חודש: אפריל 2007

למול התחזיות הבלתי אופטימיות בעליל של רבים בתעשיית המוזיקה לגבי עתיד המוזיקה, בפרט עתיד הדיסקים והתקליטים, ישנם כאלו ששוחים נגד הזרם. בשנת 1988 החליטו בחברת הענק CBS למכור את הלייבלים למוזיקה שלהם. חברת סוני עטה על המציאה. היתה זו מעין פרישה של CBS שעשו חיל בתחום התקשורת. אמנם היה זה שנה לאחר המצאת האמ.פי.שלוש, אבל היו אלו ימים של שיא לחברות תקליטים. סי.בי.אס בניגוד לזרם של ההשקעות בחברות תקליטים, פרשה מהמשחק דווקא כשהיה בשיאו. לפני כשלושה חודשים, החליטו בסי.בי.אס להצהיר על חזרה למשחק.

כחברת ענק שישבה על הגדר 18 שנים וראתה את השוק צונח משנה לשנה, מגיעה סי.בי.אס מוכנה. הרעיונות שלהם שונים מהמצופה מחברת תקליטים באופן מסורתי. סי.בי.אס הבינו כבר לפני שנים את הקשר בין הטלוויזיה לבין המוזיקה. ויש בזה הרבה, מספיק לנסות לחשוב על טלוויזיה וסרטים בלי מוזיקה. מתי פעם אחרונה פתחת טלוויזיה ולא היתה מוזיקה ברקע? זה לא קורה יותר מידי. אם כי נשאלת השאלה המרכזית מדוע מחליטים סי.בי.אס דווקא עכשיו להכנס למשחק.

למרות הטענות על קטינת שוק המוזיקה, צריכת המוזיקה רק גודלת. המכירות צונחות אבל זה לא אומר שאנשים צורכים פחות מוזיקה, ההופעות החיות ממשיכות להיות פופולאריות מאוד, והאנטרנט מכיל יותר ויותר מוזיקה לשיתוף מידי יום. המדייה האנטרנטית גודלת והמדייה של המכירות הדיגיטליות גודלת, הבעייתיות של חברות התקליטים היא רק באכיפת חוקים למניעת תפוצה בלתי חוקית של מוזיקה, דבר שלא נעשה עד כה.

סי.בי.אס יכולה להקים לייבל קטן ואף גדול, את הידע השם והמשאבים יש להם וקשה לחשוב על אמן שלא ירצה לחתום אצלם, אבל למרבה הפלא האג'נדה שלהם היא דווקא ללכת על האמנים הלא מוכרים ולתת להם במה ולשלבם בתוכניות שלהם ומה שיהיה מוצלח ומצליח הם אף ישווקו על מדייה של תקליטורים.

נראה כי מדובר באיזשהו נסיון של סי.בי.אס לבחון את השוק ואת ההזדמנויות שהוא מכיל בתוכו,כך יוצא משהו באמצע, מוזיקאים לא מוכרים עם פוטנציאל וכשרון, דבר שהולך טוב באנטרנט, ושילוב בסיביאס. מעין שילוב סמוי של התוכנית "כוכב נולד" בתוך המוצרים של סי.בי.אס.

ימים יגידו…

פול וינטר החל דרכו כג'אזיסט. ההקלטות הראשונות עבור קולומביה היו נטולות סממנים של רומנטיקה, ג'אז ישיר וטהור. בין סוף שנות החמישים לתחילת שנות השישים הרכבי שישייה עם מוזיקת ג'אז אדוקה היוו עדיין את הבסיס העיקרי של הג'אז, ווינטר היה עמוק במיינסטרים: גם מבחינת המוזיקה שעשה וגם מבחינת הלייבל: Columbia, לא פחות ולא יותר. האלבומיםם Jazz Premiere משנת 1961 והאלבום New Jazz On Campus שנה לאחר מכן היו ג'אז שלא מרמז מידי על ההמשך העתיד לבוא. ממש לאחר מכן וינטר החל בפנייה לכיוון מוזיקה לטינית. הפנייה הזו למוזיקה לטינית היא דבר די נפוץ, המוזיקה הלטינית היא שילוב של רומנטיקה עם מגוון מקצבים שנותן לה ניחוח מיוחד. אמני ג'אז רבים פנו אל הכיוון הזה לאורך השנים, עד כי הפך הכיוון הזה לברירת מחדל עבור הללו שרוצים לייצר צליל חדש שישבור צליל מיינסטרימי. בנוסף יש יתרון למוזיקה הלטינית עבור חובבי ג'אז שלא אוהבים ליריקה, בצורה כזאת ממילא הזמרים לא שרים באנגלית וככה השירה שלהם היא חסרת משמעות כמו סקאט ואז אפשר יותר בקלות להתייחס לקול המזמר ככלי נגינה ללא משמעות למילים. האלבום The Sound Of Ipanema משנת 1964 נשמע כמו הרבה אלבומים לטינים אחרים כמיטב המסורת של חובבי הסגנון.

ההשפעות הברזילאית היו ככל הנראה רק שלב בקריירה של וינטר שהוא לא חזר אליו לאחר מכן, אבל שלב שהשפיע מאז על המוזיקה שלו. לא רק שהסקסופון שלו שאב מהרומנטיקה וקיבל צליל יותר מעודן, אפשר לראות באלבומים שלאחר מכן שההשפעה הזאת נשארה באיזשהו מקום. המעבר של וינטר לכיוונים של מוזיקת עולם ולפילוסופיית עידן חדש הגיע לקראת סוף שנות השישים. וינטר הקים להקה חדשה לחלוטין עם ראלף טאונר שהיה שתרם גם בנגינה וגם בכתיבה רבות, בשנת 1970 Winter Consort's Road היה האלבום הראשון שלהם, אלבום בו וינטר החל לחשוף את הצד החדש שלו, שיתגבש בהמשך, מוזיקה שבמקום לבטא את האמנים בלבד מציגה את המוזיקאים כאובייקטים בתוך מרחב שבו יש משתתפים נוספים, כמו שאדם חי בתוך הטבע, גם המוזיקה מבוטאת כחלק מנוף כללי. השיר Icarus מהאלבום הפך להיות הסמל של החידוש של וינטר שעסק במשך השנים בהרחבה של הרעיונות הללו ובשימוש ממשי בקולות מהטבע, קולות של בעלי חיים בתוך המוזיקה כשהצלילים נשמעים כלקוחים ממרחב טבעי גם כשמנוגנים בכלי נגינה.

להמשיך לקרוא פול וינטר – Paul Winter