בלוג בנושאים שונים, מסביב למוזיקה, אמנות, וטעם
התחרות מבית היוצר של ייסוד מונק, בהחלט עשויה להצית את הדמיון של אמני ג'אז. אולי לא אותם סכומים גבוהים כמו בספורט,
אם למשל חושבים על תחרויות הטניס של ווימבלדון, אבל בכלל לא רע.
45,000$ סה"כ יחולקו, לא סכום שכדאי להתעלם ממנו. למוזיקאים בתחילת דרכם זהו נכס אדיר, גם קצת ירוקים לשימון חשבונות הבנק המידלדלים, הכרה שאפשר לצרף לקורות החיים, וסיפוק עצמי על זכייה בתחרות. בהצלחה.
לכל חובבי הדרכת הפינגווין לג'אז על דיסקים יש חדשות טובות, אחד הכותבים של הספר ההוא יוצא בספר חדש שייקרא אנציקלופדיית הג'אז.
Richard Cook הבריטי כותב הספר מאתגר כעת את עולם הג'אז, בעידן האול-מיוזיק וזרימת המידע באנטרנט, מעניין יהיה לראות האם עדיין יש מקום גם לדברים נוספים, ולמי שיש מקום פנוי בספרייה, אולי כדאי לו לשקול לצרף לשם ספר, אשר אמור לצאת ב-29 באוגוסט, ואשר נראה כי יכלול כל מיני אנקדוטות מעניינות על הג'אז, כאשר הכל מסודר אלפא-בטית. הסופר הוא מומחה לא קטן לג'אז, ופרט לאנקדוטות, יכלול בספרו גם סקירה היסטורית ומקצועית על האמנים השונים. נראה שווה.
מאחורי הקלעים של הג'אז יש כל מיני סצנות לא מוכרות אבל הדברים הקטנים חשובים גם הם.
אחד מהם זה ג'אז ביולי. 25 שנים זה מסורת נחמדה וכדאי לציין את זה. אז הנה בבקשה.
סגנון הפיוז'ן די במפתיע הגיע מבית מדרשו של מיילס דייויס. במשך שנים מיילס נראה היה כמי שפרי-ג'אז לא עושה לו את זה. הדבר השתנה כאשר עבר להגדיר סגנון מוזיקלי חדש, פיוז'ן, שבו שילב גם דברים הקשורים בפרי-ג'אז. הוא הכניס דברים שלפני כן לא נגע בהם, כלים חשמליים, אלמנטים של רוק, אלמנטים של פ'אנק, אפילו אלמנטים פסיכדליים. היום נסקור כיצד זה קרה. לא פחות מ 5 אלבומים מיילס דייויס שיחרר בתוך פחות מארבע שנים. בין 1969 ל 1972 שהם חשובים להגדרת הסגנון.
In A Silent Way, שם האלבום הראשון בסדרה מעיד אולי על הדרך ה"שקטה" שבה מיילס הכניס לג'אז את הרעיונון הללו, או אולי הכניס לרוק את רעיונותיו הג'אזים המודאלים, תלוי מאיזו נקודת מבט מסתכלים על זה. Bitches Brew הגיע מייד לאחר מכן , וזכה להצלחה מיידית אם כי העמיד עבור קהל הג'אז הותיק שלו שלושה סימני שאלה ליד שמו. מיילס לאן??? Live Evil כמו גם Tribute To Jack Johnson לא הותירו ספק – מיילס מתרחק מהזרם העיקרי של הגאז לטובת נישה חדשה. On The Corner חתם את חמשת האלבומים שמיילס הגדיר בהם את ראשית הפיוז'ן. לימים הנגנים שליוו את מיילס היו הללו שהקימו להקות שהמשיכו לקחת את הסגנון למחוזות נוספים, להקות כמו Wheather Reportו ה-Mahavishno Orchestra התבססו מאוד על רעיונות אלו והפכו לקלאסיקות של הסגנון.
לואיס ארמסטרונג התייחס ליהודים בספרו "במילים שלו". הוא ערך השוואה שבה אמר "אם האנשים שלנו היו כמו היהודים, היינו דבקים זה בזה, עוזרים זה לזה, ומפסיקים לנסות לארגן מישהו אחר שיעשה עבורנו את העבודה שלנו". לואיס ארמסטרונג ראה ביהודים שבהם נתקל דוגמא ממנה צריך ללמוד. במשך השנים משמשים דבריו של ארמסטרונג כלי לניגוח הן של יהודים והן של שחורים. טענות כגון שלואיס ארמסטרונג שהה בבי"ח יהודי בעת שכתב את הספר הן פופולאריות.
לא צריך להפעיל את הדימיון בשביל להבין את הכוונה, בהיות חייו של ארמסטרונג תלויים ברופאים יהודים, מן הסתם שבחים ליהודים יבואו לידי ביטוי חזק בספר. הללו שהשתמשו בדבריו של ארמסטרונג לניגוח התבססו על כך שארמסטרונג בעצם מצייר תמונה לא מחמיאה לבני עמו בעוד הוא משבח את היהודים. האמת שארמסטרונג נלחם בשנאה העצמית של השחורים כלפי עצמם כל חייו ככוכב, והקטע של היהודים בסיפור הוא קטן ממה שחושבים, ארמסטרונג פרץ דרך עבור השחורים בזה שזכה ללגיטימציה כאמן מוביל ומשפיע, ובעוד הסיבה לשבחיו ליהודים עשויה להיות כזו או אחרת, הרי שודאי אינה מעלה או מורידה מסיפור החיים שלו כאמן והמוזיקה שייצר שתשאר לנצח.
"As far as religion, I'm a Baptist and a good friend of the Pope, and I always wear a Jewish star for luck. Those people who make the restrictions, they don't know nothing about music; it's no crime for cats of any color to get together and blow."