הרכב הבלוז סובו משלבים בחומרים שלהם מגוון של יסודות, בין השאר פ'אנק קופצני, מוזיקת נשמה, בלוז ורוק'נרול. יש מעט הרכבים שיכולים לעשות זאת היטב הן בעברית והן באנגלית, וסובו עושים זאת, ומופיעים הן במישור המקומי והן הבינלאומי. סובו יהיו אחד ההרכבים המעניינים שיופיעו בבלוז-ספיישל שבפסטיבל בומבמלה, אירוע שהולך להיות מפגן נוכחות מסקרן של הבלוז בישראל.
אלבומם החדש של סובו, "שובא-דו" נפתח בשיר הנושא, בלוז עברי קצבי ושמח. למן הרגע הראשון יש תחושה של פתיחה מוחצת, כזאת שלא מותירה למאזין זמן, אינטנסיביות מיידית. נגן המפוחית הגרוזיני המצוין, ואחו, מנגן באינטנסיביות לאורך כל הקטע, הוא לא עוצר אפילו לנשום! "סאמי" גנצמן, זמר, כמו גם בסיסט ההרכב, ניחן בקול צלול מחד גיסא, אך עם קורטוב סדיקות בלוזית המהווה תבלין מתאים למוזיקה מאידך גיסא.
יש איזשהו קסם והומור בשירה שלא נשמע כל יום, הקטע הזה יכול בקלות לכבוש מצעדים אם רק יקבל חשיפה מתאימה! מייד לאחר הפתיחה המוחצת, סולו סלייד יפהפה של "סובודן" קרימן מטבל את השיר. קריאה-תגובה בין "סאמי" גנצמן למפוחן ואחו בפזמון והנגינה במקביל של מספר כלים, והכל משתנה, מפליא לחשוב איך לאחר שהמוזיקה החלה פתאום נשכח כל מה שהיה לפני כן! דברים אלו מוסיפים לשמחה הרבה ולמלודיות הכיפית של השיר.
אפשר לומר שמה שקסם לי בקטע פרט למפוחית הכריזמטית, האינטנסיביות של ההרכב, והשמחה שבקעה מהשירה לכל אורכו של השיר, כולל קולות רקע שמתיישבים בהרמוניה, מה שקסם לי יותר מכל היה דווקא המקוריות של השיר, הישראליות שלו.זה נדיר למצוא אמנים שיכולים לעשות את כל הדברים הללו בעברית, ושזה עדיין ישמע ישראלי.
השיר השני "כל עולמי" מציג ליריקה אישית מתוחכמת. מסוג השירים הללו שגורמים לך לחשוב על כל עניינים ברומו של עולם. "סובודן" קרימן מבצע שני סולואים בזה אחר זה, אחד ללא סלייד ומייד לאחריו סולו עם סלייד, ומייד לאחר מכן מגיעים צליליו של קובי פרחי בסקסופון, "ולמי אכפת אם אתה הוא או היא" השורה התחתונה והפשוטה של הליריקה המתוחכמת, שעוסקת בשאלת הקיום הגדולה.
השיר השלישי, בלדת אהבה/אכזבה שקטה, "פרח נובל", מציגים בהרכב השלישיה הבסיסית של ההרכב, אלי "פיש" גרונמן, המתופף, אך דניאל "סובודן" קרימן, ואסף "סאמי" גנצמן החליפו ביניהם תפקידים: "סובודן" אוחז בבס, ו"סאמי" בגיטרה. השלושה מזרימים היטב את השיר. אם אחרי השיר הראשון הייתה תחושת האזנה של שמחה וכייף, והשיר השני הביא למחשבות, בשלישי יש כבר כניסה למעמקי המוזיקה של סובו, ולרומנטיקה. השירה באופן השקט שלה, והמרחב שיש בשיר, נותנים להרכב הזדמנות להפגין רגשות שבינו לבינה באופן אינטימי.
השיר הבא, באנגלית הפעם, I'm Ready, שיר ישן נושן שהביצוע המפורסם של מאדי ווטרס האגדי משנת 1954 מוכר לחובבי בלוז בעיקר, כאן בגרסה של סובו מוצגת פרשנות רעננה לבלוז הזה, ראוי לציון סולו המפוחית של ואחו באמצע השיר, ובאופן כללי, כמו בפעם הקודמת, גם כאן המפוחית מוסיפה המון. מה שיפה בשירים של סובו זה שבכל עת מעניין לשמוע את הסולואים הרבים והמגוונים של חברי ההרכב. למשל, דניאל קרימן, גם בשיר הזה הציג סולו שונה לחלוטין מהסולואים הקודמים שלו, מייד אחרי סולו המפוחית. תענוג לשמוע את השמחה שבביצועים שלו.
מייד לאחר מכן, מגיע עוד גרסת כיסוי לשיר שהתפרסם בביצוע של גיבור שיקגו בלוז אגדי, הפעם זהו Whos' Been Talkin' של האולין וולף. הביצוע של סובו קופצני, שקט, איטי, כמו בשיר הקודם, בלוז מבית היוצר של שיקגו במיטבו. הפעם גם ישנה תוספת מעניינת בסולו אורגן של יעקב מורבין לצליל.
