נראה די פשוט לנחש, ומי שמנסה The Beatles לא ממש מפספס, החיפושיות מובילות. ומקום שני? גם פה אין הרבה הפתעות, יש כאלו שטוענים בדבקות שהוא מת, אבל לפחות בנושא מכירות האלבומים הוא חי ובועט, Elvis Presley הוא לא רק מקום שני, הוא גם מקום ראשון אם מתחשבים בהישגים של אמן בודד בלי להקות. עכשיו צריך לחשוב מי מקום שלישי ופה מתחילות הבעיות. ומעניין מי הראשון שיצליח לשלוח לפה תגובה שפותרת את השאלה נכון.
בהצלחה
ג'וני דודס
Johnny Dodds היה אולי גדול הקלרינטיסטים של ניו אורלינס. הוא היה בין שני הקלריטניסטים הגדולים האחרים של התקופה Sidney Bechet, שהתפרסם בזכות מעבר חד לאירופה, היה בעל ידע תאורטי קלאסי גדול יותר שסייע לו להרחיב את הרפרטואר, Jimmie Noone לעומתו היה מחובר מאוד לבלוז, דודס היה ביניהם, שאב משני העולמות ובעיקר היה בעל יכולות ביצוע מדהימות ובמידה רבה כתב את הספר עבור אחרים שפעמים רבות רצו ללמוד ממנו כיצד להשמע בג'אז. ההקלטות שלו עם לואיס ארמסטרונג, ג'לי רול מורטון ואחרים נכנסו להיסטוריה כהקלטות החשובות ביותר של הניו-אורלינס ג'אז של שנות העשרים. גם אחיו בייבי דודס המתופף היה מהחשובים שבנגני ניו-אורלינס.
אל קפונה המאפיונר הנודע נהג לשבת באחד המועדונים בהם דודס ניגן מידי שבוע. באחד הימים, קפונה שרצה להכניס יותר מוזיקה איטלקית לרפרטואר של ענקי ניו-אורלינס, ניגש אל דודס וביקש ממנו לנגן לחן איטלקי מסויים. באותם זמנים הג'אזיסטים היו כה מוכשרים, בייחוד הללו מניו-אורלינס, שכל לחן שהיו מבקשים מהם הם היו יכולים לאלתר אלתור מדהים על הקטע להנאתם של המאזינים. דודס השיב לקאפונה כי אינו מכיר את הקטע. קאפונה הוציא שטר חתוך לשניים של מאה דולר מכיסו, והגיש את את חציו לדודס. "כושי, עדיף שבפעם הבאה תלמד את הלחן הזה.". דודס לקח את חצי השטר ובשבוע שלאחר מכן הרוויח את החצי השני, להנאתו של קאפונה. קאפונה שהכיר בגדולתו של דודס רצה לשמוע את המאסטר מאלתר על אלמנטים איטלקיים. דודס שהכיר בבריונות של קאפונה ובחשיבות של 100 דולר, רצה להרוויח את הכסף בשקט.
אחד הפספוסים הגדולים היה מותו של דודס בשנת 1940. אילו היה שורד עוד כמה שנים, היה מספיק להקליט במסגרת ההחיאה מחדש של הג'אז הניו-אורלינסי שהחלה בשנות הארבעים ושבה זכו לעדנה אמנים כ Bunk Johnson ו Kid Ory ש"התגלו מחדש".
רשימת 200 האלבומים הגדולים של הרוק באמזון
אתר הקניות המכוון אמאזון מפרסם את רשימת 200 האלבומים הגדולים של הרוק, רשימה שתרמו לה מומחים בתחום. מי שנכנס יכול כמובן לצפות בקטעי וידאו (וידיואים) של מבחר מצומצם מהלהקות והאלבומים המדוברים, Bruce Springsteen, N.W.A, Pet Shop Boys, Oasis,Radiohead,David Bowie,Smashing Pumpkins, Janet Jackson וכדומה. הרשימה עצמה כוללת כמובן גם מספר מצומצם של אלבומי ג'אז וכדומה אבל הרוק שולט בגדול, ולא בכדי, כאשר מארגני הרשימה הם עסקני רוק.
זה נסיון מעניין של אמזון לבנות רשימת מועדפים ע"פ המלצות מומחים, כאתר מכוון הנותן שירות למאות אלפי אלבומים ומסייע במכירתם הרשימה המוצגת מהווה יותר מהמלצה לאלבומים המדוברים, ואפשר לראות את הטוקבקיסטים מתוכחים סביב הנושא רבים מהם זועמים על אמזון ועל הרשימה. אמזון הוא אתר אמין ומשובח בדרך כלל, ודווקא והרשימה הזאת לא מוסיפה לו נקודות זכות.
מוזיקה ישראלית ישנה נושנה
אתר נוסטלגיה עברית מציע מבט מיושן כמיטב המסורת ולא מפוכח על הזמר העברי. בעיקר חלוצי הזמר. האתר בנוי מחמישה קישורים שראוי לסקור בנפרד. העמותה לזמר העברי מציעה אגף להורדות חינמיות של מספר מצומצם של שירי נוסטלגיה לצד דפי מידע על האנשים שמאחורי הזמר העברי. הביוגרפיות אינן מהוות סקירה היסטורית מספקת כך שאפשר יהיה לגזור או לרמז על התהליכים שעברו על הזמר העברי בראשיתו, לצורך שכזה נדרש קריאה במקומות אחרים, לעומת זאת הביוגרפיה נותנת מבט מרתק כשלעצמו על חייהם של הדמויות שעומדות מאחורי ראשית התפתחות הזמר המודרני בישראל, בתקופה שבה המוזיקאים הגיעו עם מורשת חיצונית, בעיקר מרוסיה, אותה שאפו לעברת ולגייר החל מתחילת המאה ועד הקמת המדינה ושנות החמישים. האתר באופן כללי הוא טוב ומעניין אבל חסר כאמור יותר פירוט וסדר כרונולוגי של הדברים.
