מי הם המרוויחים הגדולים בשנת 2006?

כמדי שנה פורבס מפרסמים את רשימת עשרת הגדולים. אתר CBC של קנדה הקדיש לרשימה כתבה קצרה. דייב מתיוס הדרום אפריקאי סוגר את הרשימה, האבנים המתגלגלות הבריטים פותחים אותה, סלין דיון וניקלבק הקנדים תופסים מקומות 7 ו-9 בהתאמה. השאר אמריקאים מהסוג הארצות-הבריתי. ויש אפילו שתי יהודיות ברברה סטרייסנד כהלכה ומדונה העוסקת בקבלה. סטרייסנד מצטיינת בכך שעשתה את הרווחים ממספר מצומצם יחסי של הופעות, כעשרים הופעות במהלך השנה שילשלו לכיסה סכום נאה של 95.8 מליון דולר מוסר האתר הקנדי. הרשימה מראה מגמה מתחדשת בעולם המוזיקה הפופולארית.

מבט קצר מבהיר שהרשימה די לבנה, אמנם יש בלהקה של דייב מתיוס כמה שחורים אבל בגדול יש מגמה לבנה, אין לטינים, אין מהגרים מארצות העולם השלישי, וכדומה. מוזיקת הקאונטרי מיוצגת ע"י לא פחות משלושה נציגים, במקומות 2 3 ו-6. בנוסף הרוק כבד של בון ג'ובי לצד הרוק הפחות כבד של האבנים המתגלגלות גם הם מדברים לקהל ייחודי. חלק מהעניין הוא שהקהל הייחודי הוא קהל נאמן הרבה יותר מאשר הקהל שרבים מאמני הפופ הישיר שמנסים לקלוע ללהיט חד-פעמי קליט ונעלמים אחרי זמן קצר זוכים לקבל. להקות המבוססות על צליל ייחודי ולאורך זמן, מסרים ברורים ויחסים עם קהל בהופעות ענק, ומסורת נחשקות יותר בהופעות חיות. אמנם מדונה וסלין דיון יכולות להיות מייצגי הפופ, אבל זהו ייצוג קטן יחסית ברשימה, מה גם שלמדונה יש בכל זאת תדמית יציבה ומסרים יציבים לאורך שנים, מה שהפך את מסע ההופעות האחרון שלה לריווחי מאחר וגם לה יש קהל נאמן. מה שמשקף את המגמה של ההופעות אם כן, הוא שאנשים רוצים לראות הופעות שמדברות אליהם באופן אישי ואל חבריהם והקהילה שלהם או משהו שהם מזדהים איתו, יותר מאשר ללכת להופעה של משהו קליט-אוניברסלית או משהו שעושה באז גדול אבל לא מחבר אותם לעצמם ולמה שהם רוצים שהאמנים ישמיעו עבורם.

דני ליטני חוזר לפעול הפעם בהרכב דואו

רצה המקרה והזכרתי את ליטני מספר פעמים לאחרונה בבלוג. ציינתי את תרומתו לבלוז הישראלי, ואת ההוצאה המחודשת לאלבום ישן שלו בידי חברת N.M.C. השמועות אומרות שליטני חוזר עם כוחות מחודשים ועם שותף מעניין, באקי בקסטר האמריקאי. השניים היו אמורים להופיע אתמול בחיפה, ועכשיו אני מחכה בקוצר רוח שיגיעו להופעה במרכז בשביל שאפשר יהיה לראות על מה מדובר.

בקסטר מוכר היטב, הוא מולטיאנסטרומנטליסט, כמו גם מפיק ומעבד ויוצר, בקיצור, הוא שולט בכל פאן של המוזיקה החל מהכתיבה של המוזיקה, עיבודה, ביצוע בכלי הנגינה השונים, הקלטה ועוד כל מה שאפשר לדמיין. בין השאר הוא עבד עם אמנים מפורסמים כמובוב דילן, להקת R.E.M ועוד אמנים. העבודה שלו היא בעיקר מאחורי הקלעים של האמנים הללו, שהרי אינו בחזית, ואילו כעת עם ליטני נראה כי תהיה זו עבודה יותר אינטימית, מה שמבטיח בונוס רציני לקהל הישראלי.

באנטרנט אפשר למצוא דף שסוקר את פועלו. יש למה לצפות מהשילוב הזה, אסור לשכוח שליטני שמעולם לא היתה לו בעייה לעבוד עם אמנים בסדר גודל גדול במישור הישראלי, הפעם מצא שותף שיכול לקדם את המוזיקה שלו למחוזות שלא היו בעבר.

להקת פוליס מתאחדת

להקת פוליס הודיעה בדרמטיות על התאחדות מחודשת, בדיוק 30 שנים לאחר הלהיט "רוקסן", להיטם הגדול שהפך אותם לאחת הלהקות הפופולאריות ביותר במשך 10 שנים. בשנת 1986 הודיע מנהיג הלהקה סטינג על פירוק הלהקה ופנה לקריירת סולו מוצלחת ביותר. נראה כי הלהקה משחזרת את מה שהיה לפני 30 שנים.

