זמרת האר-אנ-בי רות בראון הלכה לעולמה בגיל 78 וזה הזמן לסקור את פועלה בקצרה. נולדה ב 1928 בוירגיניה, ובגיל צעיר בחרה במוזיקה כקריירה. ראשית בלהקות ג'אז וג'אמפ בלוז של התקופה, להקות של אדי קונדון ולאקי מילינדר, שהתאימו לרקע הג'אזי ממנו הגיעה, אבל בתחילת שנות החמישים שינתה כיוון לצליל החדש שהתרקם באר-אנ-בי של שנות החמישים. במשחק החדש של האר-אנ-בי בראון היתה למלכה אמיתית ואף כונתה "מלכת האר-אנ-בי" תודות לשרשרת של להיטים עבור חברת אטלנטיק שהפכה את טלנטיק לאחת המובילות בתחום. באמצע שנות החמישים שינתה שוב כיוון, ופנתה לכיוון הרוקנרול החדש שהחל לצוץ ושפנה לקהל לבן. בתחילת שנות השישים דעכה הקריירה שלה כאשר הרוקנרול הישן החל לדעוך ובמקומו החלו צלילי הסול והרוק החדש לצוץ.
בשנות השבעים בראון הגיע לכותרות כאשר מאבק שלה על תמלוגים מול חברת אטלנטיק, מאבק משפטי ארוך ומייגע שנמשך 11 שנים לתוך שנות השמונים, הסתיים בהקמת ארגון אמני האר-אנ-בי שתפקידו לשמור על זכויות אמני האר-אנ-בי למול הטייקונים הגדולים השואפים להשתמש בהם ולזרוק אותם, ובראון בזכות הסבלנות שלה וההתמדה וההקרבה שלה במאבק המייגע הצליחה להביא לתודעה את מאבקה ובכך פתחה את הדלתות להקמת הארגון במו ידיה עצמה.
באותה תקופה בראון החלה לחזור לשורשי האר-אנ-בי שלה , שיתפה פעולה עם אמנים מתחום הבלוז וחזרה לתודעה של עולם המוזיקה הפעם כאמנית בלוז. בשנות התשעים החלה לזכות בהכרה על פועלה נכנסה לרשימת היכל התהילה של הרוקנרול, זכתה בגראמי ובמספר פרסי הוקרה קטנים יותר.