השיר הבא, "בשמיים", חוזר לעברית, ולסגנון האינטנסיבי שהיה בשיר הראשון. ראוי לציון המתופף "פיש" גרונמן פעיל חיובי בכל השירים, אך בשיר הזה יש איזושהי נקודה קצבית, מעין טאם-טאם שמתלווה כריף מרכזי, שנותנת לו הזדמנות להביע את עצמו היטב ובאופן בולט. הכתיבה והיצירה של ההרכב מצוינת, והשיר הזה הוא אחד השיאים מהבחינה הזאת, קטע מלא מקוריות, שילובי קולות, אין פה הפעם איזשהו קטע של וירטואוזיות נפרדת של נגנים מההרכב אלא עבודת צוות אינטנסיבית שמעניקה לשיר חיוניות רבה.
השיר שמגיע לאחר מכן, "לא נשבר", הוא שיר שקט שמתחיל במילותיו של חיים חפר "הרוח נושבת קרירה" ומתפתח לבלדה שקטה עם נקודת מבט בלוזית אישית. מידי פעם משולבות מילים מוכרות משירים ישראלים כמו "אנשים טובים באמצע הדרך", כן, אפשר לומר שבשלב הזה כבר ברור שהאלבום הוא בלוזי, למרות שההרכב משלב מספר סגנונות, הרי שעיקר האלבום נוטה לבלוז עברי. הליריקה שעל פניו מישהו עשוי לחשוב שהיא לא מתוחכמת בשיר הזה, טועה. יש בשירה של גנצמן ביטוי רב בשיר הזה לרגשות. הוא זועק "אני לא נשבר, לא היום ולא מחר", וזה חודר, ביחד עם הגיטרה המלווה בצלילים מקפיאי דם, זה לוקח למחוזות אחרים.
האלבום שהתחיל שמח הולך יותר ויותר לכיוון מלנכולי. אך כאן "שמחה בלב", עוצר את הכיוון הזה. השיר מעביר מסר של שמחה בלב ונוטה להעלות את המלנכוליות הקודמת מעט שמח יותר. שוב ישנה עבודה מצוינת של המתופף "פיש" גונמן, והסולו של "סובודן" קרימן שוב, שונה לחלוטין, ומעיד על הרבגוניות שלו, ומה שמפליא זה עד כמה הסלייד שלו מגוון, לא רק הגיטרה הרגילה, הסלייד שלו הוא מגוון, וזה לא נפוץ במיוחד!
בשיר ישנו כלי נשיפה ארמני, הדודוק, שנותן תוספת מעניינת, אקזוטיקה מזרחית, מידיו של איליה מעזיה. בכלל שווה להקשיב בזהירות להרכב סובו. ישנן הפתעות רבות, מגוון כלי נגינה מסוגים שונים, שילובי סגנונות, ומוזיקה ובשיר הנ"ל ספציפית, ישנו שינוי סגנוני כאמור במהלך השיר, בצורה מבריקה, שמי שלא שם לב לא מבין את ההשפעה של זה. הסגנון משתנה וחוזר בחזרה לסגנון הקודם לאחר מכן.
You Can't Always Get What You Want, שיר של הרולינג סטונס. לטעמי, דווקא הגרסה הזאת הייתה פחות מסעירה באלבום , למרות פרשנות באס מעניינת, וסולו גיטרה יפה כשלעצמו, הרי בסך הכול פחות נהניתי מאשר החומר המקורי והבלוז סטייל שיקגו. לא הורגשו האתגרים הרבים שהציב לעצמו ההרכב בקטעים האחרים.
שיר הסיום Cure For The Blues, סלייד בלוז עמוק, כאן כמובן זה מיועד לחובבי סגנון הבלוז הנושן, דניאל קרימן מראה את שליטתו המופלאה על סלייד בלוז אקוסטי. יש אווירה מאולתרת בשיר, והבלוז הכבד חודר לעמקי הנשמה. יחד עם ההקלטה עצמה, שיש בה רחשים בדומה לתקליטים ישנים מאוד, זה מעניק לשיר תחושה של בלוז מבציר מוקדם , ושל הסגנון המסורתי והישן של הבלוז, אבל בהחלט אפשר להתווכח אם לא עדיף היה להימנע מזה!
ציון: 9/10
את האלבום ניתן להשיג בהופעותיהם של סובו, שיופיעו גם במסגרת בלוז-ספיישל בבומבמלה. ! מומלץ בחום!!!
השירים:
1. שובא דו
2. כל עולמי
3. פרח נובל
4. I'm Ready
5. Whos' Been Talkin'
6. בשמיים
7. אני לא נשבר
8. שמחה בלב
9. You Can't Always Get What You Want
10. Cure For The Blues
חברי ההרכב:
בס + שירה : אסף "סאמי" גנצמן
גיטרה סלייד: דניאל "סובודן" קרימן
תופים: אלימלך "פיש" גרונמן
קלידים: יעקב מורבין
סקסופון: קובי פרחי
דודוק: איליה מעזיה
מפוחית: ואחו
השירים נכתבו על ידי:
דניאל קרימן ואסף גנצמן .
האלבום – ענק! לא זז לנו מהאוטו D-: