הזדמן לי להגיע ליום סיור מרתק מבית היוצר של קסטה, שאני מודה לה מקרב לב על ההזמנה, יום שכלל ביקור בשני מוסדות הקשורים במוזיקה, חיוניים וחשובים, שמידי פעם בפעם חרב הצמצום וחרב הסגירה מונפות מעל ראשיהן, כמו כמעט כל דבר איכותי שני בישראל שזוכה לכך. ארכיון הצליל הלאומי הוא מוסד כל כך חשוב שאין מספיק אנשים שמודעים לו ולחשיבותו. הארכיון יושב כיום בספריה הלאומית אך האוניברסיטה העברית ככל הנראה לא תוכל להכילו שם יותר ומתגבש שינוי כלשהו.
הקבוצה שלנו זכתה לסיור במקום, ושם נחשפו בפנינו אוצרות שהתקווה רבה שהמחקר בתחומים אלו יימשך ואף יזכה ליותר משאבים. לשם הדוגמא, מספרת ד"ר גילה פלאם המנהלת את המקום, כי יש דברים שבהם לא נעשה מספיק משום הבעייה של המשאבים המוקצים. כך למשל, הספרייה האוחזת בסדרת הקלטות נדירות חלקן מהמחצית הראשונה של המאה העשרים העוסקות בטעמי מקרא שונים על פי עדות שונות ונוסחי תפילה, מפספסת אפילו בעידן המודרני של ימינו את האפשרות להקליט חלק מקהילות ישראל. קהילות כמו קהילת מרכז אירופה כמו גם קהילת האתיופים והקייסים השונים שלה, אינן מיוצגות כראוי בפרוייקט זה.
אולם זה רק חלק קטן מהבעיות שחוקרים בתחום בוודאי נתקלו בהם במהלך השנים. כיום, הספריה שמכינה עצמה לעידן המודרני, מנסה להעביר את עצמה לפסים דיגיטליים ולחשוף עצמה לאנטרנט, מה שאולי יוכל להגביר את המודעות אל החומרים שמצויים שם. נראה כי הספרייה הזאת זקוקה לקבל יותר תשומת לב ציבורית ודי מפליא שיש כל כך מעט עניין בה, במיוחד כאשר בשנים האחרונות התודעה הישראלית עוברת מתודעה ציונית לתודעה קהילתית.
החלק השני של הסיור כלל מפגש במדיטק בחולון. כמו שארכיון הצליל הלאומי שוכן במקום הטיבעי שלו, הספרייה הלאומית, כך גם הדבר לגבי הספרייה הדיגיטלית במדיטק. המדיטק של חולון הוא פנינה אמיתית שכולה תרבות. ומשום מה הספריה הדיגיטלית שלה די נשכחת. במהלך הסיור פשוט רציתי להסתכל על עצמנו באי הסיור ולראות איך אנחנו כמו ילדים קטנים נלהבים. הספריה הזאת היא הדבר הכי הגיוני, בדיוק כמו שיש ספריה לספרים שאפשר להשאיל, סיפריה לדיסקים! כל כך פשוט וכל כך גאוני.
מספיק היה לראות את גיא מהיס רקורדס בעיניים בורקות מביט על שורת מדפי האינדי, שמפאת גודלה היחסי משכה עניין רב, בשביל להבין את הכייף של המקום הזה. חלק מהעניין הוא שדווקא הסיפריה נערכת בטוב טעם ולא באופן של פלייליסט, ולכן שורת האינדי היתה גדולה באופן יוצא דופן. עמנואל, שאחראי על הספריה, בין השאר סיפר על האופן שבו הצוות בוחר את החומר, מדובר בבחירה איכותית ולא פופוליסטית.
אני למשל כשניגשתי למדף הג'אז,נהנתי לראות שיש על מה לדבר. היו שם דברים שבהחלט שווה למי שעושה דרכו בג'אז להכנס לשם ולזרז את הכניסה שלו לז'אנר וההתקדמות שלו בו באמצעות הדברים שיש שם. כל המשתתפים, כולם אנשים שמוזיקה דבר החשוב להם מזה שנים, וכולם היו נלהבים, ואני באופן אישי עד עכשיו מתקשה להבין מדוע הסיפריה הזאת מצויה בסכנה. זה פשוט לא שפוי לגעת הספריה הזאת לרעה. אין לזה שום סיבה הגיונית.
לא נותר אלא להתפלל שמקומות שכאלו, כמו ארכיון הצליל הלאומי, וכמו ספריית המוזיקה של המדיטק, ימשיכו להיות איתנו. אולי אם גם ישקיעו מאמצים לכוון למקומות אלו יותר אנשים, יהיו לנו פחות תאונות, פחות אלימות, ויותר תרבות.
הייתי לפני כמה שבועות במדיטק והיה ממש כיף