קטגוריה: קישורים

חובבי החיפושיות תתעוררו! אפשר להאזין באתר http://www.thebeatles.com/hearlove/index.php לאלבום כולו. אפשר להיות בין הראשונים שמאזינים לאלבום הזה של הביטלס. מדובר בעיקר בהקלטות חלופיות לשירים המפורסמים שלהם ושירים שעובדו קצת באופן שונה או נערכו באופן שונה, אבל זה עדיין הביטלס.

מעין נקודת מבט טיפה שונה שלהם (ושל המפיק מרטין כמובן…) עצמם על המוזיקה של עצמם.

קריסי היינד מה פריטנדרס היא מהללו שאני מגדיר כפופ-איכותי (וכמה מהסגנון הוזכרו פה). זה הזמן להגדיר את הסגנון הזה, פופ איכותי בעיני הוא לא רק משהו שקולע למכנה משותף גדול ככל האפשר אלא מבקש גם להכניס גם ערך מוסף. זה לא מדע מדוייק אבל אמנים כמו קריסי היינד, ואלביס קוסטלו בעיני משתייכים לסגנון הזה.

אז מה מעניין בראיון עם קריסי היינד? היינד היא צמחונית, וברגע שמצאתי ראיון אנטרנטי של אתר פעיל למען זכויות בעלי חיים מייד הסתקרנתי כי אני לא כל כך אוהב בשר ואוכל ממנו לא יותר מפעמיים בשבוע, פשוט לא טעים כל כך. תמיד מעניין לשמוע דעות לכאן ולכאן אני לא אכתוב את כל מה שהיא אמרה שם כמובן אלא רק בשביל המוטיבציה כמה דברים מעניינים. קריסי נגד הרעיון שאנשים יזונו עצמם בבעלי חיים. לדעתה אם אדם מגדל בצורה מכובדת את החיה , הוא רשאי לשאוב ממנה חלב כעסקת חליפין הגונה, אבל זה לא מוסרי לאכול את החיה. לאדם אסור בכלל להרוג חיה, אלא אם כן הוא במצב שהיא רודפת אותו ואז כמובן צריך לדון במקרה לגופו האם ההרג היה הכרחי. ומה קריסי אוכלת? כל מה שלא בורח ממנה! היא הפסיקה ללבוש בגדים מעורות של בעלי חיים אבל זה לא אומר שהיא נפטרה לחלוטין מאוסף המגפיים מעורות בעלי חיים שיש לה, היא פשוט לא משתמשת בזה.

לראיון המלא.

זמרת האר-אנ-בי רות בראון הלכה לעולמה בגיל 78 וזה הזמן לסקור את פועלה בקצרה. נולדה ב 1928 בוירגיניה, ובגיל צעיר בחרה במוזיקה כקריירה. ראשית בלהקות ג'אז וג'אמפ בלוז של התקופה, להקות של אדי קונדון ולאקי מילינדר, שהתאימו לרקע הג'אזי ממנו הגיעה, אבל בתחילת שנות החמישים שינתה כיוון לצליל החדש שהתרקם באר-אנ-בי של שנות החמישים. במשחק החדש של האר-אנ-בי בראון היתה למלכה אמיתית ואף כונתה "מלכת האר-אנ-בי" תודות לשרשרת של להיטים עבור חברת אטלנטיק שהפכה את טלנטיק לאחת המובילות בתחום. באמצע שנות החמישים שינתה שוב כיוון, ופנתה לכיוון הרוקנרול החדש שהחל לצוץ ושפנה לקהל לבן. בתחילת שנות השישים דעכה הקריירה שלה כאשר הרוקנרול הישן החל לדעוך ובמקומו החלו צלילי הסול והרוק החדש לצוץ.

בשנות השבעים בראון הגיע לכותרות כאשר מאבק שלה על תמלוגים מול חברת אטלנטיק, מאבק משפטי ארוך ומייגע שנמשך 11 שנים לתוך שנות השמונים, הסתיים בהקמת ארגון אמני האר-אנ-בי שתפקידו לשמור על זכויות אמני האר-אנ-בי למול הטייקונים הגדולים השואפים להשתמש בהם ולזרוק אותם, ובראון בזכות הסבלנות שלה וההתמדה וההקרבה שלה במאבק המייגע הצליחה להביא לתודעה את מאבקה ובכך פתחה את הדלתות להקמת הארגון במו ידיה עצמה.

באותה תקופה בראון החלה לחזור לשורשי האר-אנ-בי שלה , שיתפה פעולה עם אמנים מתחום הבלוז וחזרה לתודעה של עולם המוזיקה הפעם כאמנית בלוז. בשנות התשעים החלה לזכות בהכרה על פועלה נכנסה לרשימת היכל התהילה של הרוקנרול, זכתה בגראמי ובמספר פרסי הוקרה קטנים יותר.