האתר השלישי הוא של נחום "נחצ'ה" היימן מכיל פרטים אודות 6 תקליטורים מבית-מדרשו, כולל הסיפורים מאחורי כל תקליטור, בביצועים שונים. האתר רביעי נוסטלגיה עברית מכיל בעיקר את תקופת שנות החמישים והשישים, למי שמחפש את שירי התקופה יש הוצאות מסודרות של חברת ישראפון של הליקון. האתר החמישי הוא החנות הוירטואלית נוסטלגיה CD היא מקיפה יותר וכוללת דברים רבים יותר. סה"כ האתרים הללו מיועדים יותר מבחינת החומר הכתוב למי שכבר מכיר את התקופה ופחות לדורות החדשים, עכב מחסור בסקירה מקיפה המקשרת בין האמנים לתקופות ולעשייה, סלקטיבי בחומר וכולל בעיקר נקודת מבט של ברנז'ה מסויימת,ובכל זאת, ראוי לציין שזהו אוסף אתרים מבורך שכולל חלק ניכר מהגרעין של המוזיקה העברית.
אל די מיולה
בשנת 1974, אל די מיולה היה רק בן 19 כשנענה לאתגר של Return To Forever, להקת פיוז'ן צעירה שביקשה לפרוץ כיוונים חדשים. ההתייצבות שלו במשבצת הגיטריסט בלהקה לא רק הוכיחה את יכולתו להיות "הדבר הבא" בגיטרה, אלא גם את היכולת שלו להתחבב על רבים: הקטעים שבכיכובו, על אף היותם אנסטרומנטליים, זכו מאז פעמים רבות להוכיח את יכולתו לחצות גבולות ולהגיע למחוזות פופולאריים ביותר. כך, ריטורן טו פוראבר, אחת משלושת להקות הפיוז'ן החשובות ביותר לצד Mahavishnu Orchestra ולצד Weather Report, היתה בשיא הפופולריות שלה ובשיא פריצת הדרך שלה עם מיולה במשבצת הגיטריסט. כשמיולה יצא לדרך שלו כקריירת סולו כמוביל התגלו עוד ועוד מהצדדים שלו, לא רק שהוא יכול בקלות להכנס למשבצת השרד, או הפסיכדלית כמו בריטורן, אלא שאם יחפוץ למשבצת הגיטרה הצוענית, הארגנטינית, הברזילאית, הוא גם עושה כן. למעשה אפשר לומר שמיולה הוא אנין טעם היודע לבחור רעיונות, להגיע לרמות הגבוהות ביותר בהם, ולקחת אותם הלאה לדבר הבא. מיולה לא התקשה לאורך השנים לשתף פעולה עם מוזיקאים בסדר הגודל שלו, בין אם זה היה בריטורן טו פוראבר, ובין אם היה מדובר באמנים כמו Paco De Lucia, או John McLaughlin, גיטריסטים עימם שיתף פעולה.
זה די נתון לויכוח האם התקופה של דימיולה בריטורן היתה תקופת השיא של ההרכב. לפני שהגיע ההרכב בנה את 2 האלבומים הראשונים שלו Light As A Feather שהיה פורץ דרך בתחום הג'אז של תחילת שנות השבעים, פחות רוקיסטי מוצהר ויותר מדבר לאוהדי ג'אז. כבר באלבום השני Hymn Of The 7th Galaxy עוד לפני שדימיולה הצטרף ההרכב פנה לכיוון של גיטריסט, אם כי רק כשדימיולה הגיע אפשר היה לשמוע את הג'אז-רוק הפסיכדלי שלו. בין השנים 1974-76 דימיולה הקליט עם ההרכב 3 אלבומים בשלושתם אפשר לשמוע את הגיטרה שלו מובילה ברוב הזמן, Where Have I Known You Before? , No Mystery, Romantic Warrior בהם זכתה הלהקה לא רק לפופולאריות אלא גם להכרה ולגראמי. היום אולי זה יראה מוזר כשיש כל כך הרבה גיטריסטים שיוצאים לדרך סולו בתחום הג'אז ויוצאים מלהקה מצליחה מוכרת ומוערכת, אבל אז זה לא היה כל כך ברור, גיטריסטים בג'אז המעיטו להוביל היו אמנם כמו Joe Pass אבל היה זה הפיוז'ן של שנות השבעים שהעלה את קרנם של הגיטריסטים בג'אז. דימיולה אמנם כבר הקליט שני אלבומים כמוביל כשעזב את ריטורן, אבל עדיין היה יותר בטוח אולי להשאר במקביל, אלא שהראש של דימיולה היה בקטע אחר מאשר של ההרכב, למרות שלא ידע בדיוק איך הוא רוצה לעשות את זה הוא התחיל לעשות את זה בהדרכתם של חבריו Chick Corea ו Stanley Clarke עצמם שליוו אותו באלבומים הראשונים החומר לא נשמע שונה בהרבה ממה שנעשה בריטורן אלא שפה הוא הרשה לעצמו לעשות דברים נסיוניים, לעיתים אקוסטיים או ללכת עוד צעד לתוך הפסיכדליה ההנדריקסית ממנה הושפע.