Johnny Dodds היה אולי גדול הקלרינטיסטים של ניו אורלינס. הוא היה בין שני הקלריטניסטים הגדולים האחרים של התקופה Sidney Bechet, שהתפרסם בזכות מעבר חד לאירופה, היה בעל ידע תאורטי קלאסי גדול יותר שסייע לו להרחיב את הרפרטואר, Jimmie Noone לעומתו היה מחובר מאוד לבלוז, דודס היה ביניהם, שאב משני העולמות ובעיקר היה בעל יכולות ביצוע מדהימות ובמידה רבה כתב את הספר עבור אחרים שפעמים רבות רצו ללמוד ממנו כיצד להשמע בג'אז. ההקלטות שלו עם לואיס ארמסטרונג, ג'לי רול מורטון ואחרים נכנסו להיסטוריה כהקלטות החשובות ביותר של הניו-אורלינס ג'אז של שנות העשרים. גם אחיו בייבי דודס המתופף היה מהחשובים שבנגני ניו-אורלינס.
אל קפונה המאפיונר הנודע נהג לשבת באחד המועדונים בהם דודס ניגן מידי שבוע. באחד הימים, קפונה שרצה להכניס יותר מוזיקה איטלקית לרפרטואר של ענקי ניו-אורלינס, ניגש אל דודס וביקש ממנו לנגן לחן איטלקי מסויים. באותם זמנים הג'אזיסטים היו כה מוכשרים, בייחוד הללו מניו-אורלינס, שכל לחן שהיו מבקשים מהם הם היו יכולים לאלתר אלתור מדהים על הקטע להנאתם של המאזינים. דודס השיב לקאפונה כי אינו מכיר את הקטע. קאפונה הוציא שטר חתוך לשניים של מאה דולר מכיסו, והגיש את את חציו לדודס. "כושי, עדיף שבפעם הבאה תלמד את הלחן הזה.". דודס לקח את חצי השטר ובשבוע שלאחר מכן הרוויח את החצי השני, להנאתו של קאפונה. קאפונה שהכיר בגדולתו של דודס רצה לשמוע את המאסטר מאלתר על אלמנטים איטלקיים. דודס שהכיר בבריונות של קאפונה ובחשיבות של 100 דולר, רצה להרוויח את הכסף בשקט.
אחד הפספוסים הגדולים היה מותו של דודס בשנת 1940. אילו היה שורד עוד כמה שנים, היה מספיק להקליט במסגרת ההחיאה מחדש של הג'אז הניו-אורלינסי שהחלה בשנות הארבעים ושבה זכו לעדנה אמנים כ Bunk Johnson ו Kid Ory ש"התגלו מחדש".