Jay McShann יזכר יותר מכל כמי שנתן לכשרונות יוצאי דופן את הבמה. חובבי הג'אז בוודאי יודו לו על חלקו בגילוי העילוי, צ'ארלי פארקר, אותו מקשאן כלל בלהקה שלו בתחילת שנות הארבעים. היתה זו ההזדמנות הראשונה של פארקר האגדי להקליט, והקלטות אלו נותרו אגדיות וקסומות ועד היום רבים מנסים להבין ולמצוא בהן את הגיצים והניצוצות הראשונים של הביבופ דרך הקלטות אלו, הביבופ שפארקר תרם להפצתו אולי יותר מכל אחד אחר.
גם אנשי הבלוז יודו לו על חלקו בגילוי ג'ימי ווית'רספון. מקשאן שיתף פעולה במשך השנים עם רבים וטובים, ונותר אחד מהעדויות למה שהתרחש בעולם הג'אז , עולמן של הביגבנדס והבופרים של שנות הארבעים, רגעים היסטוריים חשובים בהתפתחות המוזיקה של המאה העשרים שמקשאן נכח בהם. למקשאן יש אתר אנטרנט. אפשר למצוא גם מספר ראיונות לגבי חלקו החשוב בסצנה של קנזאס סיטי. מקשאן השאיר סיפור חיים שהוא חלק ממורשת הג'אז, חלק מהתהוותה והפיכתה למוזיקה יותר ויותר מתוחכמת, יותר ויותר מתקדמת. מקשאן עצמו היה פשוט בגישתו לכאורה, מהדור שרצה בלוז ועוד בלוז ועוד בלוז, אבל מי יודע מה היה נהיה עם צ'ארלי פרקר אם לא היה מתחיל שם?
סלח לי שאני נכנס לעניין כלל לא קשור, אך אולי תוכל להמליץ לי על ג'אז פסיכדלי או ג'אז עם השפעות פסידליות?
ההגדרה של ג'אז פסיכדלי היא קצת בעייתית כי לג'אז היו עוד בשנות העשרים מאפיינים של מוזיקה פסיכדלית, לעומת זאת בשנות השלושים ותחילת שנות הארבעים המאפיינים דעכו עד שהחלו לחזור עם הביבופ ולאחר מכן הפרי ג'אז.
הרבה פעמים נוטים לדבר על ג'אז פסיכדלי כחלק מהמוזיקה האוואנגרדית והפרי ג'אז שאלו מוזיקות שפעמים רבות היו דווקא היפוך מוחלט, מאפייני מוזיקת עידן-חדש ולא פסיכדלי!
אולי אתה מחפש אמנים כמו Cecil Taylor או Sun Ra?
בעיני המוזיקה הזאת היא יותר עידן חדש מאשר פסיכדלית למרות שיש בה פסיכדליות. תגיד לי אם זה מה שחיפשת.
הכוונה שלי היא אותה מוזיקה היפית של סוף שנות השישים של ילדי הפרחים ביחד עם ג'אז. קשה לי להגיד מה אני מחפש כי אני לא מכיר.
אני גם לא מכיר את האמנים שכתבת, אבל אפשר לקחת כדוגמא את האלבום הראשון של טראפיק, שילוב מעולה בין ג'אז לרוק פסיכדלי.
רוק פסיכדלי עם נגיעות ג'אז, הדבר הכי אהוב עלי זה העבודות של ג'ימי הנדריקס כמו 3rd Stone From The Sky
כמובן,גם אני אוהב אותו מאוד, קטע ענק 🙂