קטגוריה: ישראל

יש פספוס מסויים של הקהל הישראלי בכל הנוגע לג'אז ישראלי. למרות שהג'אז הישראלי נמצא בתקופה מהטובות ביותר בהיסטוריה שלו, אם לא הטובה ביותר, קהל המוזיקה הישראלי עדיין לא הפנים מספיק את תרבות הג'אז המודרני ואת היתרונות שיש בו. ראשית, למרות שהג'אז המודרני בעיקר של השנים האחרונות נשמע לעיתים כאילו הוא סובל מהבעיות של המוזיקה הקלאסית מאז הפכה לרומנטית, בעיות של יוהרה, הרי שהדבר אינו נכון ממש לגבי ג'אז! הג'אז אפילו בימינו עדיין מבוסס במידה רבה על הרצון לפרוץ דרך, יותר מאשר הרצון לחזור על דברים שנעשו בעבר.

כמובן שעצם המגמה של רצון לפריצת דרך היא רק מגמה וככזאת, איננה מעידה כי פריצת הדרך כבר הגיעה, אלא שהדבר מאפשר אפילו לפרקים להרכבי ג'אז להגיע לריגעי שיא קטנים שבהם המוזיקה מתחברת היטב. אם כן, הג'אז המודרני-רומנטי יכול לפעמים לצאת משבלונות של טכניות ודרמטיות ולספק רגעים קסומים. מי שהולך להופעות ג'אז בוודאי יכול למצוא עניין והנאה.

להמשיך לקרוא אבישי כהן בזאפה

קראתי בבלוג העונג אודות נושא הרדיו. מעל הכל כמובן מרחפת השאלה של הרדיו בעידן האנטרנט, בכתבה בעיתון הארץ הכותרת די מפוצצת: "עלייתו השמימה של העורך המוסיקלי". הכותב הציג בפיסקה הראשונה את הבעייה של הטכנולוגיה החדשה מול הישנה, ועבר בפיסקה השנייה לקבוע כי בישראל "מתברר שרוב הציבור עדיין מבקש להיאחז במדיום הישן, המוכר והטוב – הרדיו. מאזינים רבים יבחרו להיצמד אליו, במכונית או בבית, כדי להתעדכן בשידורי אקטואליה ואחרים יקשיבו לרדיו כדי לשמוע גם בפעם המי יודע כמה את אותם עשרה להיטים שנכנסו לרשימת השידור השבועית. הטכנולוגיה מתקדמת בקצב מסחרר, אבל לציבור יש כנראה קצב משלו, אטי יותר. גם אם בבלוגים בחו"ל וגם בארץ מתרבים הקולות המביעים ספק בנחיצותם של קובעי הטעם המסורתיים דוגמת העורכים המוסיקליים, יש להם עדיין חשיבות רבה."

צריך להבין שלציבור בישראל אין בכלל את הדילמה לבחור! הזמינות של הרדיו, למשל בנסיעה במכונית, היא גבוהה מאוד בעוד הזמינות של האנטרנט במכונית היא כיום נמוכה מאוד. כאשר אדם נוסע ברכב, בייחוד בישראל שיש טירוף חדשות כל שעה עגולה עם מיבזקים כל רבע שעה, ומקבץ חדשות כל מחצית השעה, דבר שקשה להאמין שקיים במקומות אחרים בעולם, הסבירות שהוא יאזין לרדיו בשלב מסויים היא גבוהה בהרבה מאשר יגלוש באנטרנט תוך כדי נסיעה! כמובן שבעתיד המצב עשוי להשתנות.

להמשיך לקרוא גורלו של הרדיו

עם הגעת השנה לסיומה ותחילתה של השנה החדשה, יש את הצורך הזה לסכם את השנה שהיתה. בבלוג של שגיא נאור נעשתה העבודה הזאת, ובצורה מקיפה ומעניינת ביותר כשלעצמה. מאחר והבלוג שלי עוסק גם בדברים שלא ידועים בדר"כ לציבור הרחב, והמטרה שלי כאן היא למצוא איכויות ותובנות שלא נמצאות נניח, בעיתונים כמו מעריב או ידיעות אחרונות, או בערוצי הטלוויזיה הפופולאריים החלטתי להוסיף בצורה נפרדת למה שעשו אחרים אודות הג'אז והבלוז הישראלים. השנה הזאת היתה שנה פורייה ביותר בכמה וכמה תחומים ואני אישית נהניתי מאוד ממספר דברים מעניינים.