גם אז כמו היום, פריצת הדרך של הלהקה היתה לאחר סיבוב הופעות. בשלב הראשון הלהקה עבדה על חומר מקורי שלא צלח ולא קיבל תשומת לב. היתה זו תקופה שבה הדיסקו שלט, פוליס הקדימו את זמנם, כשהמוזיקה שניגנו היתה מאוד דומה למה שיהיה מאוחר יותר הפופ המתקדם של שנות השמונים. לאחר שלא הצליחו לפרוץ דרך, פנו לסיבוב הופעות בארה"ב על סמך החומר שהיה להם, מה שסייע להם להחשף לקהלים גדולים וכשחזרו לבריטניה כבר החלה הפופולאריות שלהם לנסוק. הלהקה הקפידה להקליט אלבום מידי שנה עד 1983, וגם הפעם התנופה שלהם נקטעה במהלך סבב הופעות.

roxannesingle.jpg
Roxanne-1978
[those days are not yet over]

הלהקה החלה להבין שלהקות פופ רבות בשנות השמונים כבר סגרו את הפערים במסגרת הפופ האיכותי, התחרות היתה קשה, ובנוסף ככל הנראה הם די מאסו להיות אחד בתוך השני במשך 7 שנים רצופות ורצו לפנות לדרכים חדשות. בשנת 1986 הם החליטו לפרק את החבילה באופן סופי ולפנות לדרכים שונות, ממש באותה השנה הוציא סטינג את אלבומו הטוב ביותר ככל הנראה Dream Of The Blue Turtles, אלבום שהניף אותו מיידית לדרגת כוכב ברמות הגבוהות ביותר, יותר מאשר הלהקה. אחת הסיבות היו שכלהקה הם ביקשו להיות במישור מוזיקלי פחות מושך קהל, ואילו סטינג רצה מיידית לגשת לנושא הפופ האיכותי.

בעשרים השנים האחרונות סטינג היחיד מבין חברי הלהקה שהפך לכוכב, איחוד הלהקה ושחזור ימי תור הזהב שלה הפך להיות הדבר המעניין ביותר במדיית המוזיקה הפופולרית, ואפילו באתר של סטינג ציינו זאת בדיוק כך. האם עשרים שנים שעברו עשויים לייצר עבור האיחוד המחודש רעיונות פוריים לחומר חדש? האם יש ללהקה אמירה חדשה לומר? סביר להניח שכמו בפעמים הקודמות הכל תלוי בסבב ההופעות, אם הוא יהיה מוצלח, ולא רק מבחינת הקהל אלא גם מבחינת הלהקה, נראה מהם אלבום חדש תוך שנתיים. אם לא, סביר להניח שהם יחזרו לחזרה על אותו הסיפור…

תקליט פסיכאדלי ראשון?

התקליט 78" בנוי משני שירים Come On Home השיר השני ובצד השני Aggravatin' Papa. ההקלטות הוקלטו בפברואר 1923 והתקליט יצא לשוק כחודש לאחר מכן. אגב הזמרת אלברטה האנטר ביקרה בישראל מספר פעמים בשנות השישים ביקורים פרטיים (לא לצורך הופעות) ונהגה לענוד באופן קבוע ענק מיוחד שהכינו לה פה במיוחד.

מי שרוצה לראות עוד דברים כאלו יכול למצוא באתר של ג'ון טפטלר שיש לו אוסף מהמרשימים בעולם של תקליטים ישנים.

alberta_hunter_78_2_3inch.jpg
מעניין איך זה נראה כשזה מתנגן…

הלייבל "צדיק"

יש לייבל אחד בעולם למוזיקה יהודית מתקדמת וזהו הלייבל "צדיק" של ג'ון זורן. הלייבל לא עוצר במוזיקה יהודית אלא עוסק גם בסגנונות נוספים מכל רחבי העולם. זורן, מוזיקאי נכבד בפני עצמו, פותח דלתות שלא היו קיימות לפני כן לעולמות מוזיקליים עשירים ומעניינים שקשורים גם בכליזמר. אמנם עוד מתחילת המאה העשרים היו הקלטות מעניינות של כליזמר בג'אז, אבל לא היה לייבל שחקק זאת על שמו. הלייבל צדיק עושה זאת.

המילה 'צדיק' היא בעלת קונוטציות מעניינות. זוהי מילה נרדפת לדבר הכי קרוב לשלמות רוחנית ונפשית שאדם יכול להגיע בהיותו צדיק. הלייבל צדיק הוא אולי הלייבל הכי "צדיק" מבין הלייבלים מהבחינה הזאת. הרעיון לחשוף מוזיקה מתקדמת גם אם אינה במיינסטרים הוא רעיון ענק וכל המחמאות לג'ון זורן ולצוות שלו ב"צדיק".

להמשיך לקרוא הלייבל "צדיק"