה "Double Trouble" שליוותה אותו היתה המשך שך הלהקה ההיא סטיבי ריי כשהחל להנהיג את הלהקה ולעצב אותה לסגנונו שינה את שמה. בשנת 1982 בהופעה פרטית עבור להקת "האבנים המתגלגלות" זכה לתשואות מהרוקיסטים הותיקים שהיו שם, אחד מהם, דייויד בואי זימן אותו להקלטות של אלבום חדש Let's Dance שבואי עמל עליו. סטיבי ריי ולהקתו זכו לחוזה עם מגלה הכשרונות ג'והן המונד והשאר היסטוריה, סטיבי ריי זכה להכרה בשנים שלאחר מכן כגיטריסט הטוב בעולם לדעת רבים, והוציא עם להקתו מספר לא מבוטל של אלבומים. בשנת 1990 בגיל 46 סטיבי ריי הלך לעולמו בתאונת התרסקות מטוס.

גדולת זמרות הג'אז אמרה פעם : "אמא ואבא היו סה"כ זוג ילדים כשהם התחתנו. אבא היה בן 18, אמא בת 16, ואני הייתי בת 3 שנים". בגיל 6, הולידיי כבר יצאה לעבוד.

בשנת 1933, ג'והן המונד, אחד ממגלי הכשרונות הגדולים של המאה גילה אותה. באותה שנה הוא הספיק לסדר גם לבסי סמית' האלילה וההשפעה הגדולה של בילי הולידיי, וגם לבילי הולידיי הזדמנות להקליט. זו היתה למעשה השנה שבה העבירה בסי סמית' את השרביט לבילי, ההקלטות האחרונות של בסי האגדית לעומת ההקלטות הראשונות של בילי הולידיי, האגדית גם היא. השאר היסטוריה, תוך כמה שנים עבדה הולידיי עם כל הגדולים, עד שהפכה להיות מספיק גדולה בשביל להיות הגדולה מכולם. השירה שלה כמו הדמות שלה נותרו של האישה שלא היתה לה ילדות, ילדה שהיתה אוכלת, ישנה ונושמת את הבלוז במלוא הטעם שלו. קולה המופלא הכיל בתוכו את כל זאת ועוד. הולידיי הלכה לעולמה ממחלה קשה וממאירה בגיל 44.

באד פאוול נחשב היה לגאון בפסנתר הג'אז כבר בגיל 20. הבעייה העיקרית היתה שבאותה שנה הוא פגש את המשטרה כשהיה קצת שתוי. התוצאה היתה שהוא הוכה באכזריות ע"י השוטרים, מכות שלא התאושש מהן לעולם. לאחר שהוכה באמצעות בקבוק בראשו בתגרת בארים, פאוול סבל מבעיות נפשיות ופיזיות ונדד מבי"ח לבי"ח בלי יכולת לשפר את מצבו.

בתי החולים הפסיכיאטרים הפכו אותו בטיפולים נסיוניים בשוק חשמלי לנכה לחלוטין ריגשית ופיזית, אך הדבר לא שינה מבחינת העוצמה שלו, פאוול היה מוכשר מספיק בשביל שיכתוב את הביבופ בצורה שבה ההיסטוריה קוראת אותו, אלמלא הבעיות הקשות שליוו אותו היה קשה לדעת היכן זה היה נגמר, בפשטות ברור היה לכולם כמעט שפאוול הוא המרכז של הפסנתר, מי שמוביל אותו למחוזות הבאים שלו, מי שמנגן היום את המוזיקה של המחר. אין ספק שבעיות האלכוהול של פאוול ליוו אותו כל חייו ברגעים העצובים ביותר שעברו עליו, אבל קשה לחשוב על ג'אזיסט גדול אחד שלא העריץ את היכולות שלו. מותו של פאוול ב 1966 היה גם במידה רבה הזמן שבו נוגן אקורד הסיום של התפתחות הביבופ. באופן סימלי, ענק הפסנתר, מי שהיה ממולידי הביבופ, מת בדיוק בזמן שהביבופ הפסיק להתפתח.

רורי בלוק היא תופעה בפני עצמה. החל משנות השישים עת פגשה ענקי בלוז אקוסטי, היא למדה את רזי המקצוע. חמושה בגיטרה אקוסטית, היא החלה להפיץ את הבשורה שלה, אשה לבנה ששרה את הדלתא בלוז. במשך השנים היא אף הכינה קלטות וידאו ללימוד לאחרים והוציאה אלבומים כמו גם הופיעה מסביב לעולם.

כעת היא יוצאת באלבום שמוקדש כולו לרוברט ג'ונסון, אלבום שבו היא מבצעת משיריו. מכל הללו שביצעו אלבומי הוקרה לרוברט ג'ונסון, דווקא רורי בלוק היא המעניינת ביותר ולו משום שהקדישה לאמני הדלתא בלוז את כל חייה המקצועיים.