ראיתי השנה כמה וכמה הופעות של אמנים ישראלים שריתקו אותי. בראשם הייתי מציב את דניאל זמיר, שנתן 2 הופעות מרתקות שבהן הייתי, אחת במרתף בחיפה והשנייה בפסטיבל תל אביב. ההופעה במרתף היה בה משהו נסיוני-משהו, ונראה היה שהאמנים בוחנים את הקהל ותגובותיו לא פחות מהקהל, אולי בגלל האינטימיות שיש במרתף ואולי בגלל שהם עמדו לצאת לסבב מסויים. בהופעה הזאת נחשפתי לעומרי מור הפסנתרן ולגלעד אברו הבאסיסט ששניהם העניקו לקהל הנאה רבה, בייחוד מור שהוא גדל השנה מאחת התקוות הגדולות לאחד הפסנתרנים היותר מעניינים שהיו בג'אז הישראלי ובעיני הוא תגלית השנה בג'אז הישראלי.

להמשיך לקרוא סיכום השנה במוזיקה הישראלית

קראתי היום ולא ממש נדהמתי. דבר ראשון זה הנושא הפחות חשוב אולי, אבל מה שצריך להדליק נורית אדומה: ככל הנראה אנשי הרדיו לא ממש יודעים אנגלית. אחרת קשה להסביר את הכתבה הבאה, כתבה המסבירה לנו שנפסלים שירים עם ליריקה שנחשדת כמופקרת ברדיו, בתנאי שהם בשפה העברית! אני מתפלא שאף אחד לא חשב ששירים בשפה האנגלית, שהיא השפה הרישמית של המוזיקה כבר שנים ארוכות, צריכים בשבילם אנשים שמבינים את השפה האנגלית!

הדבר השני נושא חשוב אולי יותר זה הנושא של 120 חברי הכנסת הישראלית, ולמי שחשב לרגע שלתת בידי נבחרי העם את אישור הסכום שיוקצה לתרבות יביא להעלאת התקציב הנ"ל, הייתי רוצה להזכיר שחברי הכנסת הישראלית לא ממש מצטיינים בכל מה שקשור לתרבות. מרביתם לא מסתמנים ככאלו שמבינים בכלל תרבות מהי, מספיק לצפות בערוצי הכנסת או בחדשות, לשמוע ברדיו, או לקרוא בעיתונים כתבות שהם משתתפים בהם, בשביל להבין מה הם באמת חושבים על תרבות. אני לא רוצה להכליל, אני מניח שיש כמה בני-תרבות בין אנשי הכנסת, אלא שהללו לא נשמע קולם, התרבות בישראל היא אולי לא תרבות מתקדמת וסביר להניח שצריך לעשות בה שינויים מרחיקי לכת בשביל לקבל משהו בסיסי, ותראו את ההגיון אם נניח מבין חברי ההכנסת הישראלים יש 2-3 שהם בני-תרבות, ממילא ימצאו תרבות רבה ובחינם בנסיעותיהם הרבות לחו"ל, ועל כן אין שום סיבה נראית לעין שנראה אותם מתעניינים במצב התרבות המקומית בהמשך.

להמשיך לקרוא שתי כותרות היום בתרבות

אקו"ם שעדיין לא הבנתי אם הם חברה עיסקית ריווחית או לא ולאן היא מזרימה את הכספים שהיא גובה, מכריזים מלחמה על התקליטנים באמצעות ניצול הכוח שלהם ומערכת המשפט בשביל לעקוף חוקים ולהרוויח יותר. ואולי הגיע הזמן לפרק את הארגון הזה לטובת משהו יותר ברור שיהיה ידוע לאן הולך הכסף הנגבה מצד אחד ומצד שני לגוף שהאנטרס שלו הוא קידום המוזיקה נטו בלי רצון להרוויח כמה שיותר כסף כמו עסק. הרי ברור שיש פה פאן ציבורי לחלוטין ומצד שני לא בטוח שהאנטרס של הציבור זה שגוף גדול ישתמש בסוללות עו"ד בשביל להרוויח סכומי כסף גדולים יותר ממה שנדרש על חשבון העוסקים במוזיקה.