מחבר: Mr. Whale

רזי בן עזר כותב מהמשובחים שיש לנו בעברית, לדעתי. אלא שהפעם המאמר שלו מוביל למסקנות לדעתי מוטעות. דבר ראשון, בחג, התראיין שלמה ארצי לידיעות אחרונות ודווקא שם אפשר היה לראות , איש עבודה, שמצפה לפידבק מהקהל, ושאינו נותן לעצמו לשגות באשלייה של הבועה שמקיפה אותו. וזה אומר הכל. מוזיקאי שיש בו עשייה יכול להצליח. בעבר היו קליקות של מוזיקאים מצליחים שלא היו צריכים לעבוד קשה, כל הפרסום היה עובד בשבילם. מרגע שהיו צריכים לפרסם את עצמם ולעבוד קשה, רבים מהם החלו להמחק מהתודעה כחדשנים, לעיתים שלא בצדק. ארצי אינו מהמפונקים שתמיד עזרו להם ודחפו אותם, אפשר לומר אפילו להיפך, ולמרות זאת העיקביות שלו הצליחה.

דבר שני, לדעתי יש הבדל שהוא בין גלגל"ץ של ימינו, לבין קול ישראל של לפני ארבעים שנים. יש מוזיקה טובה היום, ויש מוזיקה חדשנית היום בדיוק כמו שהיה בעבר, אלא שבגלגל"ץ של ימינו, לא בטוח שמחפשים אותה באותה נחישות שאפיינה את קול ישראל של פעם, (אפרופו, בניגוד למה שקורה בקול ישראל של ימינו כדוגמא 88FM שמבקשים לשים בראש מעייניהם את הרייטינג, ולמחזר את מה שכבר מוכר, כשיטה אלטרנטיבית במקום חיפוש אחר דברים איכותיים וחדשים). להמשיך לקרוא זה מיינסטרים זה? תגובה לרזי בן עזר

השנה החמישית של פסטיבל הג'אז בקיסריה, הפסטיבל שאין כמותו בארץ ואולי גם בעולם: מוזיקת הג'אז הטובה ביותר, מוזיקה בהשראה של ניו-אורלינס והסווינג, המבוצעת על ידי הרכבים משובחים מין העולם המתמחים במוזיקה זו, על רקע נוף מדהים וייחודי של קיסריה העתיקה. מגיפת המחוות במופעי ג'אז לא פסחה על פסטיבל קיסריה, אלא שבמקרה הנ"ל יש למחוות יתרון עצום: מדובר במחוות שיש בהם חיוניות, לעומת מחוות אחרות.

הסיבה היא פשוטה: יש הרבה יותר סיבות לעשות מחווה לוודי הרמן, מאשר למשל קולטריין או דיוק אלינגטון. עצם זה שיש לא מעט אמנים שמבצעים את אלינגטון או שמנסים ללמוד מקולטריין בקרב זאטוטי הג'אז הלומדים אותו, זו המחווה האמיתית. ישנם מאות אמנים צעירים שמושפעים מאמנים אלו, ואם בנוסף לוקחים אמנים ותיקים ומבזבזים אותם על מחוות שכאלו, הרי אין בזה שום ערך. מדובר בנסיון לא של מחווה לאמן אלא בפופוליזם. להמשיך לקרוא פסטיבל הג'אז של קיסריה 2009!

בוםבמלה הוא פסטיבל ללא גבולות. יש לפסטיבל גישה מאוד פתוחה, רצון להציג על הבמות מגוון רחב של דברים. בניגוד לפסטיבלים שיש בהם כותרת מאוד מצומצמת, ושהניהול האמנותי שלהם כנגזר מכך מבוסס על אותם דברים שיתאימו לתבנית המסגרת, פסטיבל בומבמלה הוא פסטיבל שיכול להכניס לתבנית שלו את כל הדברים שלא נכנסו לתבניות של הפסטיבלים האחרים. יש בכך הרבה חופש ופרגון לתחומי אמנות שונים.

בומבמלה מתרחש בכל שנה בימים שלאחר פסח, וחוגג את שנתו ה-11. והפעם הבומבמלה  שידרג את עצמו משמעותית בעיני, מוזיקת בלוז תוקדש לאחת הבימות הנועלות את הפסטיבל. בימת מייק'ס פלייס תקדיש את היום השלישי של המופעים, כולו לבלוז. החל משעות הבוקר, יעלו בזה אחר זה מטובי הרכבי הבלוז הישראלי. ישנן מספר אטרקציות מעניינות שפורשות סקאלה רחבה למדי של מוזיקת בלוז, מכובד לארצנו הקטנטונת, וזאת בשיתוף קהילת הבלוז בישראל שנרתמה ליום המיוחד הזה. להמשיך לקרוא בלוז-ספיישל

הרכב הבלוז סובו משלבים בחומרים שלהם מגוון של יסודות, בין השאר פ'אנק קופצני, מוזיקת נשמה, בלוז ורוק'נרול. יש מעט הרכבים שיכולים לעשות זאת היטב הן בעברית והן באנגלית, וסובו עושים זאת, ומופיעים הן במישור המקומי והן הבינלאומי. סובו יהיו אחד ההרכבים המעניינים שיופיעו בבלוז-ספיישל שבפסטיבל בומבמלה, אירוע שהולך להיות מפגן נוכחות מסקרן של הבלוז בישראל.

אלבומם החדש של סובו, "שובא-דו" נפתח בשיר הנושא, בלוז עברי קצבי ושמח. למן הרגע הראשון יש תחושה של פתיחה מוחצת, כזאת שלא מותירה למאזין זמן, אינטנסיביות מיידית. נגן המפוחית הגרוזיני המצוין, ואחו, מנגן באינטנסיביות לאורך כל הקטע, הוא לא עוצר אפילו לנשום! "סאמי" גנצמן, זמר, כמו גם בסיסט ההרכב, ניחן בקול צלול מחד גיסא, אך עם קורטוב סדיקות בלוזית המהווה תבלין מתאים למוזיקה מאידך גיסא. להמשיך לקרוא בלוז שורשי וגם ישראלי: Shooba-Do/Sobo