בשבוע שעבר הייתה זו הפעם הראשונה שצפיתי בתוכנית "כוכב נולד". ציפיתי פחות או יותר לתוכנית משעממת ואכן כן היה, אחרי מספר ביצועים אפשר כבר היה לנחש בדיוק מה יקרה בכל רגע, הייתי אומר שהתוכנית מאוד צפויה ומכורה, אני התקשתי מאוד להאמין שהללו שניבחרו היה בכך צדק. צפיתי באינטרנט בכמה מהשלבים המוקדמים לאחר מכן לקבל תמונה ואפשר לומר שראיתי מה שצריך, תוכנית עמוסה בחסרונות, אך יש בה לפחות 2 יתרונות שאני אכתוב עליהם בהמשך המאמר הזה.
לגבי השופטים, הייתי אומר שהם מעוותים לפרקים את עניין המוזיקה. למשל, מירי מסיקה פסלה זמרת בגלל ש"אני לא אוהבת ג'אז". היה זה ציטוט שמוכיח שאין שום מקצועיות באבחנתה, למעשה הזמרת הנ"ל הייתה מהבודדים שהגישו משהו מקורי במוזיקה שלהם, לא יותר מידי מהפכני, אבל לפחות עשתה לי רושם שהיא יוצרת מעניינת שמכלול היתרונות מול חסרונות שלה יותר מסקרן (מבחינה מוזיקלית צרופה) מאשר אחרים שעברו את השלב שניכר עליהם שהם סובלים מחוסר יציבות רב יותר ולעיתים בוחרים לבצע דברים שהופכים את העסק לשכונה.
בכל אופן נהניתי מהיצירתיות של מוזיקאית הנ"ל בייחוד בשיר הסיום המקורי שלה, ניכר היה שהבינה מהר מאוד שהשופטים החליטו שהיא לא עוברת עוד לפני ששרה, ובחרה להציג שיר מקורי משלה שמילותיו "אם ארצה אגיע/אופיע" נראו כסיום מכובד מול השופטים ששיקולי הבחירה שלהם נראים מלאים בכל מיני דברים הקשורים בדעות קדומות, חוסר יכולת להקשיב ולקבל את החדש, השונה והאחר, ושנאה לכל דבר שלא קשור בעשייה האישית שלהם. מירי מסיקה לטעמי מכוונת את כל הבחירות שלה על פי השירים שהמועמדים בוחרים,אם יאהבו את השירים שהיא אוהבת, יש להם סיכוי גדול יותר.
בכלל נראה כי יש איזשהו מאבק נוסף מאחורי העניין. ברור שלא מומלץ לאף אחד מהמתמודדים לבחור בפזיזות, בחירה של שיר שהשופטים לא מחבבים נראה כי עשויה להיות טעות עבור המתמודד. מלבד האכזבה ממירי מסיקה שחשבתי שהיא אדם עם ראש פתוח הרבה יותר, אכזבה נוספת הוא צדי צרפתי. צרפתי עושה רושם הוא מיותר אלמלא החברמניות שלו, כמעט ואינו אומר שום דבר מעניין, הניתוחים שלו לעיתים אינם ענייניים לא מנמק נימוקים הוגנים בבחירות שהוא עושה בעד וכן כנגד מועמדים.
מי שכן שווה לשמוע אותה זו מרגלית צנעני. צנעני עניינית, חיה באמת את המוזיקה, מקפידה לנמק ומביאה פרשנות עיקבית ומבחינה בכישרון כשהוא מולה. גם יאיר ניצני ראוי לתפקיד, שומר על ראש פתוח ולא נופל למלכודות שהאחרים נופלים, הוא לא מחלק סופרלטיבים מוגזמים כמו האחרים, הוא לא משתפך על ביצועים שעדיין חסרים ליטוש רב, הוא מפרגן ומאבחן היטב את מידת הכישרון. אפשר לבדוק דברים אלו על סמך עיקביות, בגדול, ייתכן וכל העניין בנוי על כך שהדמויות של השופטים יהיו בעלי תדמיות כאלו ואחרות והבמאי מאחורי הקלעים מנווט את זה, וייתכן שזו הדרך היחידה לחבר דמויות עם יכולות שונות, בסופו של דבר גם השופטים מצויים בקלחת. צביקה הדר הוא מנחה מצויין.
