רזי בן עזר כותב מהמשובחים שיש לנו בעברית, לדעתי. אלא שהפעם המאמר שלו מוביל למסקנות לדעתי מוטעות. דבר ראשון, בחג, התראיין שלמה ארצי לידיעות אחרונות ודווקא שם אפשר היה לראות , איש עבודה, שמצפה לפידבק מהקהל, ושאינו נותן לעצמו לשגות באשלייה של הבועה שמקיפה אותו. וזה אומר הכל. מוזיקאי שיש בו עשייה יכול להצליח. בעבר היו קליקות של מוזיקאים מצליחים שלא היו צריכים לעבוד קשה, כל הפרסום היה עובד בשבילם. מרגע שהיו צריכים לפרסם את עצמם ולעבוד קשה, רבים מהם החלו להמחק מהתודעה כחדשנים, לעיתים שלא בצדק. ארצי אינו מהמפונקים שתמיד עזרו להם ודחפו אותם, אפשר לומר אפילו להיפך, ולמרות זאת העיקביות שלו הצליחה.
דבר שני, לדעתי יש הבדל שהוא בין גלגל"ץ של ימינו, לבין קול ישראל של לפני ארבעים שנים. יש מוזיקה טובה היום, ויש מוזיקה חדשנית היום בדיוק כמו שהיה בעבר, אלא שבגלגל"ץ של ימינו, לא בטוח שמחפשים אותה באותה נחישות שאפיינה את קול ישראל של פעם, (אפרופו, בניגוד למה שקורה בקול ישראל של ימינו כדוגמא 88FM שמבקשים לשים בראש מעייניהם את הרייטינג, ולמחזר את מה שכבר מוכר, כשיטה אלטרנטיבית במקום חיפוש אחר דברים איכותיים וחדשים).
דבר שלישי, חברה, הזדקנתם בטירוף! ייתכן שהשירים של ימינו כן יישמעו בעתיד, בעוד 35 שנים! זה שהמבוגרים של היום לא מתחברים לזה לא אומר הרבה. בשנות השישים היו מבוגרים שחשבו אותו דבר על הביטלס הפינק פלויד ודומיהם, שמדובר בתופעה זמנית, ביטוי של תקופה חשוכה שבה צעירים סובלים מטעם רע, ובסוף התברר שהביטלס ודומיהם הפכו לקלאסיקות, וברוב העולם המערבי!
דבר רביעי שצריך לקחת בחשבון לדעתי זה העניין של הזמנים, בתקופה המדוברת בעצם המוזיקה הישראלית התחילה לייצר את עצמה, לא היו קלאסיקות רבות, ודברים שהיו טובים מיידית נכנסו לשם, לא הישוו אותם לדברים אחרים לפני שהפכו אותם לקלאסיקות. היום, אחרי שנאגר כבר חומר קלאסי במשך שנים רבות של עבודות של אמנים, כל מה שיבוצע צריך לעבור רף גבוה ולהתמודד עם קלאסיקות משנים קודמות, וזה איזושהי תוספת שמקשה על שירים בני ימינו להפוך לקלאסיקות ולקבל סף השמעה מסויים במסגרות איכותיות שיעביר אותו לדרגה הבאה. וזה פרט לכך שנוצר סיאוב טיבעי בשוק שמקשה על צעירים יהיו מוכשרים ככל שיהיו.
דבר חמישי, מצבה של תעשיית המוזיקה בימינו שונה לחלוטין מהמצב שבעבר. מזה כמעט עשור, על רקע טכנולוגיות כגון mp3 ו cdr, ובחסות שיתוף הקבצים באינטרנט, תעשיית המוזיקה נפגעת, החנויות נפגעות, וזה גורם שהמיינסטרים מוותר על מגמות איכות בשביל לשרוד. המדד היחיד הוא רייטינג, תחת ההנחה, השגויה, שהם פועלים נכון. וכך האיכות שורדת לה מחוץ למיינסטרים..
עניין שישי, הוא הנושא של הגיוון שיש כיום, בניגוד לעבר שבו קבוצת מוזיקאים היו מגיעים מאזור מסוים ופורצים ביחד כקליקה עם סאונד דומה, השפעות דומות וכדומה, כיום יש ביזור, מוזיקאי צעיר בשנים האחרונות יכול להיחשף למגוון דברים ולא רק מוזיקה קלאסית ורוק כמו בעבר. אגב, זה שאמן משתמש בחומר שבאך כתב זה לא אוטומטית הופך את זה למשהו טוב.
עניין שביעי, לא מעט אמנים איכותיים ישראלים פונים בכלל לחו"ל, ומצליחים שם, במגוון סגנונות. בעבר המוזיקאים הישראלים התקשו להגיע לחו"ל, אבל היום למשל בתחום הג'אז הישראלי האמנים הישראלים מצליחים והם מנגנים מוזיקה איכותית ומקורית, לטעמי חלקם כישרונות שלא נופלים מהכשרונות של פעם ואף עולים עליהם בחלק מהתחומים. מעבר לכך, יש גם אמנים ישראלים איכותיים בתחום המיינסטרים/פופ הישראלי, אלא שלא תמיד הם מתעקשים לכתוב דברים יומרנים.