טוני בנט מתעקש להוציא את האימרה ההזויה כי תרומתה של אמריקה לתרבות היא אפסית. למעט ג'אז, טוען בנט, לאמריקה אין מה להציע לעולם. בנט המזדקן אמר זאת לאחר ביקור באירופה ובאסיה, מקומות שלדעתו מלאי תרבות. בנט קצת מפספס את הפרספקטיבה ההיסטורית: תפיסתו את התרבות היא כמשהו ישן, מסורת שחוזרים עליה שוב ושוב ולעולם אינה משתנה. אילו היה צודק, הרי שלעולם לא היתה קמה כל תרבות, שהרי אם ניקח נקודה מוקדמת ו"נקפיא" את התרבות ממנה ואילך הרי שלא תהיה כל תרבות, למעט מה שהיה באותו רגע.

שאיפה זו היתה נהוגה באירופה, לשמר ולהקפיא, והסיבה היחידה שהתפתחה תרבות היתה הללו שדווקא יצאו והעזו וניסו לשנות. במוזיקה קלאסית יש דוגמאות רבות לכך, אם כי בשלב מסויים המוזיקה הקלאסית מיצתה את עצמה ופסקה מלהתפתח, הרבה תודות לבנט-ים של התקופה. כנ"ל היה ברוב התרבויות, שימור של העבר, כאילו בעבר יש נקודת שיא שאליה צריך לשאוף, לחזור אחורה, לחסל כל דבר שונה, כל דבר שקצת מעז, כל דבר שיכול לתת טיפה טעם שונה לחיים.

ביום שהמוזיקה הקלאסית מיצתה את עצמה היתה צריכה לקום מוזיקה חדשה שתתעלה עליה ותמשיך אותה. אבל היא לא קמה באירופה אלא באמריקה והיא נקראת ג'אז ולא בכדי. אמריקה הביאה חידוש תרבותי לעולם: לא עוד לעשות פוליטיזציה של תרבות העבר ולהפיץ אותה בכוח הזרוע בעולם כמו שעשו האיסלאם והנצרות, תחילה בשם הדת ולבסוף בשם התרבות החילונית שמאחורי הדת, אלא סובלנות לתרבויות ואיפשור תחרות חיובית.

הסיפור של חנות הענק מסתיים. כבר בפברואר 2004 הוכרזה טאוור כפושטת רגל. סיפור החברה מתחיל ב-1960.הסיפור יסתיים בדצמבר השנה כאשר כל החנויות עתידות להסגר ברחבי העולם, למעט מספר חנויות מצומצם שנרכש ע"י מקומיים והמשיך להשתמש בלוגו וברעיון אם כי פעל עצמאית (למשל החנות בטוקיו). כל 89 החנויות בארה"ב יסגרו בדצמבר. לא ברור מצבן של חנויות מסביב לעולם. החנות הראשונה נפתחה ב-1967 בסאן-פרנסיסקו ע"י רוס סולומון, שהחל מ-1960 נהג למכור בחנות בית המרקחת של אביו בסקרמנטו תקליטים. עם ההצלחה עבר למתחם גדול בסאן-פרנסיסקו, ומשם הדרך היתה סלולה, החנות הפכה לרשת, חצתה ארצות ואוקינוסים והגיעה לעשרות מדינות ברחבי העולם.

העידן הדיגיטלי של שנות התשעים החל דווקא בפריחה עבור טאוור רקורדס שהתפשטה אפילו יותר והגיעה למקומות רבים ונוספים. אבל פירטיות, שיתוף קבצים ועוד החלו לנגוס ברווחי החברה שאט אט החלה לדעוך. בפברואר 2004 הוכרזה פשיטת רגל אבל החברה המשיכה לפעול עדיין ואפילו נשארה עדכנית לגבי הטכנולוגיות הכי מודרניות שיש, ביוני 2006 הציגה החברה באר-קוד שבאמצעות מפענח ניתן להאזין לכל אלבום בעמדות מיוחדות לכך, באמצעות העברת הבאר-קוד של התקליטור על המפענח. חודש לאחר מכן הציעה עצמה החברה למכירה ב-28 ליולי 2006, וב-6 לאוקטובר היא נרכשה ע"י קונצרן "החברה האמריקאית הגדולה". חובותיה של טאוור נאמדים במאות מליונים ומצד שני יש לה במחסנים סחורה רבה. הבעלים החדשים מפרקים למעשה את החברה.