היתרון הגדול של "כוכב נולד" בכך שהוא מסייע לעיצוב מאגר המוזיקה הישראלית לפולקלור ישראלי מובנה. בימים שהרדיו מאבד גובה, והמוזיקה הפופולארית נראית יותר ויותר חד גונית, הולכת לאיבוד המוזיקה הישנה שהיא אבני היסוד של המוזיקה הישראלית. "כוכב נולד" יוצר כור היתוך אליו מתנקזות מיטב המנגינות הישראליות מהדורות השונים, מיטב ההשפעות של הזמרים והנגנים כל זה מסייע ליצירת ערימת שירים ישראלים שהיא בעצם הפולקלור הישראלי לאורך השנים, אלו השירים שיזכרו בישראל, אלו השירים שהם מאגר הזהות המוזיקלית של המוזיקאי הישראלי הצעיר, ו"כוכב נולד" עושה את השירות הזה לתרבות הישראלית הכי טוב שאפשר.
לצערי, נראה כי דמות המבצע הישראלי מעוצבת יותר על בסיס מה שמאחורי הקלעים של הבמה, כיצד מעביר המועמד "דאחקות" עם השופטים וטיב היחסים שלו איתם, התקשורת שלו איתם, כמו גם הסיפור האישי של המועמד, לצד זה התנהגות הבמה, ה"מניירות", הביטחון, התדמית הבימתית, לאחר מכן היכולות הטכניות היבשות, לא לזייף, מנעד, גבוהים נמוכים, חזה ראש, לאחר מכן חשוב להם כישרונות של המועמד, אותם דברים שמצויים עליו בכל מקרה וללא מאמץ מיוחד, יצירתיות של ממש לא נראה כי מחפשים כל מה שיש בו ביצוע מעט שונה מחיקוי מספיק.
ייתכן כי השופטים (ומין הסתם הבמאים והאנשים של התוכנית מאחורי הקלעים) מכוונים בדיוק למקום הזה, מקום שאולי משקף באמת את מה שקורה בתעשיית המוזיקה, את הליך הבחירות בעולם המוזיקה. אם אכן זה משקף, נחשף לעינינו עולם שנוי במחלוקת, ספק אם זו הדרך הנכונה ליצור מוזיקה טובה, זו אולי הדרך הטובה של בכירי התעשייה להמשיך ולשרוד כלכלית תוך חיסול כל דבר יצירתי שעשוי להתעסק להם עם השוק, אבל לא הדרך שבה המוזיקה הישראלית תצליח אי פעם לייצר מתוך המאגר הזה אמנות גבוהה.
כתבת יותר מידי בשורה אחת: כוכב נולד=ה-הוכחה שאין גבול תחתון לרמה של ערוץ 2
עד שמישהו כותב את האמת על כוכב נולד באת עם אינטרסים? תנקי טוב במקום לכתוב בלי ניקיון!
כוכב נולד היא קודם כל תוכנית בידור. לפעמים כואב לי לראות צעירים מוכשרים, שלא עוברים שלב זה או אחר, מאוכזבים, מתוסכלים, עד כדי חוסר אמונה בעצמם או במקצוע. המון מוכשרים נופלים, וזה לא אומר עליהם כלום… הם באים בתמימות לתחרות כשרונות בתחום המוזיקה, ומגלים שבעצם מדובר במשהו שאותו לא לקחו בחשבון – בידור שפונה לרגש, קליל, שמנסה בכל הכוח לצבור רייטינג ולשרוד לעוד עונה.
הקסם שבתכנית, מעבר למה שציינת, היא הפשטות של נתינת הזדמנות להגשים חלום. וזה לא דבר קטן. בארץ שלנו אנשים מוכשרים יכולים לנסות להיכנס לתעשיית המוזיקה, ללא הצלחה, שנים רבות. שתיים שלוש הופעות בטלוויזיה, בשעת שיא, יכולה להעניק להם הזדמנות ענקית. לא הכרתי את הדורות הקודמים של התוכנית, לא יודעת מי באמת ניצל זאת לטובתו וקפץ מדרגה. מתארת לעצמי שהיו כאלה.
נ.ב. דווקא אוהבת את צדי. יש לו עייני רנטגן, רואה מעבר, תופס את ההופעה מזוויות שונות ומשלימות. מכניס אלמנט אחר לצורת הביקורת. לפעמים הוא משחק יותר מידי את תפקיד הפסיכולוג התומך, אבל זה נובע מכוונה טובה, ולכן זה נסלח. בכלל, לא יזיק גם חמלה בתחום השיפוט האגרסיבי.
וכן, המלעונה נהדרת, ויאיר תוספת משובחת. מירי יפה.
אז זהו, זו העונה השנייה שאני רואה, צופה בה, ומעבר לניתוח האנתרופולוגי, יש רגעים שמרגשים אותי, בדיוק כמו את כל הייתר.
שיהיה לזמרים בהצלחה, שלא יפלו ברוחם אלו שנושרים, רובם מאוד מוכשרים, והם צריכים להמשיך לעשות עם הכישרון שלהם משהו. שהמכשלה הראשונה שלהם לא תקבור להם את החלום. לשיר זה חלום טוב.