Sister Rosetta Tharpe הקליטה לראשונה בשנת 1938. ההקלטות הראשונות כללו שילוב בין שירי בלוז עם השפעת הכנסייה. כידוע מאז קריסת הדאו-ג'ונס בשנת 1929, אמני הבלוז השורשי התכנסו לכנסיות שם הם ניגנו עבור האל. הסיבה היתה משום שכבר לא יכלו להתפרנס, אבל אהבתם למוזיקה נותרה והכנסייה היתה מקום טוב לעשות זאת. חלק מימי הבלוז העליזים של שנות העשרים נותרו עדיין, ורוזטה ת'ארפ היתה מוכנה לקראת האתגרים הללו בסבב ההקלטות הראשון שלה.
בשנת 1939 היא הופיעה ב Spirituals To Swing, אותו מופע שהוכן ע"י John Hammond Sr. ושמטרתו היתה לתת במה מחודשת למוזיקה החמה של שנות העשרים. משם דרכה היתה קצרה להרכב של Lucky Millinder שהיה פופולארי למדי בשנות הארבעים. היא הופיעה והקליטה עם ההרכב בתחילת שנות הארבעים וזכתה למעמד עצמאי תוך זמן קצר. מילינדר לא במקרה בחר בה, הוא היה באמת "בר-מזל" אבל לא רק, היתה לו אסטרטגייה משובחת לקחת כשרונות ולתת להם במה. מלבד האחות רוזטה אפשר להזכיר את החצוצרן Dizzy Gillespy שניגן איתו בשנת 1942 בלהיט "When The Lights Go On Again All Over The World" וכמובן את Wynonie Harris שהפך מייד לכוכב ולזמר הראשי של ההרכב מייד לאחר להיט היסטרי במיוחד בשנת 1945 "Who Threw The Whiskey in the Well".
האחות רוזטה ת'ארפ זכתה גם היא ללהיט גדול בשנת 1945 Strange Things Happenings Every Day לצד שירים כמו Up Above My Head ואחרים שהכתירו את מעמדה כמלכת הגוספל של התקופה. ופה אולי נחזור קצת אחורה למה שנכתב בהתחלה, לגבי שנות העשרים החמות של הבלוז. ת'ארפ היתה במידה רבה מושפעת מימים אלו, וזה בא מאוד לידי ביטוי בהופעות שלה ובמניירות שאפשר לראות כאן שאינן שונות בהרבה ממה שיהיו בעתיד הלחם החמאה והשעשועים של כוכבי הרוק.
לא בטוח שהיא ממש נשכחה בהשפעה על הרוק, אבל מאוד סביר שהיא לא זוכה למעמד מספיק בתרומתה, ופה אולי אפשר לראות את הספר שאוט סיסטר שאוט והסיבה העיקרית לכניסתו לתמונה היא ככל הנראה לספר את הסיפור של האחות רוזטה. כותבת הספר פרופסור לאנגלית בשם גייל וואלד ואפשר לצפות לספר מרתק גם לאלו שלא חובבים במיוחד או מתעניינים במיוחד דווקא בסגנון המוזיקה הזה.
ואם נחזור לקליפ, חשוב להדגיש את החום שיש דווקא בשירה, ואני בכוונה מדגיש את השירה ולא הנגינה של האחות רוזטה. אני דווקא מאוד נלהב מהעוצמה שיש ביכולת שלה להניף את המוזיקה למעלה עם השירה העוצמתית שלה. זוהי מוזיקה חמה במיטבה, בלי קישקושים, בלי תעמולה נילווית, מוזיקה ישירה לתוך העצמות. הרבה מהמודרנים שמתקשים לדבר אל קהלים צעירים וחמים שמחפשים עניין יכולים להסתכל על האנרגיות העצומות והאיכות של השירה. מדובר בהשראה שנלקחת מלמטה ומועלית מעלה מעלה לעוצמה. מעניין שיש דמיון פיזי מסויים לבסי סמית', שהיתה מלכת המוזיקה החמה של שנות העשרים.