עם הגעת השנה לסיומה ותחילתה של השנה החדשה, יש את הצורך הזה לסכם את השנה שהיתה. בבלוג של שגיא נאור נעשתה העבודה הזאת, ובצורה מקיפה ומעניינת ביותר כשלעצמה. מאחר והבלוג שלי עוסק גם בדברים שלא ידועים בדר"כ לציבור הרחב, והמטרה שלי כאן היא למצוא איכויות ותובנות שלא נמצאות נניח, בעיתונים כמו מעריב או ידיעות אחרונות, או בערוצי הטלוויזיה הפופולאריים החלטתי להוסיף בצורה נפרדת למה שעשו אחרים אודות הג'אז והבלוז הישראלים. השנה הזאת היתה שנה פורייה ביותר בכמה וכמה תחומים ואני אישית נהניתי מאוד ממספר דברים מעניינים.
ראיתי השנה כמה וכמה הופעות של אמנים ישראלים שריתקו אותי. בראשם הייתי מציב את דניאל זמיר, שנתן 2 הופעות מרתקות שבהן הייתי, אחת במרתף בחיפה והשנייה בפסטיבל תל אביב. ההופעה במרתף היה בה משהו נסיוני-משהו, ונראה היה שהאמנים בוחנים את הקהל ותגובותיו לא פחות מהקהל, אולי בגלל האינטימיות שיש במרתף ואולי בגלל שהם עמדו לצאת לסבב מסויים. בהופעה הזאת נחשפתי לעומרי מור הפסנתרן ולגלעד אברו הבאסיסט ששניהם העניקו לקהל הנאה רבה, בייחוד מור שהוא גדל השנה מאחת התקוות הגדולות לאחד הפסנתרנים היותר מעניינים שהיו בג'אז הישראלי ובעיני הוא תגלית השנה בג'אז הישראלי.
דווקא האווירה הזאת שהזכרתי לעיל שנוצרה הפכה את המופע למרתק במיוחד. ההופעה השנייה כללה דואט בין זמיר האלטו-סקסופוניסט למור הפסנתרן בפסטיבל תל אביב שהיתה גם היא הופעה מצויינת. זו היתה ההופעה הטובה ביותר של ישראלים שראיתי השנה, אם כי היו הופעות ברמה די קרובה בפסטיבל אילת, ממלו גיסטנופולוס, שם טוב לוי, ואריה וולוניץ, למרות שלא נשמע ממנו הרבה מאז ולמרות שהאלבום שלו "אמן" יצא כבר בשנה שעברה ולא השנה, עדיין דניאל זמיר הוא בעיני אמן השנה בג'אז הישראלי, ולו בשל שההישגים שלו כל כך רחוקים מהישגים של כל אמן ישראלי אחר הן הישגיו בלייבל "צדיק" והן המשך העשייה שלו בישראל, שבעיני הוא ממשיך להיות אמן השנה. אני לא מתייחס לאמנים שהם לא ממש ישראלים אלא שוכנים בניו-יורק משום שהתרומה שלהם לג'אז הישראלי היא בלית ברירה והרצון שלהם להרים תרומה כזו הם קטנים מאוד ואפשר לראות זאת בבחירת החומר שבו הם עוסקים, אמנים אלו מבינים שכישראלים הקהל שצופה בהם מצפה לשמוע אצלם איזשהו שביב של ישראליות, אלא שהם לא מנסים שום דבר מעבר לזה ופה זמיר הוא בהחלט רמה אחת או שניים מעל בתרומה ובאיכות התרומה והמקוריות שבה למרות שבתרומה לג'אז העולמי ישנם אמנים שזוכים להכרה רבה יותר כמו הפסנתרנית ענת פורט וכמובן אבישי כהן הבאסיסט שהוא הג'אזיסט שנחשב בשנים האחרונות אולי לבכיר מבין הללו שיצאו מישראל.
בתחום הבלוז אין עדיין חדשות רבות, עדיין רועי גיארי הוא הגיטריסט המועדף עלי ונהנתי ממנו בעיקר בתחילת השנה. ההופעות הטובות ביותר השנה בבלוז ובמוזיקת פולק בכלל היו בשני ערבים של מועדון הפולק הישראלי שם נחשפתי לכמה וכמה אמני פולק ואף פופ מעניינים שרובם עלומי שם אבל טובים. דוב האמר למשל הוא מפוחן עם בסיס מצויין שסובל מחוסר השראה בחומר שבו הוא עוסק, ובבחירת ההרכב שלו, עכב מחסור באמנים ברמה שלו שיכולים להתקדם איתו קדימה לומר נראה לי שאלו הדברים העיקריים שעוצרים אותו מלעשות עוד צעד למעלה, אבל לעומת זאת כאמור הוא עדיין מפוחן הבלוז הכי טוב שראיתי בישראל במיוחד כשהוא עוסק כאמור בהשראה היותר נמוכה של הבלוז השורשי הופעה מצויינת שבה הוא מנגן סולו עם המפוחית ברמה גבוהה. כשהוא מנגן עם עוד אנשים חל פיחות ביכולות שלו בדומה לרועי גיארי שדיברתי עליו לעיל שגם הוא עשוי להתקע בעתיד במקום מאותן הסיבות בדיוק, שאין סצינה מספיק מפותחת ואמנים שימשכו אחד את השני למעלה. בעיני גיארי הוא תגלית השנה בבלוז הישראלי והאמר הוא אמן השנה בבלוז.
בברכת מי יתן שייכתב רק טוב ושייחתם טוב ושתהיה שנה טובה לכולם
שנה טובה ומצויינת 🙂